נתגלגלה לידי הזכות לצקת מים על ידיו של השופט צבי טל בשנת 1999, עת התמניתי למזכיר הוועדה לגיבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות, אשר זכתה כבר כמעט מעת מינויה לכינוי "ועדת טל". היה זה שנים ספורות לאחר שהשופט טל פרש מכהונתו בבית המשפט העליון, ובשל תחומי עבודתי בפרקליטות הצבאית במהלך שירותו בצה"ל, נתבקשתי לקבל על עצמי תפקיד זה.
השופט טל, אשר שכל את בנו, משה טל ז"ל, במלחמת יום הכיפורים, חש עצמו אחוז בצבת בין הצורך לשמור על עולם התורה ולומדי התורה, שהיו קרובים לליבו, לבין הצורך לקדם את השוויון ולהבטיח כי השירות בצבא, כל עוד הוא חובה המוטלת בחוק להגנת המדינה, תהיה חובה שהכל נושאים בה, מי יותר ומי פחות - אך הכל יהיו שותפים לנשיאה בה. בשיחותי עימו במהלך עבודת הוועדה אמר לי השופט טל לא אחת, כי אם תניב עבודתה מעט קירוב לבבות בין חלקי החברה הישראלית ותחילתו של פתרון למחלוקת בסוגית תלמידי הישיבות, יראה עצמו כמי שעשה מלאכה חשובה, וכי מטעם זה בעיקר הסכים לקבל על עצמו את המינוי לראשותה.
בתקופת העבודה העמוסה במסגרת דיוני הוועדה ובעת כתיבת ועריכת הדין וחשבון שלה, לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה, למדתי להכיר את השופט טל, אישיות עדינת נפש ורחבת לב, אדם משכמו ומעלה לפני כל דבר אחר. הוא ראה את עבודתו בוועדה כשליחות ציבורית לקירוב לבבות, בניסיון לצנן מעט את ההסתערות המופרזת, כך חש, על עולם לומדי התורה, ומאידך ראה בה הזדמנות להוביל מהלך שאולי אכן יאפשר שינוי במצב דאז, שהיה רחוק מלהניח את הדעת.
חשף מחדרי ליבו לאחר סיום עבודתה של ועדת טל נוצר בינינו קשר ממושך, המשכתי לעמוד בקשר חברי ומקצועי עם השופט טל, ואף סייעתי בידו במעט כאשר כתב את ספרו האוטוביוגרפי "עד בוא השמש". בחלוף השנים, ועם פרישתו של השופט טל אט-אט גם מן ההוראה האקדמית ומן התפקידים הציבוריים, סברתי, כי יהיה זה ראוי להביא קובץ שיתאר את משנתו, שאיננה רגילה במקומותינו, יחד עם ראיונות עימו. באלו חשף השופט טל מעט יותר מחדרי החדרים - וגם מחדרי ליבו - של העבודה השיפוטית, עבודה שכרגיל היא מבודדת ואינה מותירה לעיני הקורא אלא מה שנכתב בפסק הדין בעניין שיקוליו של השופט, בעוד התחבטויותיו ושיקוליו הפנימיים נותרים בלתי גלויים.
חבלי הלידה היו ארוכים ולבסוף, בשנת 2017, פורסם בעריכתי הספר "עטיפה של משפט - צבי א' טל, האדם והשופט" (הוצאת בורסי). במהלך עריכת הספר למדתי עוד על האיש עצמו - שעסק במקביל לכהונתו כשופט בעניינים נוספים, ובהם הלשון העברית ולימודי תורה והלכה. הדבר בא לידי ביטוי הן ברוחב ובעומק של ידיעותיו ותחומי העניין שלו, והן בכך שמנעד התחומים בהם עסקו המאמרים שפורסמו בספר היה רחב בהרבה מאשר המשפט הטהור.
הערכתי היא, היא כי השופט טל ישב לדין בבית המשפט העליון ב-1,500 תיקים ואולי אף למעלה מכך, שכן בתיקים רבים לא ניתן פסק דין שזכה לתיעוד במאגרים הממוחשבים. בחינת נושאיהם של פסקי דין שלו העלתה, כי הם היו מגוונים כמגוון הפסיקה של הערכאה העליונה כולה. לא ניתן לומר, כי השופט טל "התמחה" בתחום מסוים; כן ניתן לומר, כי לנגד עיניו עמדו המתדיינים והצדק שבתוצאה, לפני הפן המשפטי היבש.
גיבש קו פסיקתי ייחודי התיקים בהם ישב לדין בהרכב מורחב מתאפיינים במגוון רחב. ניתן לזהות בהם, עקב בצד אגודל, כיצד "מהליכה עם הזרם" בשנה הראשונה לכהונתו, גיבש לעצמו השופט טל בשנות כהונתו קו פסיקתי ייחודי, אשר הוביל אותו בלא מעט מקרים להיוותר בדעת מיעוט, ולעיתים אף בדעת יחיד בבדידות מזהרת.
שמו של הספר - "עטיפה של משפט" - בא מתוך דבריו של השופט טל בפרשת חורב, שבה היה בדעת יחיד, דברים הנשמעים כמחצית היובל מאוחר יותר כאילו נכתבו היום: "הסכסוך, כפי שמציין הנשיא ברק, הוא בעיקרו מאבק חברתי-ערכי, ורק עטיפתו היא עטיפה של משפט. בהיותו כזה, אין הוא מתאים כל כך להכרעה בכלים שיפוטיים, ולכן גם באה ההצעה מצד בית משפט זה להקמת ועדה ציבורית, בתקוןה שזו תמצא פתרון מתאים. תקןוה זו לא נתמלאה ולכן ניטל על בית המשפט לומר את דברו".
המעיין וההולך בשבילי פסיקתו של השופט טל בבית המשפט העליון ייווכח בנקל, כי אין כמו הפסיקה מתקופת כהונתו זו כדי ללמד על האיש: שילוב של יכולת מקצועית ברמה הגבוהה ביותר, יכולת אבחנה דקה, ובראש ובראשונה - אנושיות של שופט שקורות חייו כקורותיה של המדינה, ושבתוך עמו הוא יושב. פסיקתו של האיש - כמותו. מורשתו נשמרת בנטיעות שהותיר אחריו - בראש ובראשונה בני משפחתו, אחריהם תלמידיו, ולאחר אלה, כמובן, דברים שכתב ואמר; צבי טל ז"ל הותיר אחריו נטיעות הרבה. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
