כמו תמיד, השלטון מאשים גורמים זרים
|
|
|
|
שיעור הצבעה נמוך [צילום: מאדי זיבאן, AP]
|
|
|
בשלב זה, אין בהפגנות המחאה כדי להציב אתגר מיידי ומשמעותי בפני המשטר, שנמנע עד כה משימוש בכל אמצעי הדיכוי העומדים לרשותו, במיוחד משמרות המהפכה, חרף נחישותו למנוע את התפשטות המחאה גם במחיר דמים. עם זאת, התפרצות ההפגנות שבה ומעידה על עוצמת הייאוש בקרב הציבור, המספקת כר פורה לחידוש המחאה העממית בהינתן זרז, שיכול להצית אותה | |
|
|
|
המשטר מצידו פעל לפיזור ההפגנות באמצעות כוחות ביטחון הפנים ועצר מספר מפגינים. במהלך עימותים בין אזרחים לכוחות הביטחון נהרגו מספר מפגינים. כמו-כן שיבשו השלטונות - בדומה לגלי מחאה קודמים - את רשת האינטרנט כדי למנוע מהמפגינים העברת הוראות והפצת סרטונים המתעדים את המחאה. במקביל ניסה המשטר לספק פתרונות מידיים למצוקת החשמל והמים. הנשיא היוצא, חסן רוחאני, הינחה להקצות באופן מיחדי תקציב מיוחד לטיפול במשבר המים. הנשיא הנבחר, אבראהים ראיסי, הודיע על הקמת צוות מיוחד לבחינת הבעיות במחוז חוזסתאן לקראת כניסתו לתפקיד. בנוסף, השלטונות הינחו לשנות את שעות הפעילות במספר מפעלים תעשייתיים גדולים כדי לווסת את צריכת החשמל בשעות היום, העבירו בסיוע משמרות המהפכה מכליות מים לאזורים בדרום-מערב אירן ושחררו מים מהסכרים לנהרות על-מנת להקל – ולו זמנית - על מצוקת האזרחים. בדומה לעבר, האשימו השלטונות שירותי מודיעין זרים בניצול מצוקות האזרחים כדי לערער את היציבות במדינה, להתסיס לאלימות ולחזק מגמות בדלניות בקרב בני המיעוטים האתניים-לשוניים. ב-27 ביולי טענו שלטונות אירן, כי עצרו חוליה חמושה של המוסד שתכננה להצית מהומות אלימות בשטחה. לטענת משרד המודיעין האירני, הסוכנים העצורים נתפסו בגבולה המערבי של המדינה כשברשותם כמות גדולה של כלי נשק ותחמושת, שנועדו לשימוש במהלך הפגנות המחאה. הפגנות המחאה מתקיימות על-רקע המשבר הכלכלי החריף הממשיך להכות באזרחי אירן. בימים האחרונים נשמעו בתקשורת האירנית אזהרות מפני החרפה נוספת באינפלציה, העומדת כעת על 45% בשנה. בתוך כך, אירן מתמודדת עם מספר שיא של מתים וחולים חדשים בעקבות התפרצות זן הדלתא של הקורונה, שגבתה עד כה את חייהם של 90,000 בני אדם. קצב ההתחסנות האיטי (3% בלבד מחוסנים בשתי מנות) וקשיי הממשלה להטיל סגרים נרחבים בשל המחיר הכלכלי הכבד הכרוך בהם, מקשים עליה עוד יותר את המאבק בהתפרצות הנוכחית. בשלב זה, אין בהפגנות המחאה כדי להציב אתגר מיידי ומשמעותי בפני המשטר, שנמנע עד כה משימוש בכל אמצעי הדיכוי העומדים לרשותו, במיוחד משמרות המהפכה, חרף נחישותו למנוע את התפשטות המחאה גם במחיר דמים. עם זאת, התפרצות ההפגנות שבה ומעידה על עוצמת הייאוש בקרב הציבור, המספקת כר פורה לחידוש המחאה העממית בהינתן זרז, שיכול להצית אותה.
|
|
|
ראיסי וחמנאי. כל הכוח נמצא בידי השמרנים [צילום: AP]
|
|
|
החזרת ההגמוניה השמרנית בהנהגת המדינה עשויה להקשות במידת מה על הממסד השמרני להטיל את האחריות למצב על הנשיא ועל ממשלתו, כשם שנעשה בעידן רוחאני. עוצמת הייאוש הציבורי עשויה להתגבר, ובמצב זה, חידוש המחאה העממית אינו אלא שאלה של זמן. עדיין לא ברור האם חידוש המחאה יעודד את המשטר לחזור להסכם הגרעין, תוך נכונות להתפשר לצורך הסרת הסנקציות או דווקא להקשיח את עמדתו מחשש שיצטייר כחלש - מבית ומחוץ כאחד | |
|
|
|
המצוקות המחריפות מגבירות את תחושת התסכול, את הניכור בין האזרחים לבין המשטר ואת חוסר האמון הציבורי כלפי מוסדות המדינה שניכר, בין היתר, בשיעורי ההצבעה הנמוכים במיוחד בבחירות הפרלמנטריות, שהתקיימו בפברואר 2020, ובבחירות לנשיאות, שהתקיימו ביוני 2021. סוציולוג אירני הזהיר לאחרונה, כי החברה האירנית ניצבת על סף פיצוץ. בראיון לעיתון הרפורמיסטי ארמאן-י מלי אמר ד"ר מוסטפא אקלימא, כי התנהלותם הכושלת של השלטונות מגבירה את מחאת האזרחים המתמודדים עם רעב, אינפלציה חמורה, אבטלה, העדר ביטחון תעסוקתי, הפסקות חשמל ומחסור בחיסונים נגד קורונה. הוא אף השווה את מצבה הנוכחי של אירן למצבה בתקופת השלטון המלוכני שקדם למהפכה האיסלאמית ב-1979, וטען, כי גם אז הביאה התנהלותם הכושלת של חלק מהפקידים הבכירים להחרפת המחאה העממית. גם העיתון ג'ומהורי-י איסלאמי הזהיר לאחרונה, כי הרפובליקה האיסלאמית סובלת מ"מחלה כרונית" המחייבת טיפול יסודי, וכי אם השלטונות לא יספקו את רצון האזרחים - כל מאגרי הנשק שבעולם לא יספיקו על-מנת להגן על המשטר. התחדשות המחאה העממית מצביעה על הצורך הדחוף לספק מענה למצוקות האזרחים. מציאות זו מציבה אתגר משמעותי במיוחד בפני ראיסי, משום שההתמודדות עם המצוקות המחריפות מחייבת לא רק הפניית משאבים רבים, אלא גם רפורמות תשתיתיות מרחיקות לכת, שיאפשרו פתרונות ארוכי טווח לכשלים הנובעים מתכנון לקוי ומניהול כושל הנמשכים כבר עשרות שנים. בחירתו של נשיא חדש והחזרת השליטה השמרנית בכל שלוש רשויות השלטון (הממשלה; המג'לס שבו השיבו לעצמם השמרנים שליטה בבחירות הפרלמנטריות האחרונות; והרשות השופטת הנשלטת על-ידי הממסד הדתי-השמרני) מספקות לכאורה הזדמנות נוספת למשטר להתגייס לפתרון הבעיות. הנשיא השמרני עשוי אומנם לזכות במידה רבה יותר של שיתוף פעולה מצד מרכזי הכוח האחרים במדינה, בהם המנהיג ומשמרות המהפכה, במאמציו לספק מענה לבעיות הקשות הניצבות בפני ארצו. עם זאת, ספק רב אם יהיו בידיו המשאבים הדרושים לפתרונן, במיוחד ללא הסרת הסנקציות הכלכליות המהוות גורם מרכזי (אם כי לא יחיד) למצבה הקשה של אירן. יתר על כן: החזרת ההגמוניה השמרנית בהנהגת המדינה עשויה להקשות במידת מה על הממסד השמרני להטיל את האחריות למצב על הנשיא ועל ממשלתו, כשם שנעשה בעידן רוחאני. עוצמת הייאוש הציבורי עשויה להתגבר, ובמצב זה, חידוש המחאה העממית אינו אלא שאלה של זמן. עדיין לא ברור האם חידוש המחאה יעודד את המשטר לחזור להסכם הגרעין, תוך נכונות להתפשר לצורך הסרת הסנקציות או דווקא להקשיח את עמדתו מחשש שיצטייר כחלש - מבית ומחוץ כאחד.
|
|