חשבתי לכתוב בכותרת הגג את מספר בני האדם שנרצחו בימים האחרונים, אבל חזרתי בי. סביר מאוד להניח שהמספר ישתנה בין הכתיבה לבין הפרסום, וימשיך לעלות בשעות הבאות - אז למה לתת נתון שיהיה נכון לזמן קצר בלבד?
מי שחשב שחודש אוגוסט המדמם היה יוצא דופן, מתבדה בחודש ספטמבר העלול להיות קטלני עוד יותר. ואין סיבה להניח שהחודשים הבאים יהיו טובים יותר, משום שההתדרדרות היא ברורה ואיש אינו עושה דבר כדי לבלום אותה. זאת אומרת, המשטרה מבקשת ומקבלת צווי איסור פרסום על חקירות הרצח, ומדי פעם מודיעה אחרי כמה חודשים שפענחה מקרה כזה או אחר, ומדי יום-יומיים מוציאה הודעות של תשבחות עצמיות על תפיסת שלושה רובים ושבע מחסניות - אבל זה הכל.
האחריות העליונה היא על נפתלי בנט. כאשר אזרחים נרצחים ברחובה של עיר ובעיצומו של יום, ראש הממשלה חייב לפעול ומיד. כאשר העבריינים מראים בבירור שמבחינתם המשטרה לא קיימת, ראש הממשלה חייב להתערב ומיד. גל הרציחות הזה מסוכן לא פחות ואולי אף יותר מאשר הקורונה, משום שאין חיסון נגדו ומשום שהוא מהווה שלב חמור ביותר בגלישה לאנרכיה, בה חייו של איש לא יהיו בטוחים.
בנט צריך להתייחס לגל הרציחות כמו למלחמה. עליו להקים קבינט בראשותו, אשר יתכנס לפחות פעם בשבוע ויעסוק הן בפתרונות המיידיים והן בפתרונות ארוכי הטווח. זה צריך להיות קבינט מצומצם ויעיל: יאיר לפיד בכובעו כראש הממשלה החליפי; השר לביטחון פנים, עמר בר-לב; שר המשפטים, גדעון סער; שרת הפנים, איילת שקד; שר האוצר, אביגדור ליברמן; ושר הביטחון, בני גנץ. הערה לגבי האחרון: אסור באיסור מוחלט לערב את צה"ל במאבק בפשיעה, משום שזו תהיה חציית גבול פסולה בתכלית במשטר דמוקרטי, אבל דווקא משום כך - גנץ יוכל לתרום מבט מבצעי-מקצועי נטול פניות. ואילו נוכחותו של ליברמן נחוצה כדי להקצות במהירות את התקציבים הדרושים.
לקבוע בחוק: יוטלו העונשים המירביים לצד הקבינט יש להקים ועדת מנכ"לים, אשר תיפגש מדי יום (אפשר ב"זום" או בשיחת וידאו) ותעסוק בניהול השוטף של המלחמה הזאת. חבריה צריכים להיות מנכ"לי המשרדים שהעומדים בראשם חברים בקבינט, ולצידם מפכ"ל המשטרה, ראש השב"כ, ראש המטה לביטחון לאומי ופרקליט המדינה. כאן יתואמו בצורה שוטפת הצעדים המעשיים וכאן ייפתרו בצורה מיידית הבעיות הנקודתיות.
עוד יש צורך להעביר במהירות הוראת שעה, אשר תחמיר בצורה משמעותית את הענישה בפועל על עבירות גוף ועבירות נשק. שימו לב: הענישה בפועל. חוק העונשין קובע עונשים חמורים מאוד על עבירות ההמתה (החל ב-12 שנות מאסר ועד מאסר עולם בעבירות ההריגה, למעט גרימת מוות ברשלנות) - אבל במקרים רבים נפסקים עונשים קלים יותר במסגרת הסדרי טיעון או בידי בתי המשפט. כנ"ל לגבי עבירות תקיפה וחבלה (העונשים נעים בין שלוש ל-20 שנות מאסר) ועבירות הנשק (15-3 שנות מאסר).
הוראת שעה זו צריכה לקבוע, כי בעבירות אלו יוטל תמיד העונש המירבי, למעט במקרים ספציפיים שיוגדרו בה (למשל: מצב רפואי קשה במיוחד), בהם יוכל בית המשפט להטיל לכל הפחות 80% מהעונש המירבי. עוד יש לקבוע בה, כי גם בהסדר טיעון ניתן יהיה להסתפק ב-80% מהעונש המירבי. הוראה זו תעמוד בתוקפה כל עוד עבירות ההמתה, הנשק והחבלה יעלו על רף מסוים שייקבע בה (ואגב, בהחלט יש לשקול את העברת מדידת הנתונים מן המשטרה לידי גוף חיצוני ואובייקטיבי). הוראת השעה גם צריכה לקבוע, כי בעבירות אלו חובה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים, מאחורי סורג ובריח (שוב, למעט במקרים הומניטריים שייקבעו בה, ואשר בהם החלופה תהיה מעצר בית מוחלט באיזוק אלקטרוני).
בהיבט ארוך הטווח, על הקבינט להזמין מומחים שיבחנו את כל ההיבטים: החל מתפקודה של המשטרה, דרך מצב החברה הערבית וכלה בשורשיה העמוקים של הפשיעה. בהחלט אפשר ואף כדאי להטיל עבודות אלו על מומחים בינלאומיים, שאינם מתבוססים בביצה הקטנה שלנו, ושאין להם חברים ואינטרסים העלולים להשפיע על שיקול דעתם. את העבודות יש להזמין תוך שימוש בתקנות פטור ממכרזים, לשלם כמה שהן יעלו (זה יהיה כמה גרושים בהתחשב בתקציב המדינה ובנזק מן הפשיעה), לקבוע שההמלצות יוגשו תוך חודשים אחדים ולהתחייב מראש על לוח זמנים לבחינתן ויישומן.
כל עוד ההתייחסות לגל הרציחות היא כאל משהו עונתי, מין הצטננות שחייבים לעבור ושתחלוף מאליה, הוא ילך ויחמיר. ושיהיה ברור: העובדה שרובו מתרחש במגזר הערבי, היא לחלוטין בלתי רלוונטית ליחס כלפיו - גם משום שגם אלו חייהם של אזרחי ישראל, וגם משום שאין ספק שהוא יגלוש לכל חלקי המדינה. אם נפתלי בנט לא יפעל במהירות ובנחישות, האחריות לרציחות הבאות תיפול גם עליו.
