השופט: צבי פורר, בית משפט השלום באשקלון המועד: יום שלישי, 13.7.2021, שעה 08:30 הנושא: תיקים פליליים "מישהו מוכן? אפשר להתחיל?", שואלת הקלדנית ונענית בידי סניגורית: "מחכים לעצורים". בפעם הממש-לא-ראשונה, ומן הסתם גם הממש-לא-אחרונה, המדור עד לכך שהבאת הכלואים בידי יחידת נחשון של השב"ס היא צוואר בקבוק המעכב דיונים רבים.
השופט צבי פורר נכנס ב-8:40 ופונה מיד לסניגורית: "התיקים של התביעות [המשטרתיות] לא נקבעים בטעות. תקשיבי רגע. הסיבה שאני קבעתי את הדיון הזה, זה בגלל שהוא עצור חודשיים. המשמעות שאני אקבע דיון, זה יהיה באוקטובר. אני מציע שתגשי [עכשיו] ליום המוקד. אם תגיעי להבנות איתה [עם התובעת] ותרצי להשיג הסדר - מה טוב. אם תרצו בהמשך היום לקיים גישור, אני פה. תיק שקבוע אצלי, אני צריך לטפל בו; כל תיק. אם לא מתקדמים בו, אני אקבע מועדים. אז אני אקבע מועד נוסף, לדיון לפי [סעיף] 144". יוזמתו של פורר בהחלט ראויה לשבח: הוא שם לב לסחבת בעניינו של הנאשם המצוי במעצר ומנסה לקדם את עניינו.
העצורים מוכנסים בשעה 8:45. כעת פורר פונה לתובע: "כללים ב'נט המשפט': [הגשת בקשות] עד 17:00 [ביום שלפני הדיון]. אבל אני בעיקרון בודק כל תיק. את התיק הספציפי הזה ראיתי הבוקר. אם יש הבנות - תציגו אותן, אני כאן. אין הבנות - נשמע עדים".
"זו עמדה שהיא פשוט לא רציונלית" התיק הבא עוסק באיומים והפרת צו, ופורר שואל: "מה עושים בתיק הזה היום?". התובעת אומרת שאין הסכמות, ופורר לוחץ: "אתם לא מעוניינים בהליך של גישור?". התובעת מסבירה שיש פערים, אבל פורר לא מוותר: "בשביל זה יש הליך של גישור. התיק הזה פה, כי הוא עצור חודשיים. בלי גישור, זה יהיה אחרי החגים וזה ארוך מדי. אני בימי שלישי יושב בתיקים האלה כדי לנסות לגשר. אני מוכן לשמוע את התיק ולנסות לגשר".
פורר למעשה מבצע גישור התחלתי, כאשר הוא שואל את התובעת מהי עמדתה העונשית ומהו המאסר על תנאי שתלוי נגד הנאשם. התשובה: 20 חודש. פורר: "הוא מגיע ממקום שיש פה אלמנט של הודאה. יש פה איומים. 20 חודשים זה אכן הרבה מאוד". הסניגורית טוענת לעונש של שישה חודשי מאסר; התובעת מזכירה שרק לאחרונה האיש השתחרר לאחר שבעה חודשי מאסר.
פורר: "20 חודש זה עונש מוגזם. הכיוון של התיק הזה בכיוון של עשרה חודשים, כולל ההפקעה של המאסר על תנאי. זה צריך להיות יותר חמור ממה שקיבל בפעם הקודמת, וזה צריך להיות כולל את המאסר על תנאי. זה משהו כמו שבעה חודשים והפעלת המאסר על תנאי". הוא פונה לתובעת: "אין לכם סיכוי לקבל 20 חודש. זו עמדה שהיא פשוט לא רציונלית. יש לכם עוד אפשרות: שהוא יודה היום ושהטיעונים לעונש יישמעו".
כעת פונה פורר לסניגורית: "את חושבת שהוא יקבל 20 חודש? כאשר נתתי הצעה, ודאי שלא אני אגזור את הדין". לבסוף פורר מחליט להעביר את התיק לשופט אבשלום מאושר, שיקבע דיון בו אם לא תהיה הסכמה, ותזכורת אצלו ב-19.10.21. הוא אינו מתעד בפרוטוקול את הצעתו, אלא רק את העדר ההסכמה בין הצדדים.
"אם אתה רוצה, אני אבוא במדים" בין הדיונים יש, כמעט כרגיל, שיחות בין תובעים לסניגורים - וכתמיד עולה התהייה מדוע אינם עושים זאת לפני הדיון. סניגור מעדכן את פורר על המתרחש בתיק שלו, ושומע בתגובה: "לא מעניין אותי כלום מה קורה בהליכי המעצר. זה משפיע אצלם, משפיע אצלך. לי יש תיק, צריך לתת מענה לאישום ולנהל דיון לפי 144. תתפלא - הוא לא יחיד אצלי. אני רוצה לדעת מתי אפשר לקבל מענה לאישום". הסניגור מבקש דחייה של חודש וחצי ופורר מציע לדון בפגרה: "אני יכול לתת לכם מועדים כשאני נמצא בבאר שבע ובאילת". התובע: "העצור לא ישמח לבוא לאילת". פורר: "יש בית מעצר חדש באילת".
הסניגור מעדכן שיש גישור אצל גביזון, ופורר מתקן אותו מיד: "אצל הנשיא" (אלון גביזון, נשיא בתי משפט השלום במחוז הדרום). "זה תיק שיש לו [לנאשם] יותר מדי מה להפסיד", הוא מעיר. "אני יכול לקבוע לכם אצלי בשבוע הבא אם אתם רוצים להתקדם, או דיון אצלי ב-9.9 ל-144 או להעביר לעיונו של הנשיא כדי שיראה אם לקבוע לכם. אם תגיעו להבנות ותרצו להקדים את התיק ולהציג הסדר אצלי - אני אמצא לכם מועד. בשלב זה אקבע לכם דיון לפי 144 ואקבע לכם מועד להשיב על כתב האישום בכתב במהלך הפגרה. זה תיק נקודתי, הוא לא צריך הרבה". פורר קובע דיון להמשך החודש, והסניגור מעדכן שהוא יהיה במילואים ויבוא במדים. פורר מגיב בהומור: "אם אתה רוצה, אני אבוא במדים".
כעת - שני דיונים קצרצרים. סניגור אחד טוען כאשר תיקו מונח על כתפו, אך פורר אינו מעיר לו. לסניגור אחר אומר פורר, ש"התיק הזה היה אצלי עוד בגישורים מהשלב הקודם. מהשנה הבאה יש לי יום של גישורים. הייתה בקשה להקפאת הליכים וזה לא הסתייע", הוא זוכר בצורה נאה את הפרטים. "השאלה היא מה אתם רוצים לעשות".
"יש לנו יותר מדי אנשים באולם" בתיק הבא הנאשם איננו בנימוק שהוא חולה, פורר מוודא שיש לסניגורית אישור רפואי ומוותר על עיון בו. עדיין אין תשובה לאישום, שכן הסניגורית טוענת שעליה ללמוד את חומרי החקירה - שלדברי התובעת הועברו כבר באוגוסט 2020. פורר אינו מוכן להמשיך את הסחבת. הוא קובע דיון לשבוע הבא למענה לאישום ומבהיר: "אני רוצה תשובה לאישום, פשוט מאוד. התיק הזה הוא מאוקטובר 2020. חומר רב, לא חומר רב, אני רוצה תשובה לאישום. זה לא קשור לייצוג. אתם לא יתומים בעולם הזה. אני ייצגתי בתיקים עם מאות ואלפי קלסרים, וכשנדרשתי לתת תשובה לאישום - נתתי", אומר פורר בתקיפות.
לסניגור הבא יש טענות רבות כלפי התביעה והוא מבקש לנהל את התיק. אבל לפורר יש הצעה משלו: "אני מציע דבר מאוד פשוט. אתם תסכמו בכתב ביחס לכל המוצגים ואני אוכל לתת הכרעת דין. הואיל והוכחות לא יישמעו בתיק הזה, אתם תסכמו הכל, גם ביחס לטענה של הגנה מן הצדק. היה לי שהחלטתי לזכות ולא הייתי צריך לדון בטענה של הגנה מן הצדק".
התובעת עדיין חושבת על הבאת עדים, אך פורר לוחץ: "לצורך מה? על מה? נניח שעד מסר עדות; את לא יכולה להשמיע מעבר למה שהוא אמר. את המתלונן את יכולה להביא במסגרת הטיעונים לעונש. בעל העסק הוא לא עד תביעה. את מי אתם רוצים להעיד ועל מה?". לבסוף הוא חותך ומורה לתביעה להגיש בתוך חמישה ימים את עמדתה וקובע דיון בעוד שישה ימים.
רגע לפני שהמדור יוצא מן האולם, יש לפורר הנחיה מוזרה שאינה מעוגנת בנוהל כלשהו: "יש לנו יותר מדי אנשים באולם, האולם הזה צפוף ולא מאוורר. אני מבקש שרק מי שדנים בעניין שלו יישאר באולם". דאגתו לבריאות, הבאה לידי ביטוי גם בהקפדתו על המסיכות, היא מובנת - אך אין הוא יכול לפגוע בעקרון פומביות הדיון בלא הנחיה מפורשת מגורם מוסמך.
השורה התחתונה: פורר מפגין בקיאות מרשימה בפרטיהם של התיקים הרבים שלפניו, מה שמלמד על עבודת הכנה טובה - לעיתים טובה משל הצדדים, שבאים ומבקשים דחייה ועוד דחייה. לא תמיד ברור סדר הדיונים, יש קצת בלגן ביניהם וההנחיה בסוף הדיון הייתה צורמת. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 8. 