אריה דרעי עשה לכולנו טובה בכך שהסכים להודות בפלילים בעבירות המס המיוחסות לו, כי למעשה מדובר בכאלה שאצל אדם אחד היו מסתיימות בכופר. זו הטענה הנשמעת בימים האחרונים, וביתר שאת מאז פרסום ההסדר עם דרעי (23.12.21). פרקליטו, עו"ד
נבות תל-צור, אמר ש"מדובר היה בשאלות מיסוי שבמקרים רבים אחרים התבררו ונדונו במישור האזרחי בלבד". ואנו נסביר, כי הכופר הוא חלק מן ההליך האזרחי ומהווה במפורש חלופה להליך פלילי.
אלא מאי? העובדות מלמדות בדיוק את ההפך. על-פי נהלי רשות המיסים, דרעי לא היה כשיר להיכנס להליך הכופר. סעיף 221 לפקודת מס הכנסה מאפשר להמיר בכופר הליכים פליליים לפי סעיפים 220-215 לפקודה. מאחר שכתב האישום נגד דרעי טרם הוגש, איננו יודעים מה המספור של העבירות בהן יודה. מה שכן, מבחינת העובדות שפורסמו - וכבר אמרנו זאת אתמול - המעשים של דרעי מצויים ברף הגבוה ביותר, במיוחד בנוגע להתחמקותו מדיווח ותשלום מס על 630,000 שקל שקיבל מקרן גרין אושן האמריקנית. הוא הנחה את הקרן להעביר את הכסף לאחיו, עו"ד
שלמה דרעי, שהוציא כנגדו חשבוניות כוזבות - כדי להסתיר את העובדה שהוא מקבל כסף בעודו חבר כנסת.
על-פי תיאור זה, מדובר בעבירה על סעיף 220 לפקודה: "אדם אשר במזיד, בכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו - מאסר שבע שנים". דרעי ביצע את כל העבירות החלופיות שיש בסעיף זה: "השמיט מתוך דוח על-פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדוח; מסר בדוח על-פי הפקודה אמרה או תרשומת כוזבות; השיב תשובה כוזבת, בעל פה או בכתב, על שאלה שנשאלה, או על דרישת ידיעות שנערכה אליו על-פי הפקודה; הכין או קיים, או הרשה אדם להכין או לקיים, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, או שזייף או הרשה לזייף פנקסי חשבונות או רשומות; השתמש בכל מרמה, ערמה או תחבולה, או הרשה להשתמש בהן; הציג מסמך כוזב למשלם ההכנסה לצורך מניעת ניכוי מס במקור או הפחתתו".
מדובר בעבירות המס החמורות ביותר, וכאמור - לפחות לכאורה - דרעי ביצע את כולן, ביודעין וכדי להסתיר תשלומים בלתי חוקיים. ואין המדובר בסוחר קטן חסר ידע ואמצעים, אלא באדם מנוסה ומתוחכם, הנעזר באחיו עורך הדין כדי לבצע את העבירות. אלו הם בדיוק המעשים שעל-פי פסיקת בית המשפט העליון, העונש הראוי עליהם הוא מאסר בפועל.
הקנס הוא רבע מהכופר המירבי אבל כאמור, הפקודה מאפשרת כופר אפילו בעבירות כאלה - ולכן נפנה לשיקולים שעל רשות המיסים להפעיל בבואה להחליט האם להסתפק בכופר או לנהל הליך פלילי. השיקולים הללו נקבעו באוקטובר 2004 בידי
משה מזרחי, שהיה אז היועץ המשפטי של הרשות, והם בתוקפם עד היום (כפי שמלמד פרסומם באתר הרשות). בואו נעבור עליהם.
תחילה - השיקולים בעד כופר. "קולת העבירה - ההיקף הכספי של העבירה קטן יחסית, מידת האשם של העבריין, פסיקת בתי המשפט במקרים דומים". כאן מדובר במאות אלפי שקלים, דרעי הוא העבריין העיקרי וראינו שהפסיקה היא מאסר בפועל. "מידת מעורבותו ויוזמתו של העבריין בביצוע העבירה". דרעי יודה שהוא אשר יזם את העברת הכספים דרך אחיו. "מצב אישי של העבריין - גיל מבוגר, מחלה קשה או נכות". ברוך ה', לא חל אצל דרעי. "מצבם של בני משפחה התלויים בעבריין" - כנ"ל.
"העניין הציבורי בהבאת העבריין לדין - הנזק מניהול המשפט יעלה על התועלת שבו, העומס על מערכת המשפט ומשקל ההרתעה". כאשר מדובר באיש ציבור, גובר האינטרס הציבורי בהעמדה לדין (ואכן, הסדר הכופר אינו חל ככלל על אישי ציבור), וההרתעה מחייבת לנהל דווקא משפטים מתוקשרים כאלה. גם לא נראה, על פניו, שמדובר בסוגיות מורכבות מדי מבחינה עובדתית ומשפטית. "הסרת המעשה ו/או המחדל העברייני בדרך של תשלום המס, תיקוני הדוחות וכדומה" - דרעי טרם החזיר ולו שקל אחד מסכומי המס מהם התחמק.
נעבור כעת לשיקולים נגד הטלת כופר. "עבריין מועד". דרעי הוא עבריין מורשע בעבירות שחיתות חמורות. "חומרת העבירה - ההיקף הכספי של העבירה גדול יחסית, משך ביצועה, אי-הסרת המחדל". מדובר במאות אלפי שקלים במשך שלוש שנים, וכאמור - דרעי לא תיקן את המעוות. "עבירה בתחום שיש בו חובת אמון או נאמנות". נבחר ציבור ודאי חייב אמון לציבור. "מקום בו נוסף לעבירה בתחום המס, נעברו עבירות לפי חוק העונשין או לפי כל דין אחר". כאשר דרעי קיבל כחבר כנסת כספים שאסור היה לו לקבל ופעל להסתיר זאת, הוא ביצע לכאורה עבירה של מרמה והפרת אמונים.
כלומר: לפי נהלי רשות המיסים ולפי האופן בו היא מיישמת אותם, דרעי רחוק מאוד מלהיות זכאי למסלול של כופר. הוא אמור היה להיות במסלול הפלילי, ואין בלתו. ועוד הערה: כופר עשוי היה להגיע לסכום של 452,000 שקל; הקנס שיוטל על דרעי הוא 180,000 שקל. אז אל תקנו את הסיפורים על כך שדרעי הקריב את עצמו והחמיר עם עצמו. הוא קיבל הנחה ענקית, והבדיחה על חשבוננו.
