תחילה נעמוד על נקודה שלא זכתה לתשומת לב בהתייחסויות הרבות לשאלת הקלון. שימו לב לסעיף 6(א) לחוק יסוד הכנסת, הקובע מי לא יוכל להיות מועמד לכנסת: "[מי] שנידון, בפסק דין סופי, לעונש מאסר בפועל
לתקופה העולה על שלושה חודשים וביום הגשת רשימת המועמדים טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל". אדם כזה יוכל להתמודד רק אם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית יקבע שבמעשיו אין קלון. נזכיר, כי רק חבר כנסת יכול להיות ראש
ממשלה.
עבודות שירות נחשבות למאסר בפועל, אשר מוחלף בעבודות אלו (מי שאינו יכול לבצע אותן או שאינו מבצע אותן כנדרש, נשלח לכלא). לכן, אם נתניהו יישלח לעבודות שירות – הסעיף יחול עליו. אבל, וזה חשוב מאוד, רק אם תקופת העבודות תהיה
יותר משלושה חודשים. לא די בשלושה חודשים, כפי שנדון על-פי חלק מן הדיונים. שלושה חודשים ויום יחילו על נתניהו את החוק והמגבלה; שלושה חודשים – לא.
בסעיף המקביל בחוק יסוד הממשלה יש השמטה משמעותית: "לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר או מיום מתן פסק הדין, לפי המאוחר, אלא אם כן קבע יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות הענין, משום קלון".
כאן אין דרישה לשלושה חודשים; כל תקופה של מאסר או עבודות שירות פוסלת מועמדות לתפקיד שר במשך שבע שנים, אלא אם יו"ר ועדת הבחירות יקבע שלא היה קלון. הסיבה מובנת: כדי למנוע את זכות היסוד להיבחר, צריך נסיבות חמורות יותר. לכן, בהתאם לסעיף זה, גם עבודות שירות של יום אחד יחילו על נתניהו את החוק בנוגע לכהונה כשר מן המניין, להבדיל מתפקיד ראש הממשלה.
אם נתניהו יישלח לעבודות שירות, שבע השנים יתחילו מהמועד בו יסיים אותן. בהתחשב בכך שנתניהו הוא בן למעלה מ-72 ובכך ששבע שנים בפוליטיקה הן פרק זמן ארוך במיוחד, כמעט קרוב לוודאי שהטלת קלון כעת תסיים את הקריירה שלו. מכאן החשיבות העצומה של נקודה זו.
הן חוק יסוד הכנסת והן חוק יסוד הממשלה קובעים, כי אם בית המשפט פסק בעת גזירת הדין שבעבירות יש קלון, אין צורך בקביעה של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. שני החוקים אינם אומרים זאת, אבל נגד החלטת יו"ר ועדת הבחירות ניתן לעתור לבג"ץ, משום שמדובר ברשות מינהלית שהחלטותיה נתונות לביקורת שיפוטית.