אם אביחי מנדלבליט יסכים לוותר על האישום בשוחד בתיק 4000 ולהמיר אותו במרמה והפרת אמונים; אם הוא יסכים למחוק לחלוטין את האישום בתיק 2000; אם הוא עומד על הרשעה במרמה והפרת אמונים בתיק 1000; אם העונש יהיה לכל היותר תשעה חודשי עבודות שירות, קנס וקלון – בהינתן כל אלו, אנחנו שומעים מחסידי בנימין נתניהו, הרי שהפרקליטות התקפלה. עכשיו בואו נראה את העובדות. כתב האישום המקורי כולל עבירת שוחד אחת ושתי עבירות של מרמה והפרת אמונים. אם תהיה עסקה, נתניהו יודה בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים. בהחלט נכון שהעבירה העיקרית יורדת, והעונש יהיה קל בהרבה מאשר בהרשעה לאחר ניהול הליך. אבל נתניהו הרי היה זה שבמשך שנים הצהיר ש"לא יהיה כלום כי לא היה כלום"; הכריז שיילחם עד הסוף ושאין מה לדבר על הסדר טיעון; האשים את המשטרה והפרקליטות בתפירת תיק נגדו; טען שמדובר במהלך פוליטי נגד הימין. ואחרי כל זה, הוא יודה בשניים מבין שלושת התיקים. אז מי באמת מתקפל? מי שאמר שהיה הרבה ומסתפק בפחות, או שאמר שלא היה כלום ונאלץ להודות בלא-מעט?

אביחי מנדלבליט, שי ניצן, ליאת בן-ארי ואנשיהם ביצעו הפיכה שלטונית. הם הגישו כתב אישום חסר בסיס נגד ראש הממשלה המכהן, כדי להדיח אותו ולהוריד מן השלטון את מחנה הימין. וכעת מנדלבליט מתעקש על קלון, כדי להבטיח שנתניהו לא יחזור לחיים הפוליטיים. זוהי אחת הטענות המרכזיות של תומכי נתניהו. עכשיו בואו נראה את העובדות. מנדלבליט היה מזכיר ממשלתו של נתניהו והמועמד המועדף עליו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה; היה צורך בפסק דין של בג"ץ כדי להדוף את הטענה שהוא פסול לתפקיד בשל קרבתו לנתניהו. בן-ארי הייתה ראש הצוות שהכין והגיש את כתב האישום נגד אהוד אולמרט, יריבו המר של נתניהו. אז את ההפיכה חוללו האיש של נתניהו ומי שבסופו של דבר הכניסה לכלא את אולמרט? נניח שמנדלבליט נסחט בידי ניצן על-רקע פרשת הרפז, כמו שיש הטוענים. כיצד יסבירו את העובדה שמנדלבליט היה הפחות-מחמיר בין כל מי שטיפלו בתיקי נתניהו? ואם מנדלבליט כל כך היה רוצה להפיל את נתניהו, כל שהיה צריך לעשות הוא להורות על חקירתו באזהרה בפרשת הצוללות. אין ראש ממשלה ישראלי שהיה שורד חשד לשחיתות בלב-ליבו של קודש הקדשים הביטחוני, בכלי הנשק האמור להבטיח את הישרדותה של המדינה. אבל מנדלבליט אפילו לא אישר לחוקרים לגבות מנתניהו עדות פתוחה, שלא לדבר על חקירתו באזהרה. ואילו הקלון הוא מתבקש מעצם עבירת המרמה והפרת האמונים, כפי שפסקו שוב ושוב בתי המשפט. אז איפה כאן ההפיכה?

התקשורת ברובה הגדול שמאלנית, עוינת את הימין ובמיוחד את נתניהו ולכן היא התגייסה להפיל אותו. במסגרת זו, עיתונאים רבים קיבלו מן הפרקליטות הדלפות אסורות ושיתפו פעולה במהלך המכוון לבצע הפיכה שלטונית, ויש להעמידם לדין על כך. ואילו כאשר המשפט החל, הם מדווחים בצורה חד-צדדית לטובתה של הפרקליטות ומתעלמים מן הקשיים שעולים בדבריהם של עדי המפתח. כך – לפי הנרטיב החוזר ונשנה בפיהם של תומכי נתניהו. עכשיו בואו נראה את העובדות. קודם כל, מאחר שכל הטיעון הזה מבוסס על טיעון ההפיכה השלטונית, הוא ממילא קורס כאשר מתברר שאין כל יסוד לאותה טענה. אבל לא נעשה לעצמנו חיים קלים, אלא נתמודד איתו לגופו. אכן, רוב התקשורת הישראלית נוטה לשמאל – כמו התקשורת במדינות רבות אחרות ובראשן ארה"ב; אולי יש משהו במקצוע הזה שמושך יותר ליברלים. אבל נתניהו היה ראש הממשלה 12 שנים רצופות, כך שבמבחן התוצאה – התקשורת לא ממש השפיעה על הבוחרים, שרובם אנשי ימין מזה שנים רבות. חוץ מזה, לנתניהו יש היום עיתון (ישראל היום) וערוץ טלוויזיה (ערוץ 14) המדבררים אותו בלא כל מסננת. זה מעולם לא היה בישראל (היו עיתונים של מפלגות, לא בעלי נאמנות לאדם אחד) ודומני שלא קיים בשום מדינה דמוקרטית. הם לא משפיעים? כנראה בשל איכותם הירודה והטייתם הברורה. לגבי ההדלפות: אכן, החוק אוסר אותן – אבל לא אוסר לפרסם אותן. כלומר: העבירה היא של המדליף, לא של העיתונאי. על-פי החשיבה העקומה והמסוכנת של תומכי נתניהו, גם בוב וודוורד היה הולך לכלא בשל השימוש במידע שקיבל בפרשת ווטרגייט מ"גרון עמוק" – המשנה לראש ה-FBI, מארק פלט. הגישה הזאת שלהם היא כמובן אופורטוניסטית לעילא: אין להם שום בעיה עם הדלפות נגד יריביו של נתניהו. אלא מאי? נגדם, משום מה, אין חקירות. ולבסוף – סיקור המשפט. ככל שאני רואה, הן באולם והן בפרסומים ממנו, הדיווחים הוגנים ומדויקים. נכון, לא כל עיתונאי נמצא כל הזמן באולם; יש עוד משימות וזכותן של מערכות להחליט מי יהיה מתי והיכן. אבל אין טיוח של קשיי התביעה ואין העלמה של הישגי ההגנה. מה שכן יש, הוא בדיוק המצב ההפוך: שופרותיו של נתניהו, כולל עיתונאים עם ובלי מרכאות, מדווחים בצורה סלקטיבית ולעיתים מעלימים את החלקים שאינם נוחים לו. הם אף מגדילים לעשות: אם עד תביעה מסוים אומר דברים הפוגעים בנתניהו – הוא שקרן גמור; אבל יש לקבל את דבריו כתורה מסיני אם הם מסייעים לנתניהו. אם תרצו, שידור ישיר של סיקור מוטה ובוטה. אז מי כאן שותף לְמה?

על-פי הטענה הזאת, החוקרים והפרקליטים והבכירים – כולם ידעו שאין ממש בחשדות נגד נתניהו. אבל הם פעלו בצורה מכוונת, כולל תוך שימוש באמצעים פסולים ואף בלתי חוקיים, כדי לתפור לו תיק. ולמה הם עשו את זה? נחזור לסעיף 2: כי הם שונאי נתניהו ואויבי הימין, ורצו להפיל ראש ממשלה ימני חזק המקדם מדיניות שאיתה אין הם מסכימים. עכשיו בואו נראה את העובדות. על מנדלבליט כבר דיברנו. נזכיר שמפכ"ל המשטרה בעת חקירת תיקי האלפים היה רוני אלשיך – חובש כיפה סרוגה, איש השב"כ ומי שנתניהו מינה לתפקיד. אז גם הוא, כמו מנדלבליט, הפך להיות שמאלני החותר תחת נתניהו? ונניח שהמפכ"ל, ראש אגף החקירות ומפקד להב 433 רוצים להפיל את ראש הממשלה; הם אוספים את הראיות? הם חוקרים את העדים? הם מנתחים את המסמכים? הם בוחנים את המדיות הדיגיטליות? אחריהם נמצאים הפרקליטים המלווים ופרקליטת המחוז וכל בכירי פרקליטות המדינה, עד לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה. בסך-הכל מדובר במאות חוקרים (הן במשטרה והן ברשות ניירות ערך) ופרקליטים. שיהיה ברור: ההתנהלות של חוקרים בלהב 433, בפיקוח מפקדיהם ובליווי הפרקליטות, הייתה מזעזעת ומחייבת שידוד מערכות יסודי. אבל יש פער גדול מאוד בין זה לבין תפירת תיקים. כל אותם מאות מעורבים עשו יד אחת? לא נמצא שם אפילו תומך אחד של נתניהו, שידליף למישהו בתקשורת איזה מעשה נבלה מתחולל? ארבע שנים אחרי החקירה, כאשר חלק מן החוקרים כבר אינם במשטרה, עדיין לא נמצא אף צדיק שכזה? או שמא השתיקה הזאת מלמדת שאין מה להגיד, כי לא הייתה שום תפירה?

זהו טיעון חדש יותר, על פיו עצם זימונו של נתניהו לשימוע באשמת שוחד קבע את תוצאות הבחירות לכנסת ה-21 באפריל 2019 ולכנסת הנוכחית במרס אשתקד. הסיבה: פחות אנשים הצביעו בעד מי שמואשם בשוחד ובעד המפלגה בראשה עמד. במצב של כמעט תיקו בין הגושים, לכל מנדט יש חשיבות רבה – ודי היה בכך שמנדט או שניים נגרעו מן הליכוד או ממחנה הימין, כדי להכריע את התוצאות. עכשיו בואו נראה את העובדות. הבחירות לכנסת ה-21 התקיימו באפריל 2019, שישה שבועות אחרי פרסום כתב החשדות נגד נתניהו, כי כך קבע נתניהו. בדצמבר 2018 אמר ניצן, כי ההכרעה בתיקי נתניהו קרובה. נתניהו ניסה למלכד את הפרקליטות ולמנוע את ההודעה על הגשת כתב אישום כפוף לשימוע. אחרי שהכריז שאין לו בעיה לעמוד בראש קואליציה בת 61 ח"כים, הוא ביצע פניית פרסה והחליט ללכת לבחירות – כמעט מיד אחרי דבריו של ניצן. מנדלבליט והפרקליטות לא נפלו בפח ושמרו על לוח הזמנים המקורי, ואכן ההודעה פורסמה שישה שבועות לפני הבחירות. כלומר, הסיבה והמסובב היו הפוכים מכפי שטוענים אנשי נתניהו. הבחירות האחרונות התקיימו בעיצומו של משפט נתניהו, והפעם לאיש לא יכול להיות ספק מי גרם להן. נתניהו הפר את ההסכם הקואליציוני עם בני גנץ, מנע את העברת התקציב במועד וחייב את המדינה ללכת לבחירות. הוא יכול היה להמשיך ולהיות ראש הממשלה ולאחר מכן ראש הממשלה החליפי, בעוד משפטו מתנהל. איש לא היה מונע זאת ממנו, אחרי שבג"ץ אישר שהוא יכול להרכיב ממשלה. אבל נתניהו, כמו נתניהו, לא עמד במילתו ואפילו עיגון ההסכם בחוק יסוד הממשלה ובחוק יסוד הכנסת לא הצליח למנוע ממנו להפר אותו. עכשיו נראה את תוצאות הבחירות. בבחירות לכנסת ה-21, באפריל 2019, מיד לאחר פרסום כתב החשדות, קיבל הליכוד 35 מנדטים – עלייה של חמישה לעומת הבחירות הקודמות. בבחירות לכנסת ה-22 בספטמבר 2019, לפני הגשת כתב האישום, ירד הליכוד ל-32 מנדטים. במרס 2020, חודשיים אחרי הגשת כתב האישום, הוא שב ועלה ל-36 מנדטים. השנה, עמוק בתוך המשפט, הליכוד ירד ל-30 מנדטים. מי ששוב ושוב לא הצליח להרכיב ממשלה היה נתניהו, בעיקר משום שכבר לא נותר לו את מי להוליך שולל. לנפתלי בנט, גדעון סער ואביגדור ליברמן לא הייתה בעיה לשבת בממשלת ימין של הליכוד בראשותו של כל אדם מלבד נתניהו; כתב האישום נגדו רק נתן להם את העילה לממש את חוסר האמון כלפיו. אז מי באמת הוביל את הליכוד לאופוזיציה?

אילן ישועה הסתבך והתגלה כשקרן. אנשי וואלה האחרים הם חבורת שמאלנים. ניר חפץ עזר להגנה. תיק 4000 מתפורר ולכן הפרקליטות ממהרת לחתום על הסדר טיעון, לפני ששלמה פילבר יעלה על דוכן העדים והיא תתבזה עוד יותר. גם את זה אנחנו שומעים ללא הרף, למעשה כמעט מאז תחילת דיוני ההוכחות וביתר שאת בימים האחרונים. עכשיו בואו נראה את העובדות. דברים כאלה יכולים לצאת מפיהם של המשתייכים לשלוש קבוצות, שהמשותף להן הוא הפוזיציה המוקדמת והנחרצת בזכותו של נתניהו: מי שבכלל לא נמצאים באולם וניזונים מדיווחים מקוטעים, מי שנמצאים באולם ומדווחים לא בהתאם למציאות אלא בהתאם לפוזיציה, ומי שאין להם מושג כיצד מתנהלים משפטים פליליים בכלל ומגה-תיקים בפרט. מי שנמצא באולם, מדווח בהגינות וצבר ניסיון, יודע שמדובר בשלב מאוד מוקדם של התיק. אומַר זאת שוב: עסקינן בפאזל בן 1,000 חלקים, שאין לו תמונה מדריכה ושאין אפילו הסכמה מה רואים בו, ועד כה ראינו אולי 30 חלקים. כל עד נשמע בחקירה הראשית מצוין לצד שהביא אותו, והרושם עשוי להשתנות בחקירה הנגדית. מה שנכון לגבי ישועה, חפץ ויתר עדי התביעה – יהיה נכון גם לנאשמים, אם וכאשר יעידו. זה עוד יותר תקף כאשר מדובר בעדי מדינה (וישועה היה למעשה עד מדינה), כי הרי אלו עבריינים שהצילו את עורם באמצעות עדותם. שום עד אינו עומד בפני עצמו והתמונה הכוללת היא המכריעה. ב-65 ימי ההוכחות שהתקיימו עד היום, היו הישגים וכשלונות לשני הצדדים. וזה בסדר גמור: כך מתנהל הליך משפטי אמיתי. חוץ מזה, אפשר להפוך את הטענה על פיה: ההגנה רואה את העדים ואת המסמכים, מבינה שיש לה בעיה קשה וממהרת לחתום על הסדר לפני שיהיה מאוחר יותר. גם להגנה עדיף שפילבר לא יעיד ולא יספר כיצד נתניהו הורה לו לסייע לשאול אלוביץ. אז למה את האפשרות הזאת אנחנו לא שומעים מהצד של נתניהו?