ולדימיר פוטין רוצה להיות צאר, או לפחות להחזיר את רוסיה לימי גדולתה - זה די ברור. אבל האם מי שהיה לויטננט-קולונל (סגן-אלוף) בקג"ב למעשה מחקה, במשבר מול אוקראינה, את המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, ניקיטה כרושצ'וב? האם אנחנו עדים לטקטיקה דומה לזו שננקטה במשבר הטילים בקובה, לפני כמעט בדיוק 60 שנה?
לאחר שפידל קסטרו הקומוניסט השתלט על קובה - 240 ק"מ בלבד מפלורידה - בינואר 1959, ראתה בכך ארה"ב סכנה אסטרטגית. הימים הם ימי השיא של המלחמה הקרה, כאשר בריה"מ מובילה במרוץ לחלל ונדמה שהיא כובשת עוד ועוד מעוזים ברחבי העולם; כל כך קרוב לחופי ארה"ב - זה נתפס כסכנה ברורה ומיידית. הנשיא ג'ון קנדי אישר לבצע באפריל 1961, שלושה חודשים אחרי השבעתו, פלישה למפרץ החזירים בקובה בניסיון להפיל את קסטרו, אך היא הפכה לפיאסקו מביך והסתיימה בכישלון משפיל.
המתח סביב האי גאה והגיע לשיאו באוקטובר 1962, כאשר מטוסי ביון אמריקניים גילו עבודות להקמת בסיס טילים סובייטי באי. די היה בטילים לטווח בינוני, קונבנציונליים ועל אחת כמה וכמה גרעיניים, כדי להציב איום אמיתי על ארה"ב. במרחק שכזה, אין התרעה ואין זמן להתגונן. ארה"ב מיהרה לחשוף את שגילתה, קנדי הורה להטיל הסגר ימי על קובה כדי למנוע את המשך הבנייה ואת הפיכת הטילים למבצעיים, ובמשך שלושה ימים היה העולם קרוב מאי פעם לשואה בדמות מלחמה בין שתי מעצמות גרעיניות.
אפולוגטיקה של בובי קנדי לפחות פומבית, קנדי הוא זה שניצח. כרושצ'וב הסכים לפרק את הבסיסים ולהוציא את הטילים, תמורת התחייבות של קנדי שלא לפלוש לקובה. דומה שלקנדי ממילא לא היה שום חשק לפלוש שוב, ולכן הוא ויתר על תוכנית שלא באה לעולם - תמורת טילים ממשיים מאוד שהציבו איום אמיתי מאוד. אבל היה בעסקה עוד חלק, שנשמר בחשאי במשך מספר שנים: ארה"ב הסכימה להוציא טילים גרעיניים מדגם "יופיטר" שהוצבו בטורקיה. וזאת לדעת: טורקיה היא החצר האחורית של רוסיה/בריה"מ, כשם שקובה היא החצר האחורית של ארה"ב, וגם האיום שמהווים טילים גרעיניים הוא זהה.
אז מי ניצח? האם לא היה זה ניצחון לכרושצ'וב או לפחות תיקו? הרי קנדי ויתר על טילים מבצעיים שהוצבו במשך שנים, תמורת טילים שהוצבו רק למשך כמה ימים ואשר לא היו מבצעיים. אז נכון שכרושצ'וב ספג לכאורה השפלה - הוא ויתר על תוכנית בעל חשיבות אסטרטגית - אבל השפלה כזו היא נקודתית בלבד, ולא בעיני מי שיודע את כל הפרטים, בעוד הרווח הוא אמיתי וארוך טווח.
בכתב-היד שהכין בשנת 1967 על משבר הטילים בקובה טען בובי קנדי - אחיו של הנשיא, יועצו הקרוב ביותר (כולל במשבר זה) ושר המשפטים בממשלו - ש-JFK הורה ממילא חודשים לפני כן להוציא את ה"יופיטר" מטורקיה. בספר, שפורסם רק לאחר הירצחו של בובי קנדי ב-1968, נאמר שב-18 החודשים הקודמים ביקש הנשיא מספר פעמים ממשרד החוץ להגיע להסכמה עם טורקיה על הוצאת הטילים, שכן הם התיישנו וטילי ה"פולריס" המשוגרים מצוללות נתנו מענה טוב בהרבה. קנדי היה בטוח שאחרי שנתן הוראה - הדבר יבוצע. הוא לא וידא זאת, וכעס מאוד כאשר התברר לו בעיצומו של משבר קובה, כי הטילים עודם מצויים בטורקיה וכי כעת ייראה כאילו הוא מוציא אותם כהיענות לכרושצ'וב. אך מאחר שזו ממילא הייתה כוונתו, הוא הסכים לעסקה זו.
דבריו של בובי קנדי נראים אפולוגטיים ובלתי סבירים. הנשיא שכח לעקוב אחרי מילוי הוראה בנוגע לטילים גרעיניים במרחק של כמה מאות קילומטרים מגבול בריה"מ? ואכן, מחקרים עדכניים מלמדים שהוויתור של קנדי על הטילים בטורקיה היה אמיתי ולא רק מימוש מאוחר של כוונה מוקדמת. ולכן, הקושיה חזרה למקומה: מי באמת ניצח במשבר הטילים בקובה? יהיה הוגן לומר, שזה היה לכל הפחות תיקו אם לא ניצחון בנקודות לבריה"מ; זה ודאי לא היה נוק אאוט לטובת ארה"ב.
דבריו של שלמה המלך חלפו כמעט בדיוק 60 שנה, בבית הלבן יושב שוב נשיא קתולי איש המפלגה הדמוקרטית, אם כי בעוד במשבר ההוא כיהן הנשיא הצעיר ביותר בתולדות ארה"ב, כיום מכהן הנשיא המבוגר ביותר. האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה? האם פוטין מרכז כוחות רבי-עוצמה בגבול אוקראינה, כוחות שלא היו שם לפני כמה חודשים, כדי להסיג אותם בתמורה לוויתור אמריקני/מערבי על משהו שכבר קיים בשטח?
דעה רווחת היא, שמטרתו האמיתית של פוטין היא למנוע את התפשטות נאט"ו מזרחה לעבר רוסיה - הן מבחינת הרחבת מספר החברות בברית והן מבחינת פריסת כוחותיה ובמיוחד טילים שלה קרוב יותר לארצו. הטענות על רדיפת רוסים באוקראינה הן כסות בלבד, בדומה לטענות של שליטים עריצים אחרים במאה ה-20. פוטין לא מסתיר דרישות אלו, ומותר להניח שהן הרבה יותר חשובות לו מאשר חבל ארץ זה או אחר. המערב לא פרס טילים באוקראינה, כך שמבחינה זאת - ההשוואה ל-1962 אינה מלאה. אבל נאט"ו כן רוצה להתרחב וכן רוצה לכלול את אוקראינה, ומבחינה זו - יש דמיון למשבר הטילים. נכון, זה עוד לא קרה, אך זה בהחלט ממשי ועל השולחן.
ג'ו ביידן ודאי זוכר את משבר הטילים. הוא היה אז בן 19 ובשנתו הראשונה בלימודים האקדמיים. לאחר מכן צבר ביידן עשרות שנות ניסיון בסנאט ובממשל, במיוחד במדיניות החוץ. אולי גם הוא או מישהו בסביבתו רואה את קווי הדמיון בין 2022 לבין 1962, ומכאן ההודעות התקיפות לפיהן ארה"ב והמערב יגיבו בתקיפות על כל כניסה רוסית לאוקראינה - והעדר הדרישה להסגת הכוחות הערוכים על הגבול, כדי שלא לפתוח פתח לוויתור על נכסים קיימים. נקודה למחשבה, במיוחד אם מקבלים את דבריו של שלמה המלך: "אין חדש תחת השמש".
