רק לעיתים נדירות, אם בכלל, ניתן לשמוע במשך למעלה משעה כל כך הרבה אנשים שונים מספידים את אותו אדם ואומרים כל כך הרבה דברים שונים - וכולם מתארים נכונה את דמותו של המנוח. את מרים נאור הספידו ארבעה פוליטיקאים משלוש מפלגות שונות, נשיאת בית המשפט העליון ושני בני משפחה. במילים מדודות הם תיארו את השופטת, החברה, הסבתא, הדודה; שליחת הציבור, הציונית, אוהבת ירושלים. לא הייתה שם מילה אחת של גוזמא.

כאשר פגשתי את נאור לראשונה לאחר פרישתה, אמרתי לה בחיוך שעכשיו אני מרשה לעצמי לקרוא לה "מירה". תגובתה הייתה מיידית: "יכולת גם קודם". זו הייתה הדמות הרכה, האנושית, החמה - שבדרך כלל לא ראו מי שהכירו אותה רק באולם המשפט. אבל די היה לשמוע את ה"אהלן" מלא ההתלהבות שבו ענתה לטלפון, כדי להבין שישנה מרים נאור השופטת וישנה מירה נאור האדם. ישנה המקצוענית שבאה לעשות את עבודתה, לדון דין אמת ולהוציא לאור את הצדק; וישנה האישה מלאת החיים ואוהבת האדם, האישה - כפי שסיפרו נכדתה ואחיינה בהלוויה - שאוספת בובות של הדמויות מהספר "פו הדוב", בו התאהבה בילדותה. פו היה הפן האישי של נאור: צנועה, מסתפקת במועט, מפיצה חום לסובבים אותה.

בשבוע שעבר, באחד מדיוני ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון, הוגש לחברי הוועדה מסמך - עוד אחד מבין אלפי הדפים המצטברים באמתחתם. נאור העיפה מבט אחד וקבעה: "זה לא זהה למסמך שכבר יש לנו" - ועלתה בדיוק על הנקודה; מישהו שיפץ את המסמך הקודם. בגיל 74, בהררי חומר אין-סופיים, היא קלטה כהרף עין מה לפניה וזכרה מיד מה ראתה מי-יודע-מתי. אירוע קטנטן, של שנייה או שתיים, שהדגים את אחת התכונות המדהימות ביותר שלה.

זו לא הייתה הפעם הראשונה. סניגורים שהופיעו בפניה במשפט הבנקאים בשנות ה-90 נדהמו מעומק שליטתה בנושאים הכלכליים הסבוכים שעלו על הפרק ומהיקף בקיאותה בכמויות העצומות של המסמכים שהוצגו. אחד מהם סיפר לי בהתפעלות, אחרי שנאור הרשיעה את מרשו, כי ערב אחד הוגשה לה חוות דעת חשבונאית ארוכה וסבוכה לקראת עדותו למחרת של המומחה שכתב אותה. בעיצומה של העדות, נאור קטעה את העד ושאלה אותו כיצד דבריו על הדוכן מתיישבים עם משפט מסוים המופיע בחוות דעתו. הנוכחים נותרו פעורי פה.

עוד משהו על ועדת החקירה. בצפייה בדיוניה במשך שעות, ניתן היה להתרשם בצורה ברורה מן הכימיה בין נאור לבין אלוף (מיל') שלמה ינאי והרב מרדכי קרליץ. נכון שלנאור היו עשרות שנות ניסיון בהרכבים שיפוטיים, אבל כאן זה היה אחרת. לא שני עמיתים מוכרים מאותו מקצוע, אלא אלוף במילואים שהיה גם מנכ"ל בכיר ורב חרדי שאיתם עבדה בפעם הראשונה. הכבוד ההדדי היה ניכר לעין, ונוצרה ביניהם - כמעט מעצמה - חלוקת עבודה בחקירת העדים הרבים. נאור גם יצרה אווירה בה אפילו חרדים קיצוניים באו להעיד - בוועדת חקירה ממלכתית, תחת דגל המדינה ובראשותה של אישה. לא רבים היו משיגים את כל זה, בנושא כל כך טעון, רגיש וכואב.

מרים נאור הלכה לעולמה יומיים לאחר שבבתי הכנסת קראו את פרשת "יתרו", בה מתמנים השופטים הראשונים בתולדות עם ישראל. יתרו יעץ למשה למנות "אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע"; בביצוע כתוב רק שמשה מינה "אנשי חיל". אחד הפירושים אומר, שהוא לא מצא מי שיש בו כל התכונות אותן מנה יתרו. מרים נאור פשוט לא הייתה שם.