האם מנדלבליט פעל מתוך מניעים אישיים פסולים

לדעתנו המסר הנלווה לכל הסדרי הטיעון שאושרו על-ידי מנדלבליט, בסמוך לסיום כהונתו, הוא מסר חמור: נאשמים בכירים במפה הפוליטית זכו להסדרי טיעון רק בגלל שכהונתו של מנדלבליט עמדה לפקוע. בכל הכבוד, זהו שיקול פסול ואסור שמנדלבליט שקל לכאורה במסגרת החלטתו לאשר את הסדרי הטיעון האמורים. חשוב להדגיש (גם אם למעלה מן הצורך): על-פי הסטנדרט שהציב מנדלבליט עצמו - ושעולה מהתנהלותו כיועץ בתקופת כהונתו - הרי שמדובר בהפרת אמונים. דוגמה נוספת היא הטענות שהועלו בדבר שימוש פסול של המשטרה בתוכנת פגסוס. השר לביטחון פנים, עמר בר-לב, הצהיר בתחילת הדרך כי מנדלבליט בדק את העניין והטענות התבררו כלא נכונות. לדבריו, מנדלבליט סירב לבקשתו לראות את החומר ואף קבע, כי "לא מצאנו כל בסיס לחשש אודות שימוש ארגוני שלא כדין שמבצעת משטרת ישראל באמצעים העומדים לרשותה, ונחה דעתנו כי משטרת ישראל פועלת מכוח סמכויותיה על-פי דין". דברים אלה חמורים במיוחד כאשר הם נכתבים בסמוך לסיום כהונתו של היועץ, ובשים לב לכך שהמשטרה הודיעה לאחר מכן כי התגלו ממצאים הפוכים. קשה לנתק את אירוע הפצת המכתב "המכחיש" של מנדלבליט ממועד סיום כהונתו. קשה גם לנתק את המכתב מהאינטרסים האישיים של מנדלבליט בתיקי נתניהו. מנדלבליט דאג להזדרז ולהרגיע במכתבו שהכל בסדר. ממילא מה שיתברר בעתיד, כבר לא יהיה בתקופת כהונתו. החלטה אינטרסנטית ואסורה, אמרנו כבר? לפקיד ציבור אסור לשקול את מועד סיום כהונתו כשיקול לביצוע פעולה מינהלית מסוימת.

לפני סיום: כולם דיברו בהרחבה על השאלה אם הסדר הטיעון עם נתניהו יכלול קלון או לא. אבל שכחו את הפסול העיקרי ברעיון ההזוי שמנדלבליט יגיע להסדר כזה בתיק הדגל של הפרקליטות בסמוך לפני סיום כהונתו כיועץ. כאמור בראשית הדברים, מועד סיום הכהונה של מנדלבליט הוא שיקול זר בכל החלטה מינהלית שלו, לרבות בהחלטה אם להגיע להסדר טיעון עם נאשם, ובפרט בענייננו - שורה של הסדרי טיעון עם נבחרי ציבור בכירים. מעבר לכך, לדעתנו למנדלבליט היה אסור לפלוש לגדרי תפקידה וסמכויותיה של היועצת החדשה, גלי מיארה, רק כדי לנקות את שולחנו. מכל מקום, ברור, כי היועצת החדשה אינה כבולה להחלטות היועץ הקודם שממילא אינן חסינות מפני ביקורת שיפוטית. בדיוק כשם שרמטכ"ל לפני סיום כהונתו אינו ממנה שדרת אלופים חדשה (רק כדי לכבול את הרמטכ"ל החדש), כך לא סביר שמנדלבליט יקבל החלטות המשפיעות על כולנו (וזאת רק בגלל מועד פקיעת כהונתו). למעשה, כל שינוי ארגוני גדול או תוכנית רב-שנתית לא מאשרים בסוף תפקיד. זה מובן מאליו. כעת פנינו קדימה. תקופת הימים הנוראים של מנדלבליט תמה. נזכיר, כי מנדלבליט הגיח לחיינו משורות הצבא לאחר שנחשד (הגם שתיקו נסגר, בלא ציון עילת הסגירה) בביצוע עבירות פליליות בפרשת מסמך גלנט-הרפז ולאחר שכיהן כמזכיר הממשלה (דבר שהנשיא בדימוס אשר גרוניס חשש ממנו בשל זיקתו הפוליטית של מנדלבליט). עם זאת, מעשיו האחרונים של מנדלבליט יישארו איתנו לדראון עולם. לדעתנו מדובר במעשים פסולים שעולים לכאורה כדי עבירה פלילית של הפרת אמונים. תגובותיו – הלא-רשמיות – בפרשת פגסוס רק מעצימות את הענן. כך או כך, מוסכם על כולנו שצריך לדאוג להגברת אמון הציבור במערכת אכיפת החוק (וליתר דיוק: "השבת אמון הציבור" כלשונה של מיארה עם מינויה המרענן השבוע). לשם כך יש לשקם בראש ובראשונה את מוסד היועץ המשפטי לממשלה. בהצלחה ליועצת החדשה.