מועד סיום הכהונה של כל פקיד ציבור הוא שיקול זר לגבי ביצוע או אי-ביצוע של פעולה מנהלית מסוימת של אותו פקיד. זה ברור מאליו. אולם מסתבר שזה לא היה ברור ליועץ המשפטי ל
ממשלה,
אביחי מנדלבליט, שסיים את תפקידו בשבוע שעבר (1.2.2022). בכך לדעתנו הוא פגע פגיעה קשה במוסד היועץ המשפטי לממשלה, וחמור מכך - באמון הציבור במערכת אכיפת החוק.
בשבועות האחרונים מנדלבליט ניקה את שולחנו, באופן שהחשדן עשוי לראות בהתנהלותו לא רק פגיעה הפוגעת בסדר התקין, אלא גם פעולה אסורה שנועדה לקדם את ענייניו הפרטיים בעתיד. הסדרי הטיעון שמנדלבליט חתם לאחרונה עם ח"כ
אריה דרעי (
ש"ס), עם ח"כ
חיים כץ (ליכוד) ועם ח"כ
יעקב ליצמן (
יהדות התורה), פסולים מהסיבה שכולם נחתמו זמן קצר ביותר לפני סיום תפקידו של מנדלבליט. המסקנה האמורה מודגשת מכך שכולם נחתמו עם נבחרי ציבור בכירים שלחלקם או לסיעותיהם עשויה להיות בעתיד השפעה מהותית על הוועדה לבחירת שופטים.
מנדלבליט, לשעבר מזכיר הממשלה והיום "סדין אדום" בימין ובשמאל, יודע כי הסדרים אלה עשויים לשפר את מעמדו הפוליטי, בבחינת "שלח לחמך", כשהוא יבקש להתמודד למשרת שיפוט בבית המשפט העליון. מנדלבליט (בן 58) גם יודע היטב, כי רבים מבין היועצים הקודמים (
חיים כהן,
מאיר שמגר,
אהרן ברק,
יצחק זמיר,
אליקים רובינשטיין ו
מני מזוז) אכן מונו לשופטים בעליון. זה לא סוד.
אם לא די בכך, הרי שזמן קצר לפני סיום כהונתו, מנדלבליט אף ניהל מגעים לעסקת טיעון עם סנגוריו של ראש האופוזיציה,
בנימין נתניהו (כאשר ידוע כי אחד מחברי הוועדה לבחירת שופטים הוא נציג האופוזיציה). הרצון של מנדלבליט לחתור להסדר טיעון גם בעניינו של נתניהו הוא פסול בעיקר בשל האינטרסים האישיים של מנדלבליט, וגם משום שבניהול משפטו של נתניהו כבר הושקעו משאבים רבים.