1. חקירתה הנגדית של עו"ד דנה נויפלד, לשעבר היועצת המשפטית של משרד התקשורת, החלה (9.3.22) בטיפול בבקשתה של בזק - בסוף 2014 - לאשר לה מיזוג מלא עם yes. עו"ד
ז'ק חן הראה, כפי שכבר עלה בהרחבה בעדותו של
אבי ברגר, שהיה אז מנכ"ל המשרד, כי למעשה הבקשה לא טופלה ואפילו לא ניתן לה מענה - בין היתר (לטענתו) משום שנויפלד לא ביצעה את המוטל עליה. מטרתו היא להראות, שכאשר
בנימין נתניהו נכנס למשרד התקשורת וביקש לזרז את הטיפול, הוא רק עשה את הדבר הנכון והמתבקש: לתת מענה לבקשה שהופנתה לרגולטור. נזכיר: הפרקליטות טוענת שהתערבותו של נתניהו הייתה חלק התמורה לשוחד בדמות הסיקור האוהד בוואלה.
2. בהמשך עסק חן בזיקה שבין אישור המיזוג לבין הרפורמה בשוק הסיטונאי, נושא שהיה מרכזי גם הוא בעדותו של ברגר. על-פי אותה רפורמה, בזק אמורה הייתה לאפשר למתחרותיה לעשות שימוש בתשתית הטלפון שלה. מטבע הדברים, בזק לא אהבה את הרפורמה ובכירי משרד התקשורת באותה עת סיפרו שהיא הערימה קשיים משמעותיים בפני יישום הרפורמה, שהייתה המהלך החשוב ביותר מבחינתו של המשרד.
השר
גלעד ארדן החליט לכרוך בין מיזוג בזק-yes לבין הרפורמה: אם בזק רוצה את המיזוג - תואיל להפסיק להפריע לרפורמה. אלא שכאשר נתניהו הפך לשר התקשורת ו
שלמה פילבר מונה למנכ"ל משרדו, כריכה זו ירדה מעל הפרק. ושוב, התביעה טוענת שזהו חלק מן התמורה לשוחד. חן מצידו הראה, כי הדרג המקצועי במשרד התקשורת קבע ביוני 2015 שאין מניעה מקצועית ואין מניעה משפטית לאשר את המיזוג, בלא תנאים נוספים, וזאת על דעת המועצה לשידורי כבלים ולוויhן. על-פי כתב האישום, סמנכ"ל הכלכלה דאז, הרן לבאות (שהוביל את מהלך הכריכה), ירד מדרישה זו בעקבות לחץ שהפעיל עליו פילבר בשליחותו של נתניהו.
בהקשר זה הציג חן שני מסמכים חשובים, הסותרים לכאורה את עמדת המוצא של התביעה. הוא הראה, כי כבר במארס 2015 - דהיינו בעוד ברגר הוא המנכ"ל - החליט משרד התקשורת לאשר את המיזוג, אם כי אמר שהוא שוקל להוסיף לו תנאים. אלא שלאחר מכן כתב לבאות במסמך פנימי, כי הכריכה הייתה צעד טקטי בלבד, וכי אין לה משמעות לאחר אישור מועצת הכבלים והלוויין; ההגנה טוענת שהכריכה הייתה ממילא
בלתי חוקית. ןזה לא יכול להיות בעקבות לחץ של פילבר, שבכלל עוד לא היה במשרד התקשורת. אז היכן בדיוק "התמורה לשוחד"?
3. עדותה של נויפלד מחדדת עוד יותר את החשיבות הגבוהה, ואולי המכרעת, שתהיה לעדותו של פילבר. נויפלד מתארת את ההתרחשויות בדרג המקצועי של המשרד - מה נעשה ולא נעשה, מה דובר ומה נכתב, מה הוצע ומה הוחלט. הצדדים חלוקים גם על פרטים אלו, אך הליבה - מה שלמעשה יכריע את המשפט - הוא מה עמד מאחורי האירועים הללו ובמיוחד מאחורי המדיניות בתקופתו של פילבר לעומת זו של ברגר.
התביעה טוענת שפילבר - אחד האנשים המקורבים ביותר לנתניהו - הקל עם בזק ואף כפה זאת על הדרג המקצועי, וזאת כאמור כחלק מרכזי מן התמורה לשוחד. ההגנה טוענת שפילבר תיקן את מחדליו של ברגר ופעל בהתאם לחוות דעתו של הדרג המקצועי. בלב עדותו של פילבר צריכה לעמוד השאלה הזאת: מדוע עשה מה שעשה, ומה היה חלקו של נתניהו בצעדים אלו. כמעט תמיד הוכחת עבירת השוחד היא נסיבתית - מעשיו של עובד/נבחר הציבור; פילבר יתבקש בידי התביעה לתאר שנתניהו הורה לו לסייע לבזק, ולשיטתה זו תהיה הוכחה לשוחד.
ציטוט היום "את מתקשה להסכים אתי, אז אולי תסכימי עם עצמך" (עו"ד ז'ק חן מציג לעו"ד דנה נויפלד את דבריה במשטרה).
