שני המבנים שנחשפו בחפירות חרבו בחורבן הבבלי של ירושלים, בשנת 586 לפנה"ס, והקנקנים התגלו כשהם מנופצים בתוך החדרים, מתחת למפולות הבית. במחקר חדש, המתפרסם הערב בכתב העת המדעי היוקרתי PLOS ONE, פורסמו תוצאות בדיקות כימיות ייחודיות, לזיהוי שאריות של מולקולות שהשתמרו בחללים הזעירים שבדופן כלי החרס. במחקר נבדקו שמונה קנקנים משני המבנים, ובכולם נמצאה עדות ברורה לאיחסון של יין.

אולם מה שהפתיע מאוד את החוקרים, היו שיירים אורגניים, המעידים שהיין הועשר בווניל - תבלין אקזוטי ויקר ערך, אשר עד לאחרונה, לא היה ידוע כלל שהיה זמין לעולם הישן לפני הגעת קולומבוס. את שרידי תכולת הקנקנים זיהתה אילה עמיר, דוקטורנטית בחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, שעבדה במעבדות במכון ויצמן ובאוניברסיטת בר-אילן: "עושר הממצא המולקולרי ורמת השתמרותו בקנקנים היו מפתיעים. הופעה כה ברורה ודומיננטית של ונילין, יחד עם מולקולות נוספות המהוות סמנים של וניל, הם ממצא יוצא דופן, בייחוד לאור השריפה שהתרחשה במבנים שבהם הקנקנים נמצאו. תוצאות ניתוח השיירים האורגניים, מאפשרות לי להגיד בביטחון, שבקנקנים היה יין ושהוא היה מתובל בווניל". מציאת הווניל קשורה, כנראה, בנתיב סחר בינלאומי שחצה את הנגב במהלך המאה ה-7' לפנה"ס, בתחילה - תחת חסות האימפריה האשורית, ובהמשך - כנראה תחת יורשיהם - המצרים, ואולי אף הבבלים.

לדברי אורטל כלף וד"ר ג'ו עוזיאל, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, אשר חשפו את קבוצת הקנקנים במורדות המזרחיים של גבעת עיר דוד: "בחדר קטן מאוד - שככל הנראה שימש כמחסן, חשפנו יותר מ-10 קנקנים שהתרסקו בחורבן. ההזדמנות לשלב מחקרים מדעיים חדשניים הבודקים את תכולת הקנקנים, פתחה בפנינו צוהר, לגלות מה אכלו - ובמקרה שלנו - מה שתו בירושלים, ערב החורבן". בחפירתם של פרופ' יובל גדות וד"ר יפתח שלו בשטח חניון גבעתי בעיר דוד התגלתה קבוצה שנייה של קנקנים, שם נחשף בניין שרד מרשים בן שתי קומות - שתפקד, אולי, כלשכה של פקידים בכירים בממלכה. החדר המזרחי ביותר בקומת הקרקע, שימש, ככל הנראה, כמרתף היין של הבניין. נמצאו בו למעלה מ-15 קנקנים, ועוד מספר כלים לאיחסון של נוזלים, אחד מהם ענק. "החדר היה כה עמוס, עד שקשה להבין כיצד יכלו אנשים לנוע בתוכו", מספרים החוקרים.

על ידיות כמה מהקנקנים הופיעה טביעת חותם בצורה של ורדה (רוזטה), המעידה על כך שהקנקן ותכולתו היו שייכים לכלכלת ממלכת יהודה. כמות הקנקנים וטביעות הורדה עליהם מלמדות על חשיבותו הכלכלית של היין, ועל תרבות השתיה ככלי ל לביטוי של מעמד וכוח. על חשיבות טקס שתיית היין בתרבות המקומית, ניתן ללמוד מדברי התוכחה של הנביא עמוס על "השאננים בציון...השוכבים על מיטות שן...השותים במזרקי יין" (עמוס ו: א-ז). ארועים חברתיים וטקסים המשלבים שתיית יין היו מקובלים גם בתרבויות רבות נוספות: עדויות להם, ניתן למצוא למשל בטקסי הסימפוזיום היווניים - או במשתאות באימפריות המזרח, כדוגמת משתה אחשוורוש, המצויין במגילת אסתר "וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים; וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ. (אסתר א: ז'). בדיקת תכולת הקנקנים העלתה, כי חלקם שימשו בשימוש חוזר מספר פעמים, שכן בחלקם התגלו גם שיירי מולקולות של שמן זית. ממצאים אלו, מעידים על מורכבות המערכת הכלכלית ועל מנגנון מפותח של איסוף וחלוקה מחדש.

לדברי פרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות: "עד היום, לא הייתה לנו עדות ישירה לשימוש שנעשה בקנקנים מסוג אלה. היו שהציעו יין או שמן זית, אך לא הייתה אף עדות ישירה מהכלים עצמם. בדיקות המולקולות מאפשרות לנו כעת להרחיב את גבולות הידע והדמיון. כעת, אנחנו מתחילים לפצח את חידת הקנקנים. היין, אולי, איננו הפתעה גדולה, אבל העובדה שהוא תובל בווניל היא לא פחות ממדהימה". לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות, "שיתוף הפעולה המבורך בין רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב הביא לנו על מגש - או במקרה זה, גביע - מידע על הרגלי השתייה של אצילי ירושלים, בימים בהם עמד בית המקדש הראשון על תילו. תמיד מפליא, איך כלים מדעיים חדשים, יכולים לתרום לנו מידע חדש, גם לאחר שנים רבות של מחקר ארכיאולוגי בעיר."