על ציר הזמן התרחשו אומנם אירועי הפרות סדר ומחאות, בחלקן אלימות, אולם הן היו מעטות יחסית. ביניהם נזכיר את אירועי יום האדמה במארס 1976, אירועי אוקטובר 2000 על-רקע פרוץ האינתיפאדה השנייה, "אינתיפאדת היחידים" שהחלה בספטמבר 2015 ולאחרונה אירועי מאי 2021, שהתרחשו בעקבות האלימות שפרצה בהר-הבית ובמזרח ירושלים. אחד הביטויים היותר משמעותיים בהפרות הסדר הקשות של מאי 2021 היה הגלישה לפגיעה בסמלי המדינה ולשיבוש התנועה בצירים. אלה בוצעו בעיקר על-ידי צעירים חסרי שיוך פוליטי, חסרי מעש, שחלקם מעורבים בתופעות פשיעה, אשר ראו בהתפרעויות הזדמנות לטהר את שמם כעבריינים על-ידי השתלבות בפעילות בעלת אופי לאומני.
התרחקותה של החברה הערבית מפעולות טרור בולטת שבעתיים, לאור העובדה שבניה מהווים יעד אטרקטיבי לגיוס מצד ארגוני טרור פלשתיניים וחיזבאללה. זאת, על-רקע קשריהם המשפחתיים, החברתיים והמסחריים עם תושבי הרשות הפלשתינית והיותם נושאים תעודת זהות ישראלית, המקלה על גישתם לאתרים בארץ והיכרותם עם יעדים אפשריים לפיגוע. למרות פוטנציאל סיכון זה, לאורך השנים אירעו מקרים מעטים יחסית של מעורבות ערבים ישראלים בטרור.
מאפיין החברה הערבית בישראל כמיעוט בלתי אלים בעיקרו קשור בכך שבמשך השנים היא עברה תהליכי סוציאליזציה של חיים משותפים עם החברה היהודית, הקושרים אותה למדינה ולציבור היהודי בתחומים רבים. הרוב הגדול של האזרחים הערביים רואים את ישראל כמדינתם-הם, מעוניינים לשמר את אזרחותם וזכויותיהם בה וחותרים להעמיק את השתלבותם בה. כל זאת, בלי לוותר על זהותם העצמית כמיעוט ילידי וכבני העם הפלשתיני.
ניתן להעריך, שלא הייתה תקופה כמו זו הנוכחית, שבה הנסיבות הסביבתיות ("האביב הערבי" ו"הסכמי אברהם") דוחפות את האזרחים הערבים לחזק את השתייכותם לישראל. השילוב הפוליטי של רע"ם בקואליציה הנוכחית והנכונות של רוב המפלגות היהודיות לשיתוף פעולה פוליטי עם הרשימה המשותפת, וכן תמיכתן בגישת ההשתלבות, הם ביטוי מובהק למגמת השילוב, כפי שהיא באה לידי ביטוי בקרב הציבור היהודי במדינה.
נדגיש, כי מול הגישה המתונה של מרבית הציבור הערבי, קיימות בקרבו גם קבוצות רדיקליות קיצוניות, הרואות את מגמת ההשתלבות בשלילה מוחלטת וחותרות לסכל אותה. למרות שמדובר במיעוט קטן, יש לו נוכחות ותהודה, בעיקר בקרב צעירים וברשתות החברתיות. כך למשל, על-פי סקר של אקורד והאוניברסיטה העברית בחודש שעבר, 87% מהנשאלים הערביים אמרו שהמחבלים אזרחי ישראל אינם מייצגים אותם, 8% אמרו שאלה מייצגים אותם במידה מעטה ורק 5% קבעו כי הם מייצגים אותם במידה רבה או רבה מאוד. נראה כי בין האחרונים יש הנכונים להשתמש בטרור, גם כדי לסכל את תהליכי ההשתלבות.
לסיכום: מוערך שרק נסיבות קיצוניות במיוחד ותפניות שקשה להעריכן עלולות לסייע בידי אידיאולוגיות רדיקליות ואלימות, כאלה של דאעש ודומיו, לזכות בתמיכה ציבורית בחברה הערבית בישראל. אין זה המצב כיום. אולם, תפקידה של המדינה הוא לפעול בנחישות לחיזוק הרוב הפרגמטי, תוך בלימה נחושה של הקבוצות הקיצוניות האלימות בכל דרך שהחוק מאפשר.