כותרת ראשונה: "צעדת הדגלים תעבור בשער שכם על-אף איסור המשטרה". כותרת שנייה: "המשטרה נערכת לאבטח בכוחות מתוגברים את צעדת הדגלים" (20.4.22). הנה לכם, בקליפת אגוז, הקריסה המוחלטת של משטרת ישראל והאנרכיה המוחלטת השוררת בעקבותיה. אפשר לדון על השאלה מדוע יהודים אינם יכולים להניף את דגלי ישראל בכל רחבי ירושלים. אפשר לדון על הפרובוקציות המכוונות של איתמר בן-גביר ודומיו. זהו דיון חשוב על היבטים מדיניים ופוליטיים מרכזיים בחיינו. אבל לא בכך עוסקות השורות הבאות. הן מתמקדות אך ורק בהיבט אחד: משטרת ישראל, או ליתר דיוק - מה שמתיימר להיות משטרה בישראל. במשך שנים אני עומד כאן על החולאים האנושים בהם לוקה המשטרה - תחת כל מפכ"ל, תחת כל שר לביטחון פנים, תחת כל ממשלה. משטרה הפועלת משיקולים של יחסי ציבור ולא משיקולים מבצעיים. משטרה המאפשרת לחסום צמתים ומסילות משום שלא נעים לה לפנות נכים פורעי חוק. משטרה שאין לה שום בעיה להרביץ לחרדים מצד אחד ולאוהדי כדורגל מצד שני, אך עומדת מנגד מול הפגנות בלתי חוקיות. משטרה המעניקה גיבוי לשוטרים עבריינים בדמות קנסות מגוחכים על עבירות פליליות. משטרה שלמעלה מ-80% מן המעצרים שהיא מבצעת מסתיימים בלא-כלום. היום זה כנראה השיא. המשטרה מנהלת מו"מ עם מפגינים העלולים לגרום לתבערה בקנה מידה לאומי; זה עוד איכשהו סביר. אבל אז המפגינים מודיעים ש"ההבנות עם המשטרה קרסו" ושהם יעשו מה שבא להם. ומה עושה המשטרה בתגובה? נערכת בכוחות מתוגברים כדי לאבטח את ההפגנה הבלתי-חוקית. וזה במקום לעשות את הדבר האחד והיחיד שהיא חייבת: למנוע מראש את ההפגנה הזאת, כמו שחובתה למנוע מראש כל עבירה על החוק. לא צריך "חקירה מהירה, מקצועית ונחושה", לא צריך "אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים" כמו שהמשטרה אוהבת להחמיא לעצמה. הכל גלוי וידוע מראש ובזמן אמת. תארו לעצמכם שמישהו מודיע שהוא בדרך לשדוד בנק. משטרה מתפקדת הייתה כמובן עוצרת אותו מיד. מה שיש לנו כאן, זה קבוצה שמודיעה שהיא מתכוונת לעבור על החוק. משטרה מתפקדת הייתה עוצרת מיד את המארגנים; הרי היא ניהלה איתם מו"מ והיא יודעת בדיוק מיהם, מה מספרי הטלפון שלהם והיכן למצוא אותם. משטרה מתפקדת הייתה פורסת כוחות במרחק של קילומטר ומעלה מאזור הפרת החוק המתוכננת ומונעת - כולל בכוח סביר, למשל בסילוני מים וגז מדמיע - את הפרת החוק עוד לפני שהיא מתחילה. אם נחזור לדוגמה של שוד הבנק, אזי מה שקורה בשעות האחרונות הוא שהמשטרה מבטיחה לשודד שהיא תדאג שאיש - כולל היא עצמה - לא יפריע לו לבצע את השוד. זו לא שאלה פוליטית סבוכה. זו שאלה חוקית פשוטה ביותר. אם אין רישיון - אסור לצעוד, נקודה, סוף פסוק. ואם מישהו מתכוון להפר את החוק - חובתה הראשןנה במעלה של המשטרה היא למנוע זאת, נקודה, סוף פסוק. זה לא דיון פוליטי. זה דיון על עצם קיומה של ישראל כמדינת חוק, בה החוק מחייב את כולם בצורה שווה ונאכף על כולם בצורה שווה. וכאשר כך מתנהגת המשטרה, זו אינה מדינת חוק אלא מדינת אנרכיה.