השופטת: מיכל דוידי, סגנית נשיא בית המשפט לתעבורה בחיפה

המועד: יום חמישי, 7.4.2022, שעה 09:45

הנושא: תיקי תעבורה

כאשר נכנס המדור לאולמה של השופטת מיכל דוידי, היא הייתה בעיצומה של שיחה עם שני נאשמים שניצבו ליד הדוכן. הכל נעשה ברוגע ובנועם, תוך התחשבות בכך שמדובר באזרחים שאינם מורגלים בהליכי משפט. עוד נראה שזוהי צורת העבודה של דוידי, המתייחסת ברצינות לכל תיק קטנטן; הבעיה היא מבנית וכלל אינה קשורה אליה. דוידי עוברת לתיק בו יש סניגור, הנאשמת לא התייצבה והוא מודה בשמה. זהו דוח חניה ודוידי מבהירה למי שלא הבין זאת: "זה אסור, עדיין זה אסור". היא מכתיבה - תחילה בשם הסניגור ("הקראתי לנאשמת את כתב האישום והיא מודה בו") ולאחר מכן בשם התובע ("אבקש להטיל על הנאשמת?" - קנס שלא יפחת מן הקנס המקורי, שעמד על 250 שקל) ואז שוב בשם הסניגור ("אבקש להטיל על הנאשמת קנס מופחת"). הסניגור ממשיך ומנמק, ודוידי מתערבת: "אבל אתה מבין שזה אסור ככה או ככה. אין פה נסיבות להוריד את הקנס. זה המשמעות של איסור חניה, אפילו לדקה. תראו לי את התיק. יש צילום? אני גם רוצה לראות את העבר שלה".

"אני יכולה לתת לך 50 שקל"

עד שהצדדים יתארגנו, דוידי פונה לאזרחית שלפני כמה דקות הבטיחה לה שתכף תתפנה אליה. האישה העמידה את רכבה במקום אסור לחניה וטוענת שרק הורידה נכה שבו טיפלה; הקנס הוא 250 שקל. "את תבקשי להתחשב בקנס, גבירתי? אי-אפשר להוריד לגמרי". הנאשמת מסבירה ומציגה תמונה בטלפון. דוידי: "להוריד לגמרי אם את מודה בעבירה אני לא יכולה. אני יכולה לתת לך 50 שקל, אם זה מקובל עלייך". הנאשמת: "יש לי ברירה?". דוידי: "יש לך ברירה - לנהל את התיק ולהוכיח". הנאשמת אומרת שזו הייתה עבודה זמנית בת שלוש שעות עליה קיבלה 130 שקל. דוידי מכניסה הכל לפרוטוקול, וכאמור - ברצינות נאותה. התובע אומר שיש לנאשמת שלוש הרשעות קודמות ומבקש להטיל עליה את מלוא הקנס. דוידי פונה לנאשמת: "תהיי אתי. מבקשת להתחשב בי בגובה הקנס לאור מה שאמרתי קודם" - וגוזרת עליה 50 שקל. "את עובדת עכשיו? שיהיה בבריאות". דוידי אפילו מכניסה לפרוטוקול את התשובה: "החלפתי מקצוע כדי לטפל בהורים שלי", אולי באריכות יתרה. "הרבה בריאות לך ולהורים. כתוב פה איך תשלמי". זוכרים את התיק בו התחלנו? בעיה במחשבו של התובע אינה מאפשרת לו לבדוק את עברה של הנאשמת, אך דוידי אינה מוותרת: "אני לא מכונה. אני רוצה לקבל את כל הנתונים". אלא שהשעה כבר 10:00 ולסניגור יש דיון בנצרת ב-10:30; "אני רוצה לסייע לאדוני", מבטיחה לו דוידי. בשעה טובה המחשב עלה: הנאשמת נוהגת מאז 1988 ויש לה 11 הרשעות קודמות. הסניגור מתחיל לטעון לעונש, ודוידי קוטעת אותו: "חברים, אתם טוענים לעונש מה זה מפוזר. אני מזכירה לכם שכבר היו טיעונים, רק בדקנו את העבר. אתם טוענים למעלה ולמטה". דוידי מטילה קנס של 700 שקל (על חניה בחניית נכה) ונפרדת מהסניגור: "הרבה בריאות, בשורות טובות, חגים שמחים, נסיעה טובה וזהירה".

לא להודות שמה שלא עשתה

הנאשמת הבאה גם היא אינה מיוצגת ועומדת ליד הדוכן. דוידי מבחינה בהתרגשותה הרבה: "הקנס יהיה 1,000 שקלים, את מבינה? הכל בסדר? את מרגישה טוב? תורידי מסיכה, תנשמי עמוק". הנאשמת בוכה, דוידי מבקשת מהתובע את התיק ופונה אליה: "איפה את עובדת? נסתכל ביחד, בסדר? לא את עשית את העבירה? מי עשה את העבירה? את אומרת שהוא [השוטר] קלט מישהו אחר. את רוצה שאני אקבע את התיק להוכחות ואני אקרא לשוטר ואני אקבע את מי הוא קלט?". הנאשמת אומרת שהמשמעות היא אובדן של עוד יום עבודה. דוידי שואלת את התובע האם אפשר להתחשב בה, והוא מותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. דוידי מעיינת בתיק יחד עם העוזר המשפטי שלה ומקבלת את ההחלטה הנכונה: "היא אומרת שלא עשתה את העבירה. את רוצה שנזמין את השוטר לנהל את התיק? נקבע את זה להוכחות. אני לא רוצה שהיא תודה במשהו שהיא לא עשתה". דוידי מכתיבה בשם הנאשמת: "לאחר שאני חושבת על זה, אני מבקשת לקבוע להוכחות ולהזמין את השוטר. יש מתישהו שנוח לך יותר?" - לא משנה לה; דוידי קובעת ל-2 במאי. גם בתיק הבא עולה טענה לפיה הנאשם לא ביצע את העבירה, אבלהמצב ייחודי: עד הגנה חתם על תצהיר לפיו הוא ביצע את העבירה והלך לעולמו. "תודה על הסבלנות", אומרת דוידי לסניגור. "להזמין מתים אי-אפשר. תהיה בקשה לחקור אותו בחקירה נגדית". התובע מבהיר שלא יסכים להסב את הדוח על שמו של המנוח, ואילו הסניגור מגיש את התצהיר. דוידי מציעה לסניגור לדחות את הדיון לחודש נובמבר; לא ברור לשם מה. כעת מתחיל במידה מסוימת השוק האופייני לאולמות תעבורה. "תגש אלי בבקשה", אומרת דוידי לתובע. "תכף אני אדבר איתך על מה שהגשת, כמה שניות". היא קוראת לאזרח בלתי מיוצג: "תגש אלי, אני אבדוק מה מצב התיק". מהתובעת היא מבקשת: "הגברת תוכל לתת שירות לאזרח? הגברת מבקשת מספר דקות לשוחח עם מי שנמצא באולם? ננסי, תגשי אלי רגע" - והתובעת ודוידי מתלחשות; על פניו זה אינו תקין. "כל האזרחים ייצאו עם הגברת, עורכי הדין יישארו עימי", היא מורה.

השורה התחתונה:

כפי שנאמר בתחילת הדברים, הבעיה היא מבנית. זמן שיפוטי מוקדש לקנסות בני כמה מאות שקלים, שלעיתים אינם מוטלים במלואם. מצד אחד, הקנס הוא הליך פלילי, זכותו של אזרח לקבל את יומו בבית המשפט ואין להותיר אותו בידי המשטרה או הרשות המקומית. מצד שני, יש להביא בחשבון שיקולי רוחב של עלות ויעילות. המדור אינו מתיימר לומר שיש לו פתרון; אנחנו מציפים את הבעיה. לגבי דוידי - לא ניתן לתת ציונים על סמך הביקור, בשל אופי הדיונים כפי שתואר כאן. ככלל היא יעילה, אנושית ושמה לב לפרטים.