1. שמו של מי שהיה סמנכ"ל הכלכלה במשרד התקשורת, הרן לבאות, עולה שוב ושוב בתיק 4000. שמו הפרטי נדיר; זהו שם אחיו של אברהם אבינו. שם המשפחה נדיר עוד יותר, ובתיווכו של כתב גלי צה"ל, איתי שריג, שאלתי את אבשלום קור מה משמעותו. תשובתו: זהו ריבוי של "לביאה", וכנראה פעם היה זה שם לועזי באחת ההטיות של "לייב" או "לאו" - אריה ביידיש/גרמנית. אז האם לבאות נלחם כאריה, או לפחות כלביאה, בנושא המרכזי בו הוא נזכר בתיק? לבאות דרש בשנים 2015-2014 להתנות את אישור המיזוג בין בזק לבין Yes - שהיה חיוני מבחינה כספית לשאול אלוביץ - בכך שבזק תשתף פעולה ברפורמה בשוק הסיטונאי (שימוש של המתחרות בתשתית שלה). הוא זכה לתמיכת השר והמנכ"ל דאז, גלעד ארדן ואבי ברגר. שלמה פילבר החליט לבטל את ההתנייה הזאת ולאשר את המיזוג, ביוני 2015, בלא תנאים נוספים לאלו שהטילה הממונה על התחרות, מיכל הלפרין. לבאות יישר קו - אבל מדוע? בחקירתו במשטרה אמר לבאות, כי הבין שזהו רצונו של פילבר ולכן לא עמד על שלו. אומרת התביעה: הנה נושא מרכזי מאוד בו פילבר עשה את מה שהורה לו בנימין נתניהו לעשות - להקל על שאול אלוביץ. המסמכים שהציג היום ז'ק חן הראו, כי לבאות הסכים משום שידע בעצמו שמדובר בדרישה טקטית שלא באמת ניתן להצמיד למיזוג, ומשום שהסכים שניתן יהיה להעלות אותה בעתיד במהלכי רגולציה אחרים. אומרת ההגנה: לבאות קיבל את דעתו המקצועית של פילבר, ולכן לא שוחד ולא בטיח. מכאן, שעדותו של לבאות תהיה חשובה מאוד. האם יחזור בבית המשפט על מה שאמר במשטרה בדיעבד, ויאמר שדבריו בזמן אמת היו רק לצאת ידי חובה ולא לחשוף את מהלכיו הבעייתיים של פילבר? או שמא יאשר את המסמכים, ואז תבקש התביעה להעדיף את גרסתו במשטרה? וכיצד יראו השופטים את עדותו לנוכח היחסים הקשים בינו לבין פילבר? האם הוא ייחשב לעד מקצועי נטול פניות, או למי שבא לסגור חשבון?

2. פילבר תיאר מספר פעמים, כולל היום באריכות, את היחסים העכורים בינו לבין חלק מצמרת משרד התקשורת - "אנשי הווטו" כינה אותם. לדבריו, פקידים אלו לא היו מוכנים ליישר קו עם מדיניותו של המנכ"ל החדש, התעקשו על המדיניות הקיימת שלהם, וכאשר דעתם לא התקבלה - פעלו נגדו בהדלפות לתקשורת. היו לו גם טענות כלפי העיתונים שפרסמו הדלפות אלו - בעיקר דה-מרקר וכלכליסט, וקצת גלובס. חייבים לומר שלאוזניים של עיתונאי זה די צרם: פעיל פוליטי מרכזי ומנכ"ל משרד התקשורת שאינו מבין כיצד פועלת התקשורת במדינה חופשית? פילבר אדם חכם מאוד ומנוסה מאוד, והוא בוודאי יודע היטב כיצד פועלת התקשורת במדינה חופשית. מה שמוביל למחשבה, שלא ההדלפות הפריעו לו אלא הכיוון שלהן. בתמונה הרחבה, המצב שתיאר פילבר הוא אכן בעייתי עד מאוד. המנכ"ל הוא איש אמונו של השר, דהיינו נציג הדרג הנבחר. כל עוד הוא אינו מורה לעבור על החוק, הדרג המקצועי חייב לציית לו. אם לדעת אנשי המקצוע הוא טועה - חובתם להביע את דעתם. אם זו איננה מתקבלת, עליהם לפעול כפי שנקבע או להתפטר. אסור להם לחבל במדיניות רק משום שאינה נראית להם. זוהי מהותו של שירות ציבורי אמיתי. אבל כפי שיודע כל מי שצפה ב"כן, אדוני השר" - פקידים בטוחים שהם יודעים הכי טוב, ודאי הרבה יותר טוב מאשר השרים המתחלפים, ומקדמים את מדיניותם בלי קשר לרצונותיו של השר.

3. לטענת ההגנה, שימת הרגליים הזאת במשרד התקשורת היא שהובילה את פילבר ליצור את הערוצים החשאיים עם בכירי ענף התקשורת. הוא הודה שהמגעים הללו עם הבעלים והמנכ"לים של חברות התקשורת לא היו תקינים, אבל התעקש שכל מטרתו הייתה לקדם ביעילות את מדיניותו, תוך שיתוף פעולה ככל הניתן עם הגורמים המפוקחים. והוא עשה את זה בחשאי כדי להימנע מהדלפות. התביעה כמובן רואה זאת אחרת. היא מתמקדת במידע הפנימי שהעביר פילבר למי שהיו מנכ"ל בזק והיועץ האסטרטגי של החברה, סטלה הנדלר ואלי קמיר. פילבר אישר, כי הללו קיבלו ממנו מה שלא קיבלו בכיריהן של החברות האחרות, ובעיקר מסמכים פנימיים בשלבי גיבוש כדי שיוכלו להגיב עליהם. התביעה תאמר: חלק מהיחס המיוחד שהוא התמורה לשוחד. ההגנה תגיב: פאול טכני שמקורו בהתלהבות יתר מצד פילבר ובסרבנות יתר מצד פקידיו.

4. הפעם האחרונה שעשיתי עבירה הייתה דיבור בפלאפון בשעת נהיגה ב-2005, אמר פילבר בתשובה לשאלתו של חן האם הוא עבריין. הוא גם לא סייע לאיש לעבור על החוק, הוסיף, ובכל מקרה של ספק - החמיר על עצמו. תומכי נתניהו מן הסתם יקפצו על האמירה הזאת כמוצאי שלל רב: עד מרכזי של המדינה אומר שהוא לא ראה את עצמו כמסייע לפרשת שוחד (כדרכם תמיד: אמירות של העדים נגד נתניהו הן שקר, אמירות בעדו הן אמת). לשמחה הזאת אין הצדקה. ראשית, כמעט איש אינו מודה על דוכן העדים שהוא עבריין. שנית, פילבר חתם על הסכם עד מדינה הכולל הודאה בעבירות, גם אם כעת הוא נותן כל מיני הסברים לחתימתו. שלישית: פילבר אומר שוב ושוב, כי בחקירותיו במשטרה הוא היה מלא זעם על מה שהוצג לו כמערכת יחסים מושחתת בין נתניהו לאלוביץ שהתנהלה מאחורי גבו. כלומר, גם לגרסתו - בהחלט ייתכן שהיה שוחד, והוא פשוט לא ידע עליו.

5. עוד אמירה של פילבר שמצטטים תומכי נתניהו: בפברואר 2018 היה לו ברור, שחוקרי המשטרה רוצים את ראשו של נתניהו, לא משנה מה יגיד להם ולכן החליט להיות עד מדינה. הנה, העד המרכזי אומר שהחוקרים חיפשו את נתניהו; "הפיכה שלטונית", הם אוהבים לכנות זאת. אז קודם כל, הרושם של פילבר - שמיד בתחילת עדותו הצהיר על אהבתו לנתניהו - אינו מעלה ואינו מוריד. שנית, וזה העיקר: זכותם ואף חובתם של חוקרים לקבוע מהם החשדות ומיהם החשודים ולמקד בהם את החקירה. זהו היגיון פשוט. כל עוד המיקוד הזה איננו מוביל אותם להתעלם מראיות אחרות וכל עוד הם פועלים כחוק - אין עם זה שום בעיה. ההגנה במשפט נתניהו טוענת, שבמקרה הזה ההתמקדות הובילה את המשטרה למעשים שלא ייעשו ואת הפרקליטות שלא לבחון ראיות מזכות. זוהי טענה רצינית הראויה לכל תשומת ליבו של בית המשפט; אמירתו של פילבר אינה מעלה ואינה מורידה.

ציטוט היום

התובעת, יהודית תירוש: "העד מאמץ בחיבה ובהסכמה כל תזה שמציגה לו ההגנה". הסניגור, ז'ק חן: "תנאים של חיבה והדרכים המוזרות שלו להראות לנו שהוא אוהב". שלמה פילבר בהמשך: "אני לא מתמסר. באתי להגיד את האמת שלי כפי שידעתי אותה".