1. כיצד הגיעה הדס קליין להערכה לפיה 65% מבקבוקי השמפניה שרכש ארנון מילצ'ן ניתנו לשרה נתניהו ורק 35% נותרו ברשותו? זו הייתה אחת השאלות המרכזיות בחקירתה הנגדית בידי עו"ד עמית חדד (19.7.22). הרי על סמך הערכה בו כימתה המדינה את שווי השמפניות (184,000 שקל) אותו כללה בכתב האישום. השאלה מתחדדת לנוכח העובדה שבפעם הראשונה בה דיברה במשטרה על נושא זה, אמרה קליין שרוב הבקבוקים נצרכו בידי מילצ'ן ומשפחתו; והיא גם דיברה על הערכות של 30:70 ושל 40:60. ההגנה טוענת, כי החוקרים הם שהובילו את קליין להערכה זו. חדד החל את הדרך בכך שהראה, כי בשנת 2016 הבקבוקים נרכשו בסמוך לביקוריו של מילצ'ן בארץ, וכי הכמויות תואמות צריכה אישית של בקבוק ליום - כפי שאמרה בעצמה קליין שצרכו בני הזוג. לאחר מכן הראה, כי באותם חודשים נרכשו אלפי בקבוקים של שתייה קלה, מה שלשיטתו מלמד שהיו אורחים רבים - שמן הסתם צרכו גם שמפניה. קליין השיבה, כי הכמות העצומה של המשקאות הקלים - בעיקר מים - נצרכו בידי משפחת מילצ'ן וצוות העובדים הגדול שלה. מדובר לרוב בבקבוקים אישיים קטנים, ציינה, ולאורחים מגישים רק בקבוקים גדולים. לדבריה, רק כאשר ראתה את החשבוניות ונדהמה מן הכמויות, היא החלה לחשב כמה נסיעות היו לירושלים, כמה פעמים אירחו את הזוג וכן הלאה - וכך הגיעה לאותה הערכה. חדד הראה, כי החוקר דני יופה שאל אותה האם ניתן לומר שמדובר ב-50:50, וקליין השיבה ש-70:30 נראה לה יותר, תוך אמירה שאין המדובר במתימטיקה והיא אינה רוצה להתחייב; קליין אמרה שהיא חוששת מן ההערכה הזאת. חדד: "יופה הבטיח שההערכה הזאת תיבדק, אך הדבר לא נעשה". קליין: "היו לי חיבוטי נפש איומים במהלך החקירה. זה אינטואיטיבי, לא עשינו רישום".

2. בהקשר זה הציג השופט עודד שחם את השאלה המרכזית: "מהי המתודולוגיה עליה מבוסס כתב האישום?". גילדין השיב: "בעניין הסיגרים, גם ביחס למילצ'ן וגם ביחס ל[ג'יימס] פאקר, יש אמירות של כמה עדים ויש גם חשבוניות. הסיגרים ככלל, כל הכמות למעט מקרים שבשוליים, הועברו לנתניהו. יש ראיות גם לגבי הצריכה, כמה נתניהו קנה בדרך אחרת - כמויות קטנות מאוד, אם בכלל. לגבי השמפניות שרכש פאקר, יש שתי עדות - קליין ושני קוסקס - האומרות שהרוב המכריע של הכמות הלכה לשרה נתניהו. קליין אמרה 100%, קוסקס נתנה הערכה יותר נמוכה והלכנו עליה. "לגבי השמפניות ממילצ'ן - קליין העריכה 65% מכלל החשבוניות בתקופה הרלוונטית. התמונה שהוצגה [בידי חדד] בפני בית המשפט הייתה של חקירה אחת. כך הלכנו בכתב האישום. זה מבוסס על עדותה של קליין". בר-עם: "אלמלא עדותה אנחנו מצויים בערפל לגבי החלוקה?". גילדין: "החלוקה היא לפי עדותה של קליין".

3. חדד עסק גם במשפט אחד של קליין בחקירתה במשטרה, לפיו ביחסים בין מילצ'ן לנתניהו "אין אינטרסים, מדובר בדבר חד-צדדי לחלוטין, ארנון לא זקוק להם בכלל". בעדותה כעת הסבירה קליין, כי כוונתה הייתה לכך שלא היה משהו ממשי שמילצ'ן רצה מנתניהו (ולכן אמרה לחוקרים שאין מה לדבר על שוחד ושלא חשבה לרגע שיש כאן משהו בלתי תקין, גם אם לא להתגאות בה), אך הוא בהחלט נהנה מן הגישה הישירה לנתניהו. הוא יכול היה להגיד "אני חבר של ראש הממשלה, אני יכול להתקשר אליו בצורה ישירה, אני אגיד לביבי. הוא יכול היה להוציא את נתניהו מפגישות". חדד: "ארנון התקשר לשרה הרבה פעמים ודיבר איתו הרבה פעמים, כי כשחבר קרוב מתקשר - אתה מדבר איתו". קליין: "הם דיברו המון פעמים". חדד: "אז מה הבעיה שהוא מתקשר לחבר שלו? הוא דיבר עם נתניהו אין-ספור פעמים כשהיו לו בעיות בכתף, כאשר לבת שלו היו בעיות מסוימות". השופט משה בר-עם: "אין לו אינטרסים כלכליים, יש לו היכולת להוציא אותו מישיבות". קליין: "נכון". מילצ'ן עצמו אמר בחקירתו: "לא רק שלא ביקשתי ממנו [עזרה]. זעמתי עליו כאשר הוא היה שר האוצר [ב-2003]. הייתה לי הסוכנות של סוזוקי, הוא אפשר להעביר חלקי חילוף [בייבוא מקביל]. אמרתי לו: תודה רבה. הוא אמר: אני שר האוצר וזה מה שטוב למדינה". מילצ'ן דיבר בהערכה רבה על כך ועל מנהיגותו של נתניהו, והוסיף: "לא ביקשתי כלום, ואם הייתי מבקש - הוא לא היה נותן". קליין הגיבה: "מצד שני, כאשר מילצ'ן מנדנד בצורה אובססיבית על הוויזה, נתניהו מתערב וגם אומר לי שיהיה בסדר". חדד: "נדבר על זה ארוכות, אבל להוציא את האפיזודה הזאת - התחושה הייתה שנתניהו אדיש לאינטרסים של מילצ'ן". קליין: "הוא דואג לו כחבר". חדד: "היחיד שיידע להסביר מדוע הוא מעניק שמפניות וסיגרים זה ארנון". קליין: "חד וחלק".

4. חדד התייחס גם לדבריה של קליין, לפיהם בני הזוג נתניהו אמרו לה שקיבלו ייעוץ משפטי בנוגע למתנות, ו"חוץ מדירה - הם יכולים לקבל הכל". הוא הקרין קטע מחקירתו של עו"ד יעקב וינרוט המנוח, אשר סיפר: "הוא [נתניהו] שאל אותי פעם אחת אם מותר לו לקחת מחברים ארוחות, סיגרים, בקבוקי יין. אמרתי לו: אם זה חבר וזה נעשה בתוקף מעמדך כחבר ולא כאיש ציבור, אתה לא חייב לדווח. הוא סיפר לי באיזשהו שלב שהוא מכיר שנים רבות את מילצ'ן, ההיכרות התחילה אחרי שירד מהשלטון בפעם הראשונה, ואז הוא היה נותן לו הרבה דברים, אירח אותו במסעדות וקנה לו דברים. הוא היה מקבל ממנו מפעם לפעם בקבוקי יין, סיגרים, ארוחות, חולצות וחליפות. בשנים האלה זה עלה". על כך נעיר, כי לפי הפסיקה - זה ממש איננו ייעוץ משפטי שניתן להסתמך עליו. נשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית ביניש, קבעה את ההלכה המחייבת: הפנייה צריכה להיות בכתב למומחה מוכר בתחום, לכלול את כל הפרטים ועל הפונה לפעול בדיוק לפי הייעוץ. לפי קטע זה מעדותו של וינרוט, זה רחוק מאוד מלעמוד בתנאים. חדד אמר עוד, כי היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית פרגו-ברנע, העידה על ישיבת עבודה אצל הרל"ש של נתניהו, דוד שרן, בדצמבר 2015 בנוגע למתנות שמקבל נתניהו בעקבות הישיבה יצאו סיכום והנחיות, והסיכום מתייחס למתנות אישיות, באומרו שאין חוק וכללים לגבי מתנות לעובד ציבור בידי חברים. התובע, עו"ד אלון גילדין, הגיב: זוהי תמונה חלקית.

5. חדד התעמת היום במישרין עם השופטים, ורבקה פרידמן-פלדמן נאלצה להרים את הקול בניסיון להתגבר על שטף דיבורו ועל-כניסתו לדברי השופטים - ללא הצלחה יתרה. דומה שבאולם אחר ובמשפט אחר, התגובה שלה ושל חבריה הייתה תקיפה יותר. גם גילדין חטף: בר-עם נזף בו בהרמת קול על התנגדויותיו החוזרות ונשנות, והזכיר לו שהוא יכול להתנגד לחקירה הנגדית רק אם מטעים את העדה.

6. קליין סיפרה בדרך אגב, ששניים מן הבתים באחוזת מילצ'ן בבית ינאי רשומים על שמות ילדיו, אלינור מילצ'ן ושמעון מילצ'ן, שכן מדובר במושב בו לא יכול אותו אדם לרכוש יותר מאשר חלקה אחת. תרגיל מעניין שמותר לתהות על תקינותו.

ציטוט היום

עמית חדד: "הם משחקים טוב?". הדס קליין: "כן, כולם. אפילו רואה החשבון". חדד: "אל תכניסי את רואה החשבון לעסק". עו"ד נעה מילשטיין: "נשאל את ארנון". חדד: "נבקש ממנו להקפיץ כדור" (חוויות ממשחקי הכדורגל בימי שישי באחוזת מילצ'ן בבית ינאי).