ברגע שסוסטל לא פסל את הרעיון על הסף, פרס דהר קדימה. הוא הצליח לשכנע את הלל דן, ממנהלי סולל בונה וההסתדרות, והשניים גיבשו משלחת בת שבעה מומחים שיצאה לתור את גיאנה לאורכה ולרוחבה. המשלחת ההסתדרותית חזרה משם עם דוח מפורט וסרט קצר שצולם בזמן הביקור.
במקביל ניגש פרס לדוד בן-גוריון, שלא עצר את המשלחת, אבל גם לא התלהב מאוד מהרעיון. "הם חולמים על הושבת רוב יהודי (נאמר 40,000 יהודים) ולהקים מדינה עברית כאחוזת ישראל", כתב ביומנו. "האין זה על חשבון ישראל?", תהה. "ומנין הביטחון שיהודי גיאנה ירצו להישאר קשורים לישראל? יעצתי את שמעון שלא ירחיק לכת בשיחות עם סוסטל, אלא ידבר על מפעלים משותפים… כשיחזרו אנשי המשלחת אברר סופית שממת הארץ ואת האמת אם יש שם מקום להתיישבות".
נעצור כאן כדי לספר שזו לא הייתה הפעם הראשונה שהרעיון ליישב יהודים באזור גיאנה עלה במוחו של מישהו. עוד במאה ה-17 הוקמה קהילה יהודית שנקראה "יודנסוואנה" באזור שהוא היום סורינאם, ובה התיישבו יהודים ממוצא ספרדי שהגיעו מהולנד. בשנת 1939 (השנה שבה הסתיים המרד הערבי ונתפרסם הספר הלבן האחרון) עלה בבריטניה הרעיון ליישב בגיאנה הבריטית יהודים, במקום בארץ ישראל. וגם אחרי מלחמת העולם השנייה היו קולות שקראו ליישב את הפליטים היהודים מאירופה בגיאנה הצרפתית או באותו אזור, משום שארץ ישראל לא תוכל לקלוט את כולם.
נשוב לענייננו. למרבה הצער, לא הצלחנו לאתר את אותו דוח של משלחת ההסתדרות ואת הסרט שצולם שם. אולם על-פי העדויות, משהוקרן הסרט בפני חברי הממשלה, התגובות היו קשות. פנחס ספיר אמר לפרס: "זה אסון, קולוניאליזם, אימפריאליזם, ימיט שואה באפריקה והתנגדות בדרום אמריקה. גולדה לא תיתן לעניין לעבור, רק על גווייתה. הזקן הבטיח לה שכל זמן שהיא משרתת כשרת החוץ, העניין לא יקום ולא יהיה". באותן שנים, כשרת חוץ, פעלה מאיר רבות לטובת ביסוס קשריה של ישראל באפריקה וחיזוק מעמדה שם.
בן-גוריון גם הוא השתכנע שמדינה אחת מספיקה ליהודים. פרס אומנם הסכים להכרעה, אך נראה שבמשך זמן מה עוד בעבעה בו תחושת ההחמצה. "הצרפתים היו מוכנים לתת לנו את גויאנה", מצטט בר-זהר את פרס ומוסיף, כי "ביומנו רשם, בהזדמנויות שונות, את היתרונות שיכלו לצמוח לישראל לו רק הייתה גיאנה בידה".
