בשנים שבהן עמדתי על דעתי האזרחית והפוליטית, היה ישראל קיסר פרצופה ודמותה של ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל. הוא היה זה שהכריז על סכסוכי עבודה; הוא זה שנאם בהפגנות בקריית הממשלה; והוא זה שהודיע - בצוותא עם שר האוצר - על חתימתה של "עסקת חבילה". באחת מאותן ההפגנות, כך מסופר, מצא אותו עיתונאי מופתע כשהוא מתבודד הרחק משאר המפגינים, ומעיין בספר קטן ממדים. לשאלתו של העיתונאי השיב קיסר, שההפגנה תוכל ללא ספק להימשך בלעדיו. לעומת זאת, אם הוא עצמו יגיע לתפילת שחרית של שבת, בלא שהכין תחילה כראוי את הקריאה בתורה, יהיה הדבר מביך במיוחד... דמותו הייחודית של קיסר - על הקוטב האישי והציבורי שבה - היא זו שהביאה ליצירתו של סידור תימני שנשכח כיום מלב - "תפילת שבטי ישראל". ממדיו הזעירים (6.5X10.5 ס"מ) של הסידור הייחודי, הופכים אותו לסידור התימני הקטן ביותר שהודפס עד היום, והפקתו התרחשה בראשית שנות ה-90, ככל הנראה זמן לא רב לפני מערכת הבחירות של 1992. בקופת המחלקה הדתית של ההסתדרות, כך מסתבר, נותר באותם ימים די כסף בכדי לפועל את יוזמתו של קיסר, להעניק לחברי הסתדרות הדתיים סידור תפילה ייעודי, שיחבר במוצהר בין ערכיהם הדתיים והסוציאליסטיים. את ביצוע הדברים הוביל, מלבד קיסר עצמו, גם הרב זכריה חמי, יו"ר המחלקה הדתית בהסתדרות, שכיהן שנים ארוכות כראש המועצה הדתית ברמת גן והיה ממנהיגי הקהילה התימנית בארץ. ואכן, בתוך זמן לא ארוך סודר ועוצב הסידור החדש, שהופיע בשני נוסחים מקבילים: האחד ספרדי, והשני תימני-בלדי. בשל גודלו הזעיר של הסידור, סודרו בו התפילות מחדש, במיוחד עבור ההסתדרות, ובסופו של דבר נשא הסידור התימני 466 עמודים. על אלו נוספו ברכתו של ישראל קיסר עצמו, ששולבה מצידה הפנימי של הכריכה הקדמית, וזו של הרב חמי זכריה, שהוצמדה לכריכה האחורית. צבעה האדום של כריכת הסידור הרכה והפשוטה, מסתבר שנבחר בכוונת מכוון, כמו גם ההחלטה לציין במובלט בקדמתו, כי הסידור מופיע ב"הוצאת המחלקה הדתית, הוועד הפועל, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל". כדרכם של סידורים שונים, פותח הסידור התימני דווקא בנוסח קריאת שמע על המיטה. פרט לכך, כבר בראשו של העמוד הראשון נכתב מפורשות כי "זה סדר הברכות והתפלות כמנהגנו בק"ק צנעא וכל ערי תימן יע"א [יגן עליה אלוקים]". אזכורה של צנעא לא היה מקרי: הן בשל מסורת הנוסח המדויקת שהועברה באמצעות בתי הכנסת והישיבות שפעלו בה לאורך הדורות, והן בשל העובדה שצנעא הייתה עיר הולדתו של קיסר עצמו, שעלה ארצה כבר בשנת 1933, כשהיה כבן שנתיים. עם זאת, במקומות אחדים לאורך הסידור ניתן למצוא התייחסות גם למנהגי תפילה שנתחדשו בארץ, תוך ציון העובדה לפיה "נהגו עתה לומר מזמור זה". כסידור הסתדרותי-ישראלי, אין להתפלא על כך ששולבו בו גם ברכת "הנותן תשועה למלכים" ("לממשלת ישראל ירום הודה"), וכך גם התפילה לשלום החיילים ("צבאותינו ומגיננו גיבורי ישראל, המשרתים והמתנדבים בעם ללחום מלחמת הקודש"). חודשים אחדים לאחר הפקת הסידור, עם ניצחונה של מפלגת העבודה בבחירות, מונה ישראל קיסר לשר התחבורה, וסיים את כהונתו כמזכ"ל ההסתדרות. גם הסידור שהפיק נשכח עד מהרה מלב, ואינו נכלל ברשימות של הסידורים התימניים שנדפסו בישראל. עם זאת, יש להניח שבמאות בתים ברחבי הארץ נשמר עד היום עותק ישן שלו, כמעין עדות לדמותם של האישים שיזמו את הופעתו, ולדמותה של ההסתדרות כולה, אך לפני שנות דור.