|
להגן על הקניין הרוחני והידע הייחודי
|
|
|
|
|
|
שמעון פרס ושי ג'ינגפינג, אפריל 2014 [צילום: אלכסנדר יואן, AP]
|
|
|
אולם בנוגע להגנה על מחקרים רגישים - תחום שנמצא בבסיס הטכנולוגיה והחדשנות הישראליות – אין כמעט מידע פומבי לגבי הצעדים שירושלים מתכוונת לנקוט כדי להגן על עצמה טוב יותר. אם ישראל רוצה לבסס היטב את מערכת היחסים שלה עם ארה"ב, תוך שהיא מגבילה את הנתיבים שעשויים לשמש את סין להשגת טכנולוגיה ישראלית בתחומים דו-שימושיים, עליה לפעול באופן שיבטיח שגם המחקר, הקניין הרוחני והידע הייחודי שלה בתחומים אלה מוגנים דיים. בעוד המחקר והניתוח העוסקים בשותפויות ובהסכמים האקדמאיים בין ישראל לסין (או לגופים הקשורים לסין) נמצאים עדיין בראשיתם, ידוע ששיתוף הפעולה בין המדינות בתחומי מפתח אקדמאיים משגשג. ראשית, לכל אוניברסיטה ישראלית יש שותפויות עם אוניברסיטאות סיניות, כולל הסכמים להשקעות ושיתוף פעולה. כך למשל, בשנת 2013, קיבל הטכניון מענק בסך 130 מיליון דולר מקרן לי קה-שינג להקמת המכון הטכנולוגי של גואנגדונג, ביחד עם אוניברסיטת שאנטואו. בשנת 2014 דווח חברה אוניברסיטת תל אביב לאוניברסיטת צ'ינגחואה בבייג'ינג בהשקעת 300 מיליון דולר בהקמת מרכז המחקר XIN, שנועד "לחקור טכנולוגיות הנמצאות בשלבים מוקדמים או מתקדמים בתחומי ביוטכנולוגיה, אנרגיה סולארית, מים וטכנולוגיות סביבתיות". בשנת 2016 חתמו ישראל וסין על שבעה הסכמי שיתוף פעולה אקדמאיים, כולל הקמת מכוני מחקר משותפים ומימון לתוכניות חילופי סטודנטים וסגל. במרס 2017 חתמו חברת Hangzhou Wahaha Group, המכון לאוטומציה באקדמיה הסינית למדעים ואוניברסיטת חיפה, על עסקה של 10 מיליון דולר להקמת שלושה מוקדים טכנולוגיים ישראלים-סיניים בתחום הבינה המלאכותית בחיפה, בהאנגג'ואו ובבייג'ינג. בשנת 2019 נחנך מרכז החדשנות סין-ישראל במחוז פוטואו, שמטרתו לחזק את שיתוף הפעולה המדעי והטכנולוגי בין שתי המדינות. למרות דוגמאות אלו ואחרות לשותפויות סיניות-ישראליות בתחומים בעלי פוטנציאל דו-שימושי או בתחומים שיכולים להועיל לחתירתה של סין ל"היתוך אזרחי-צבאי", לא הרבה ידוע בשאלה האם ישראל נפגעה מאובדן משמעותי כלשהו של ידע מחקרי שנפל לידי המפלגת הקומוניסטית של סין. כמובן שייתכן שמדובר ב"כלב שלא נבח", אבל הרקורד של סין בעולם מרמז אחרת.
|
|
סין גונבת מידע ברחבי העולם
|
|
|
|
|
|
נוצרים מסין במצעד בירושלים [צילום: סבסטיאן שיינר, AP]
|
|
|
המפלגה נותנת עדיפות זה עשרות שנים לגניבה ולהשגת גישה למידע, טכנולוגיה וידע רגישים מקהילות מחקר בעולם. החל ממאמצים לא-שקופים לגיוס אנשי אקדמיה, דרך שותפויות מחקר בהסכמה והשקעות גדולות במוסדות אקדמיים, ועד לפעולות ריגול חשאיות, פריצות סייבר וטקטיקות אחרות - סין פיתחה ערכת כלים מגוונת של פעילויות חוקיות ובלתי חוקיות, התומכות בשאיפותיה להעביר אליה טכנולוגיות מקהילות המחקר בעולם. לפי אחת ההערכות, סין השקיעה בעשור האחרון 2 טריליון דולר - יותר מהתקציב הצבאי שלה - כדי לממן משכורות, עלויות הזנק והוצאות מחיה של חוקרים המסוגלים להביא לה את הטכניקות החדשות ביותר". מקרים כמו זה של ד"ר צ'רלס ליבר, פרופסור לשעבר בהרווארד, שהורשע בשנת 2021 על הסתרת קשריו עם תוכנית "אלף הכישרונות" של סין ועם אוניברסיטת ווהאן לטכנולוגיה, או זה של פרנקלין טאו, פרופסור לשעבר באוניברסיטת קנזס שהורשע השנה באישומים דומים, מעידים על האתגר שניצב בפני הרשויות והאקדמיה האמריקניות. בעיות דומות פקדו גם בעלות ברית מרכזיות נוספות של ישראל, כמו גרמניה, בריטניה ואוסטרליה. כפי שהובהר בדוח המכון האוסטרלי למדיניות אסטרטגית מ-2018: "כ-1,000 מדענים צבאיים סינים שוגרו לבריטניה ולארה"ב, כ-600 לאוסטרליה ולקנדה, ויותר מ-200 לגרמניה וסינגפור. מאות נוספים שוגרו למדינות אחרות, ובתוכן להולנד, שבדיה, יפן וצרפת". אפילו ברוסיה סין פעלה לכאורה כדי להשיג גישה למחקר בתחומים רגישים. ביולי 2022 צצו דיווחים על כך שפרופסור באוניברסיטת נובוסיבירסק נעצר באשמת ריגול למען סין. אין ספק שהאיום הוא אמיתי, ומומחים וממשלות ברחבי העולם למדו להכיר בו וברוב המקרים גם להגיב אליו. אולם בנוגע לישראל, מפתיע עד כמה דליל המידע פומבי על המאמצים הפוטנציאליים של סין להשיג גישה לקניין רוחני, ידע ומומחיות ישראלים. הדבר בולט בהתחשב בעובדה שישראל היא מובילת טכנולוגיה וחדשנות עולמית - במיוחד בתחומים בעלי חשיבות אסטרטגית לסין ולמפלגה הקומוניסטית (כמו למשל בינה מלאכותית).
|
|
לאזן בין החופש האקדמי לבין הביטחון
|
|
|
|
|
|
הביתן הישראלי, אקספו, שנגחאי, מאי 2010 [צילום: אויגן הושיקו, AP]
|
|
|
בהחלט ייתכן שסין לא מחפשת להתגנב במעלה סולם הטכנולוגיה והחדשנות של ישראל. אולם ייתכן גם שישראל נצמדת כאן לעמדתה המסורתית, הדוגלת בהימנעות מלהפנות אצבע מאשימה או לבייש מעצמות גדולות בנוגע לפעולות ריגול. לחלופין, ייתכן שאין בישראל די מודעות ונהלים כדי לזהות את האתגר ולטפל בו. כך או כך, על ישראל לשקול ברצינות לאמץ את הצעדים שנקטו עלות בריתה לשמירה על הטכנולוגיה והחדשנות המתקדמות שלה, ובמיוחד על המומחיות והמחקר שבבסיסן. בריטניה היא דוגמה טובה. בשנת 2021 הקימה ממשלתה צוות ייעוץ לשיתופי פעולה מחקריים, "במטרה לייעץ לחוקרים כיצד להגן על עבודתם מפני פעילות עוינת, ולהבטיח ששיתוף פעולה בינלאומי ייעשה בצורה בטוחה ומאובטחת". באופן דומה, בינואר 2022 פרסמה ארה"ב הנחיות לביטחון מחקר עבור סוכנויות פדרליות המספקות מימון למחקר מדעי. צפונה משם, ממשלת קנדה פרסמה גם היא הנחיות לביטחון מחקר והקימה פורטל שנועד לסייע לחוקרים להגן טוב יותר על עבודתם. בישראל, צעדים דומים לאלה יתרמו רבות, לא רק לשליחת מסרים לסין ולארה"ב, אלא חשוב מכך - באיתות לקהילת המחקר והמגזר הפרטי שהממשלה מחויבת להגנתם. החל ממתן תובנות וייעוץ לחוקרים בנושא האיומים, דרך גיבוש הנחיות ופרמטרים להסכמים של שיתוף פעולה מחקרי, ועד ליצירת מנגנוני סינון טובים יותר של סטודנטים זרים הנכנסים למדינה - ישראל יכולה וצריכה לנקוט צעדים רבים כדי להביא לכך שהמחקר שלה יהיה מאובטח באותה רמה כמו התחומים הכלכליים האחרים שהמדינה מעוניינת להגן עליהם (כמו למשל השקעות זרות במדינה). עם זאת, על הרשויות בישראל להתנהל בזהירות לנוכח המתח המובנה בין האקדמיה לבין קובעי מדיניות בתחומי הביטחון הלאומי במדינות דמוקרטיות. יש הרואים קונפליקט מובנה בין חופש המחשבה והמחקר לבין אמצעים להפחתת איומים. על הגורמים המופקדים על הביטחון הלאומי להפנים שחיוני להשיג את שיתוף פעולה של החוקרים והמדענים הבכירים במדינה – לרבות של אלה שחשים ספקנות וחוסר נוחות מהנושא. אם אקדמאים, חוקרים ומדענים בישראל אכן מאבדים קניין רוחני, מומחיות ונכסים לידי מרגלים סינים, לא רק בסיס החדשנות של המדינה נפגע, אלא גם התחרותיות הכלכלית של ישראל, לצד יחסיה עם בעלי ברית ושותפים מרכזיים ובראשם ארה"ב.
|
|
