השופטת: עירית וינברג-נוטוביץ, בית המשפט המחוזי מרכז המועד: יום רביעי, 23.11.2022, שעה 10:00 הנושא: חדלות פרעון עידן הקורונה הכניס לחיינו את הזום, והוא כאן כדי להישאר - כולל במערכת המשפט וכולל כאשר לא ברור מדוע בעצם הוא בא במקום ההיוועדות פנים אל פנים. השופטת עירית וינברג-נוטוביץ הסכימה לקיים בזום דיון בתיקי חדלות פרעון נושנים (משנת 2014), כאשר רק נציג הממונה על חדלות פרעון נוכח באולם; החייבים ועורכי דינם, נציגת הנאמן ובאת כוח בנק מזרחי-טפחות - כולם משתתפים בצורה וירטואלית.
הדבר מחייב לעבור לאולם גדול בהרבה, המשמש בשגרה לתיקי פשע חמור מרובי נאשמים. הדיון אמור להתחיל בשעה 10:00, אך לא פחות מ-20 דקות חולפות עד שכולם מצליחים להתחבר - למרות שהייתם מצפים שבשלב הזה של חיי הזום, המיומנות בשימוש בו תהיה נחלת הכלל. הקלדנית מנסה לסייע לעורכת דין המתקשה להצטרף, למרות שהבעיה איננה בצד של בית המשפט.
בשעה 10:20 וינברג-נוטוביץ נכנסת לאולם ומיד מעירה לאחת מעורכות הדין שכנראה שכחה שגם בזום חלים הכללים: "גברת אודליה, אנחנו נמצאים בדיון. זה לא נראה לי ראוי לשתות קפה באמצע דיון". אבל כעת מתברר שהמחשב של וינברג-נוטוביץ לא מחובר, היא מבקשת לקרוא למישהו מהמחלקה הטכנית ויוצאת מהאולם.
כאילו שזה לא מספיק, שוב יש בעיות לאחת מעורכות הדין. בא-כוח הממונה מעיר בצדק: "זה לא בסדר, הם היו צריכים להגיע". הקלדנית מצליחה להשיג בטלפון את איש התמיכה הטכנית: "אתה חייב להגיע, השופטת עוד רגע מעיפה כסאות". חייבים לומר, שווינברג-נוטוביץ לא גילתה כל סימן של קוצר רוח, כך שאת דברי הקלדנית יש לקבל כגוזמה רבתי מחויכת.
"אלה סכומים נכבדים" בשעה טובה אפשר להתחיל ב-10:35 - איחור של 35 דקות - למרות שתקשורת הזום עדיין מקרטעת, עם רעשים וקשיי שמיעה. וינברג-נוטוביץ נכנסת מיד לגופם של דברים: "מה עמדת גבירתי לגבי ההסדר עם הבנק?", היא שואלת את באת-כוח הנאמן. "אני רוצה להבין את גבירתי כוללת את יחידת הדיור שהם שיפצו, ואני לא יודעת אם היא כבר הושכרה". באת-כוח הנאמן מפרטת את הכנסות החייבים, ובבקיאות המלאה האופיינית לה וינברג-נוטוביץ שואלת: "שכירות מגורים או שכירות של הדוכן בשוק?".
וינברג-נוטוביץ מתערבת שוב ושוב בירידה לפרטים הקטנים, שהם כה חשובים כאשר מדובר בתוכנית פרעון ובבחינת יכולת העמידה בה - ההופכת לנושא המרכזי בדיון. היא גם שמה לב להקלדה ומנחה את באת-כוח החייבים: "גבירתי צריכה לדבר יותר לאט, אנחנו מתקשים להבין. יותר לאט כדי שנספיק לרשום".
אחרי כל הפרטים, וינברג-נוטוביץ רוצה שנציגת החייבים תתכנס לשורה התחתונה: "לאיזה סכום חודשי גבירתי הגיעה עם כל התחזיות האופטימיות? את יכולה לתת רשימה של הסכומים שמרכיבים את הסכום הזה? אני לא בודקת את גבירתי, אני יוצאת מתוך הנחה שזה נכון" - אבל מעיינת בתיק. וינברג-נוטוביץ שואלת על יחידות הדיור שבידי החייבים ושמה את האצבע על הסוגיה המכרעת: "השאלה החשובה היא האם הם יכולים לעמוד בהסכם עם הבנק ובהתחייבויות כלפי בית המשפט ובהליך, כי אלה סכומים נכבדים".
"לא נתחמק מלמכור את הבית" באת כוח הנאמן חולקת על סכומי ההכנסות שהציגו החייבים, אחד מהם מתפרץ לדבריה ונענה מיד בידי וינברג-נוטוביץ: "לא מתווכחים עכשיו, זה דיון בבית המשפט". בין הצדדים יש מחלוקות עובדתיות, מה שמוביל את וינברג-נוטוביץ לחשוב בקול: "צריך לחשוב פה על פתרון יותר יצירתי, אני לא יודעת". היא פונה לבא-כוח הממונה: "יש הכנסות, יש מצב בריאותי קשה. נכון שאפשר למכור את הבית, אבל זה לא פשוט. מה העמדה שלכם? אני רוצה לדעת. מה הסנקציה בהסכם [עם הבנק] אם הם לא עומדים בתשלומים?".
באת כוח החייבים תוהה: "למה לא להיות אופטימיים?". וינברג-נוטוביץ משיבה בחדות: "כי הם לא עמדו [בהסדרים] עד היום. זה תיק מ-2014". עורכת הדין משיבה אבל וינברג-נוטוביץ ממוקדת היטב: "צו פשיטת הרגל בוטל? זה מה שהם לא עמדו בהסכם". באת-כוח החייבים טוענת שהצו חודש בשנת 2018 ונענית: "אני רואה את מספר התיק. מספרו של התיק מצביע על גילו, ולפי מספר התיק הוא נפתח ב-2014. אנחנו למדים שהחייבים לא מצליחים לעמוד בהתחייבויות שהם נוטלים על עצמם".
באת כוח החייבים נכנסת לדבריה של באת-כוח הנאמן וסופגת נזיפה: "גבירתי לא יכולה להיכנס לדברים מתי שהיא רוצה, גבירתי תמתין שחברתה תסיים". וינברג-נוטוביץ חוזרת לתכל'ס: "בזמנו דובר על האפשרות שהחייבים יעברו לגור ביחידת דיור קטנה יותר וישכירו את הבית. מה קרה עם זה? למה זה ירד מעל הפרק? בסופו של דבר לא נתחמק מלמכור את הבית, זה מה שאני למדה. השאלה אם זה יהיה עכשיו או בעוד חצי שנה או בעוד שלושה חודשים. הסיכוי שהם יעמדו בזה הוא לא גבוה".
"אני לא בטוחה שכל ההכנסות מדווחות" הזום מקרטע, קשה להבין את דברי נציגת הבנק (היא תקבל כל החלטה של בית המשפט) ואת דברי באת-כוח החייבים, אך וינברג-נוטוביץ מבינה מספיק כדי להבהיר שלא תיכנס לפינות הקטנות עליהן מתווכחים הצדדים. בא-כוח הממונה סבור שהחייבים לא יעמדו בתוכנית, ובפיה של וינברג-נוטוביץ הערה מעניינת: "מצד שני, אני לא בטוחה שכל ההכנסות שלהם מדווחות" - מה שלא גורר מחאה מצידם ומלמד שהחוש שלה כנראה מדויק.
לבסוף יש לווינברג-נוטוביץ פתרון: "אולי צריך לתת להם צ'אנס, לאשר את ההסכם עם הבנק, נקבע דיון לעוד שישה חודשים ותגישו תסקיר ונראה איפה הם עומדים: האם השכירו את היחידה, האם עומדים בתשלומים. האם קיבלו קצבת ביטוח לאומי". החייב מדבר, אך וינברג-נוטוביץ מתנצלת שאינה מבינה אותו ומסבירה לו: "אני חושבת לאפשר לך לחתום עם הבנק, לתת לך שישה חודשי מבחן ולראות אם אתה עומד בכל ההבטחות שלך. אתה תגיש דוחות דו-חודשיים ועוד חצי שנה נראה מה אנחנו עושים".
באת כוחם של החייבים טוענת שאינם יכולים להגיע למשרדה ואין להם פקס ודוא"ל לצורך הגשת הדוחות. וינברג-נוטוביץ לא קונה את הסיפור: "אז גבירתי היקרה תטריח את עצמה אליהם. אין חייב שלא מגיש דוחות. הם צריכים לעשות מאמץ. לא כולם צריכים לעשות מאמץ בשבילם, יש גבול. אני לא צריכה ללמד את גבירתי את העבודה. אם יש לגבירתי בקשה, תגיש בקשה לבית המשפט".
וינברג-נוטוביץ מכתיבה החלטה, החייב מתערב, וינברג-נוטוביץ מבקשת מעורכת דינו לדאוג שלא יפריע ומאמצת את הצעת הקלדנית למצוא שימוש מועיל לזום: להשתיק את יתר המשתתפים. וינברג-נוטוביץ מציינת את הספקות בדבר יכולתם של החייבים לעמוד בהתחייבויותיהם, נותנת להם שישה חודשי מבחן וקובעת דיון המשך. "מובהר לחייבים, כי החלטה זו ניתנת לפנים משורת הדין וכי אם לא יעמדו בהתחייבויות שנטלו על עצמם, לא יהיה מנוס ממימוש הבית בו הם מתגוררים", היא מדגישה.
השורה התחתונה: בקיאות מרשימה בפרטים ותשומת לב אליהם, לצד יצירתיות ותפירת פתרון מתאים למצב ספציפי. נסיונה הרב של וינברג-נוטוביץ בתחום חדלות הפרעון בא לידי ביטוי. התקלות הטכניות מיותרות לחלוטין, ובהחלט יש מקום לעמוד על קיום דיונים פרונטליים למעט במקרים חריגים. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 9. 