השופטת: חוה מרצקי, בית משפט השלום בחיפה המועד: יום רביעי, 7.12.2022, שעה 10:30 הנושא: תביעות קטנות ספוילר: המדור לא יכול היה להתרשם בצורה ממשית מהשופטת חוה מרצקי, משום שכפי שנראה היא לא יכלה לקיים דיונים (צדדים לא התייצבו). מה שכן קיבלנו הוא הצצה נדירה לעולמה של שופטת - כאשר מרצקי (לשעבר יו"ר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין) הסבירה בחביבות ובהרחבה את עבודתה לסטודנטית שישבה באולם. למרות שהדברים לא היו חלק מן הדיון, הרי שמאחר שנאמרו באולם פתוח ומאחר שיש בהם עניין רב, נביא אותם כאן.
"אלה תביעות שכשופטת את יכולה להיות מאוד מבואסת מהן", פתחה מרצקי. "אבל אפשר גם לומר: יש פה הזדמנות לפגוש שניים או ארבעה אזרחים, שזו הפעם היחידה שהם נכנסים לבית המשפט. אם נותנים להם יחס, הם מקבלים שיעור באזרחות ויוצאים בהרגשה טובה. בעיני זו חוויה אדירה".
כעת היא פונה לנתבעים: "אנחנו מחכים עשר דקות לצד השני שיגיע. אם הוא לא יגיע - התביעה תידחה. יש פה סטודנטית למשפטים, אז אני מרחיבה את ההסבר. אם שני הצדדים לא מתייצבים, אני מוחקת את התביעה ואפשר להגיש אותה שוב. אם הנתבע לא מגיע, אני בודקת את התיק וקובעת כמה לפסוק, ובמקרה שלכם יש גם חוות דעת שמאי.
"אם התובע לא מגיע - התביעה שלו נדחית, הוא לא יכול להגיש [אותה] שוב ואני מחייבת אותו בהוצאות. תוך 30 יום הוא יכול לבקש לבטל את פסק הדין, ולהסביר שהוא חשב כך וכך או שבדרך הייתה תאונת דרכים, ואז אני מחייבת בהוצאות ומבטלת את פסק הדין. לא בגלל שאני אוהבת את זה, אלא כי יש הלכה של בית המשפט העליון לגבי ביטול פסק דין שניתן בהעדר".
"הוא מקטר נורא שזה מלון גרוע" אחרי עוד שיחה על העומס הרב ממנו סובלים השופטים, ניגשת מרצקי לתיק. היא מזהירה את נתבע 1 ומבקשת: "תאשר לי בבקשה שכל מה שכתוב בכתב ההגנה הוא אמת". הנתבע מבקש להסביר, מרצקי מסבירה שאין צורך כי ממילא התביעה תידחה, אבל מאפשרת לו כמה מילים. אבל "כן חשוב לי מה שאמרת קודם [לפני הדיון]", ומכניסה בשמו לפרוטוקול שחברת הביטוח שילמה לו את מלוא הנזק ודחתה את תביעתו של התובע. "אני פה כדי לא לקבל העלאה בפרמיה", הוא מסביר, ומרצקי מרגיעה: "תאמין לי שהבנתי".
מרצקי מכתיבה פסק דין, מציינת שהתובע לא הגיעה, דוחה את התביעה ומטילה הוצאות ב-500 שקל. התובע מציין את הפסד ימי העבודה ומרצקי מסבירה: "אנחנו בתביעות קטנות וזה [סכום ההוצאות] קרוב לתקרה. אתה מקבל 500 שקל, שזה מכסה חלקית מאוד את ההוצאות. יאללה, רוצו לעבודה. אם אתם כבר פה, תנצלו את הזמן, תעלו למזכירות, קבלו חותמת עגולה על פסק הדין שלי. הפרמיה לא תעלה, התביעה נדחתה. לא נורא, שמעתם קצת הסברים וראיתם איך זה עובד. אם הוא יתן הסבר אפילו קלוש לאי-התייצבותו [ויבקש לבטל את פסק הדין], אני אעביר להתייחסותכם. תוכלו להתייחס גם לזה שהפסדתם שני ימי עבודה ויהיה לי הרבה יותר קל [לפסוק הוצאות גבוהות יותר]".
כעת יש זמן עד התיק הבא ומרצקי מתארת אותו בצורה מלאת חיים: "התובע הזמין טיסה לציריך באל-על. בדרך מקיבוץ כַּבְּרי מודיעים שהטיסה מבוטלת והם בוחרים בטיסה חילופית - קונקשיין דרך אתונה לציריך. שולחים אותם לישון במלון רנסנס בתל אביב; הוא מקטר נורא שזה מלון גרוע, אבל לא נתייחס לזה. ב-12 בלילה אוספים אותם מהמלון, הטיסה בחמש בבוקר. היא יוצאת באיחור של שעה והם לא מגיעים לקונקיישן ונתקעים 12 שעות באתונה ומגיעים לציריך באיחור של 27 שעות.
"הם מבקשים מאל-על פיצוי. יש חוק שקובע כל מיני פיצויים שמגיעים להם. העיקרי הוא נגזרת של מרחק הטיסה. פה יש 2,120 שקל לכל טיסה שבוטלה. אל-על אומרת שהיא לא צריכה לשלם, כי הטייסים שבתו. פתאום כל טייסי אל-על נהיו חולים ביחד". תוך כדי הסיפור מגיע התובע של התיק הקודם ומרצקי מעדכנת אותו: "ניתן פסק דין, התביעה שלך נדחתה. אתה יכול לפנות למזכירות ולבקש לבטל את פסק הדין, אבל זה יהיה כפוף להוצאות, כי הנתבעים הגיעו".
חזרה לסיפור אל-על ולהסבר לסטודנטית. "מתי חברת תעופה לא צריכה לשלם? אם היו נסיבות שלא בשליטתה או אם הייתה שביתה מוגנת. אבל פה לא הייתה שביתה מוגנת. לפנים משורת הדין הציעו זיכוי של 300 דולר לכל נוסע. הלכתי לפרטים הקטנים. ההודעה לבורסה היא מ-5.5.22 ועוד אחת מ-19.5. את צו המניעה ביקשו ב-16.6. הטיסה שלנו היא ב-1.7.
"אנחנו בחוק צרכני ואל-על הייתה צריכה להיערך בצורה טובה יותר. יש המון פסיקה על תקלות טכניות וברובה היא אומרת שחברת התעופה אשמה. יש לי סמכות לתת עד 10,590 שקל פיצוי לדוגמא; אני אציע 2,120 שקל כפול שלוש בלי פיצי לדוגמא. תמיד תהיי האדם שהכי בקיא בפרטים הקטנים; זה נותן לך הכי הרבה כוח באולם. תמיד תהיי בקיאה בפרטים הטריוויאליים".
"הם ידעו שיש בסיס" אבל לפני אל-על, יש למרצקי תביעה על נזילה לדירתו של התובע מהדירה שמעליה. "אני נותנת רק ניתוח עובדתי, נחכה שיגיע הנציג של [חברת הביטוח] איילון", היא אומרת בנוכחותו של התובע. "ברור שהנזילה מלמעלה. איילון שלחה שמאי מטעמה לדירה שלו. השמאי אומר שהנזק הוא 1,200 שקל. בפועל האדון שילם 2,400 שקל. תכף נשאל אותו מה ההפרש; זו התביעה של האדון".
נציג איילון לא הגיע, התובע מבקש להסביר ונענה: "אשמח, אחרי שאעשה את חובתי להזהיר כחוק. נתחיל מזה שכל מה שכתוב בתביעה שלך הוא אמת". היא מאפשרת לו להסביר די בהרחבה ולבסוף קוטעת: "אדוני צודק, הבנתי". הוא מעיר ש"לא באתי בגלל הכסף אלא בגלל ההתנהגות של חברת הביטוח". מרצקי מסכימה: "לא עלה על דעתי שאדוני בא בגלל הסכום הזה".
מרצקי כמובן מקבלת את התביעה ופוסקת גם 500 שקל הוצאות. "אדוני עובד? רציתי לדעת אם הפסדת יום עבודה. אם זו הייתה חברת הביטוח שלך [ולא של השכן], היה בסמכותי גם לפסוק סכום מיוחד על זה שלא עמדו בחובתם. העובדה שהם לא באו לפה - הם ידעו שיש בסיס [לתביעה]. הם יכלו לחסוך לעצמם את ה-500 שקל האלה".