העומס בבתי המשפט הסוגיה: בישראל נפתחים מדי שנה למעלה מ-800,000 תיקים – ממוצע של 1,000 תיקים לשופט. מספר השופטים ביחס לאוכלוסייה נמוך משמעותית מן המקובל במדינות המפותחות. ההליכים נמשכים זמן רב וגורמים לעינוי דין ולפגיעה קשה באמון הציבור.
ההצעה: כאן יש צורך בשורה ארוכה של צעדים. חלקם ניתנים לביצוע מיידי וללא תוספת תקציבית ממש. אחרים מצריכים זמן, הקצאת משאבים ואף בינוי משמעותי של אולמות ומזכירויות. הנה עיקריהם:
• הגורם מספר אחת לעומס הוא ריבוי עורכי הדין, שרבים מהם אינם ראויים למקצועם. יש להעלות משמעותית את הרף לקבלת רשיון עריכת דין (למשל: ציון של לפחות 70 בבחינות הלשכה) ולהוסיף סינון פסיכולוגי ראשוני במסגרת הבחינות (לפיו ייקבע מי זקוק לבדיקה מעמיקה יותר).
• יש להרחיב במידה ניכרת את הדין המשמעתי (ולשקול את הוצאתו מידי לשכת עורכי הדין ומתן תשלום לדיינים), לזרז את ההליכים ולהחמיר בענישתם של עורכי דין הפועלים בניגוד לחוק או פוגעים בלקוחותיהם, עד כדי השעיה ואף שלילת רישיון.
• תוספת של עשרות שופטים והנהגת משמרת שנייה בשעות אחר-הצהריים. ניתן לשקול הקמת בתי משפט בערים נוספות, כדי להקל על הגישה אליהם ולפזר את העומס.
• הפעלת מזכירות פרו-אקטיבית, במיוחד בתביעות קטנות, ימי מוקד פליליים ובתי המשפט לתעבורה – כדי להעלות את שיעור ההתייצבות לדיונים. יש להימנע מקביעת דיונים מרובים לאותה שעה, שכן כיום כל מתדיין חושב שממילא ייאלץ לחכות – ולכן רבים מאחרים.
• ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות בהליכים אזרחים ומינהליים, ייעשה רק בידי ערכאת ערעור ומנימוקים מיוחדים שיירשמו. ברירת המחדל תהיה שלא לבטלו.
• חילוט מיידי של ערבות שהפקיד נאשם שלא התייצב לדיון בעניינו. אם לא התייצב פעמיים, למרות קיומו של אישור מסירה ולמרות ניסיון לאתרו בזמן אמת – הוא יורשע (בעבירות שעונשן עד שלוש שנות מאסר). ביטול ההרשעה יהיה כמו לגבי פסק דין בהעדר. למשטרה יתווספו תקנים ייעודיים לביצוע צווי הבאה בדין הפלילי; מי שייעצרו במסגרת זו, ישוחררו רק לאחר תשלום קנס מיידי ובערבות גבוהה.
• תוספת תקציב ותקנים משמעותית לשירות המבחן, שכיום אינו עומד בנטל ומאלץ את בתי המשפט לעכב שחרור עצורים ומתן גזרי דין.
• שינוי בדרך הפעולה של יחידת "נחשון" של שירות בתי הסוהר, המביאה עצורים ונאשמים לבית המשפט ולעיתים קרובות מהווה צוואר בקבוק הגורם לעיכוב דיונים.
• הגברת השימוש בדיונים בהיוועדות חזותית בכל הנושאים, תוך שיפור טכנולוגי משמעותי בהם.
• הטלת הוצאות אישיות משמעותיות על עורכי דין שאינם מתייצבים (בכלל או באיחור משמעותי). הטלת הוצאות אישיות משמעותיות על עורכי דין כאשר ברור שהם מעלים טענות סרק, גורמים בצורה מלאכותית להתארכות הדיונים או מתנהגים בחוסר
כבוד לצד שכנגד או לבית המשפט. ביטול ההוצאות ייעשה רק בערכאת ערעור ומנימוקים מיוחדים שיירשמו.
• הטלת הוצאות ריאליות, כנגד חשבוניות (בסכומים סבירים המצויים בידיעה שיפוטית), בכל ההליכים למעט מנימוקים מיוחדים שיירשמו. במקרה של הגנת בדים או התנהלות פסולה קיצונית בהליך, יוטלו הוצאות גם לטובת אוצר המדינה.
• מימון של המדינה להליכים חוץ-שיפוטיים כגון גישור ובוררות. כיום על הצדדים לשלם תמורתם, מה שמותיר אותם מחוץ להישג ידם של רבים. החזר מלא של האגרה אם הצדדים מגיעים להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט לפני שלב ההוכחות.
• הוצאת "תביעות הפח" מבתי המשפט: רבבות תביעות בשנה על נזקים לרכב, לרוב בין חברות ביטוח ובסכומים קטנים כל אחת. על החברות להפעיל מנגנון בוררות משל עצמן.
סיכום כאמור, שורות אלו נכתבות ללא כל יומרה – אך מתוך דאגה עמוקה לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית, הניצבת בסכנה ברורה ומיידית מצידם של לוין-רוטמן ושות', וגם מתוך היכרות קרובה מאוד וארוכה מאוד עם מערכת המשפט לאורכה ולרוחבה. הן גם מיועדות להראות, כי על הפרק ניצבות סוגיות מהותיות שאפשר וצריך לתת להן פתרונות ממשיים ומאוזנים, לתועלת המדינה ואזרחיה.