השופט: ציון סהראי, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום רביעי, 15.2.2023, שעה 09:30

הנושא: מעצרים

"מחוץ לאולם. תטפל בזה מחוץ לאולם", אומר השופט ציון סהראי לטוען מעצרים משטרתי המתעסק בפלאפון שלו בצמוד לדוכן. האיש משיב וסהראי מגיב: "רגוע. אפשר בינתיים את התיק? תודה. איפה המשיבים?". טלפון מצלצל באחורי האולם וסהראי נותן מבט מהיר: "לכבות טלפונים בבקשה". קודם לכן הוא דן בבקשות של המשטרה הצבאית החוקרת לצווים וכעת הוא פונה לאנשיה: "מצ"ח, סיימתם? לשמור על שקט בבקשה". החוקרות ממשיכות לדבר, אבל די במבט נוסף של סהראי כדי להשתיק אותן. העצורים מוכנסים לאולם, סהראי מעיין בתיק ואומר לטוען: "כן, אפשר להתחיל". אבל הסניגור מבקש מתורגמן ואיש השב"ס מתקשר כדי לטפל בנושא. "היא הייתה כאן בבוקר, איפה היא?" - תוהה סהראי לגבי המתורגמנית. "שתיכנס הנה בבקשה". איש השב"ס יוצא, מוצא מיד מתורגמן והדיון מתחיל. מדובר בגיסיו של מחבל שביצע פיגוע כמה ימים קודם לכן והם חשודים באיום בביצוע מעשי טרור. סהראי מסתפק לרוב בהקשבה לצדדים ומתערב רק בצורה נקודתית. כאשר הסניגור חוקר אותו, הטוען פונה לסהראי: "אדוני יודע". אבל סהראי מזכיר לו למי עליו לענות: "לחברך". כאשר הסניגור שואל על פעולות חקירה, מנחה סהראי את הטוען לענות במספרי הפעולות; הן לפניו וכך ביכולתו להתייחס. הסניגור טוען בצורה מכובדת ובלתי מתלהמת, סהראי מקשיב בתשומת לב וגם עושה שקט כאשר הטוען ואיש השב"ס מדברים. סהראי מכתיב החלטה ברהיטות, גם כאשר ניכר שהוא חושב במהלכה. החשד הסביר קיים, הוא אומר, ומפנה לחומר החסוי. "העבירות המיוחסות למשיבים מקימות עילת מעצר מובהקת של מסוכנות. בא-כוח המשיבים טען, כי יש לעשות אבחנה בין תמיכה במעשה טרור לבין איום בביצוע מעשה טרור. הגם שאין המדובר באבחנה מבוטלת, אינני סבור כי קיימת הצדקה להורות על שחרור המשיבים בשלב זה, שכן בתיק קיים חשד סביר לעבירה המיוחסת למשיבים. עיון בדוח החסוי שסומן 1 מעלה, כי קיימות פעולות חקירה שקיים חשש שהמשיבים ישבשו ככל וישוחררו ממעצר". לתיק הבא. זאת אומרת, לא ממש: איש השב"ס אומר שעורכי הדין בדרכם ויגיעו בעוד חמש דקות. סהראי פונה לטוען המעצרים: "כמה עצורים עוד יש לך?" - שלושה. "ויש עורכי דין? התיקים כאן בכלל?" - כן. סהראי יוצא עד שיהיה עם מה להתקדם, ובינתיים נכנסת נציגת משטרה המעדכנת שאחד הסניגורים יגיע מתל אביב ב-11:30 - דהיינו בעוד כשעה וחצי - והשני יגיע בתוך חצי שעה. אני רושם: "המון זמן מתבזבז. מדובר בעצורים שמוחזקים בתנאים קשים. מסוג המקרים שגורמים לחשו שאם עורכי הדין והטוענים היו מבלים 24 שעות במעצר, לא היו מזלזלים ככה בזמן של העצורים".

להביא טוענים מהאולם הסמוך

סהראי חוזר לאולם ומבקש לקרוא לאיש השב"ס. בינתיים נכנסת חוקרת ובידיה בקשה למחת"ק (מחקרי תקשורת). איש השב"ס נכנס ומתברר שהוא איש הקשר גם עם הסניגורים. "מה קורה?", שואל אותו סהראי והוא משיב: "מנסה לארגן עורכי דין". סהראי: "מה קורה באולם הסמוך?". איש השב"ס משיב שהאולם עמוס, וסהראי נוקט יוזמה יוצאת דופן: "אז אתה יכול להביא לכאן טוענים. שייכנסו, חבל על הזמן". בינתיים הוא פונה לאותה חוקרת: "כמדומני שביקשתם כבר מחת"ק" - נכן, אך כעת מתבקשת הרחבה. סהראי מעיין, חותם ומעיר לה: "צווים - לפני [השעה] תשע". העצור הבא הוא בהיוועדות חזותית. "אנחנו עם? רק משיב 2? איפה יתר המשיבים החשודים?", מברר סהראי. הסניגור מתחיל לדבר, אבל סהראי מקפיד על הסדר: "רגע, אדוני עוד לא שואל, הוא [הטוען] לא הגיש בקשה [בצורה רשמית]. במה הוא חשוד?", פונה סהראי לטוען. "מה התנאים שאדוני מבקש?". סהראי כדרכו מקשיב בתשומת לב לצדדים וכמעט שאינו מתערב; אין צורך בכך, כי הטיעונים ממוקדים וענייניים. הסניגור פונה לחשוד ואומר לו בקצרה בערבית מה ביקשו הצדדים. סהראי נכנס מיד לתמונה: "הוא זקוק למתורגמן? אני צריך לדעת על זה. הוא מבין עברית?" - כן, משיב הסניגור. אבל סהראי מקפיד על זכויות החשוד ופונה אליו: "אתה הבנת מה קרה בדיון?" - כן. סהראי מעיין בתיק, מסביר לקלדנית כיצד לרשום את התנאים שביקשה המשטרה ושוב מכתיב ברהיטות תוך כדי עיון בתיק לצורך דיוק בפרטים: "החשד הסביר נקבע בהחלטה קודמת על-ידי כבוד השופט ב' [ביאלין] אלעזר. החשד הסביר לא התחזק. לטענת בא-כוח המשיב אין מקום להורות על שחרור המשיב בתנאים מגבילים למעט חתימה על ערבות עצמית, שכן הוא אינו קשור לאירוע המיוחס לו. כאמור, החשד הסביר נקבע אך אתמול, ובנסיבות אלה מצאתי להורות על שחרור המשיב בתנאים הבאים". סהראי שואל את הסניגור היכן החשוד מתגורר, הלה מפנה את השאלה לעצור והוא משיב: "בית חנינא". סהראי מגיב: "בית חנינא זה יפה, מה הכתובת?". הוא מקבל אותה ומשחרר את החשוד לעשרה ימי מעצר בית, בתנאים כספיים מקלים מאלו שביקשה המשטרה. בהקפדה על הפרטים המאפיינת אותו, סהראי מציין בסוף ההחלטה: "שב"ס יאפשר חמש שיחות טלפון לעמידה בתנאים".

השורה התחתונה: המדור לא יכול להעריך את סהראי בצורה הרגילה, כי היו רק שני דיונים קצרים בהם לא נזקק להתערב יותר מדי. הוא יעיל, שם לב לכל פרט, מאפשר לדיונים לזרום וקולט במהירות. התופעה הבולטת היא זו שהצבנו בכותרת: עצורים נאלצים להמתין לכך שסניגורים יטרחו ויגיעו לאולם. זוהי תופעה פסולה שיש לתת עליה את הדעת, עד כדי חיוב סניגורים מאחרים בהוצאות אישיות.