"הוא יהרוג אותי כי הוא שולט בהם!"

בהמשך החקירה עלו שוב שיחותיו של נתניהו עם מוזס ופעולותיו סביב חוק ישראל היום. נתניהו שב וטען, כי באותה עת מוזס "מפעיל בצורה כוחנית ודורסנית השתלטות על הכנסת, השתלטות על הקואליציה שלי, השתלטות על הממשלה שלי". ברנור: "אתה לא קצת מגזים? דרמטי? מה זה, מאפיה?". נתניהו: "הנה אני מגזים, דרמטי" – ורשרוש של ניירות. ברנור: "מה יש לך?". נתניהו שב והתלונן על כך שהוא נחקר על התנגדות למוזס, בעוד לא נחקרים הפוליטיקאים שתמכו בו. נתניהו שב ואמר כי מטרתו באותה עת הייתה להרוויח זמן עד הבחירות (בתקווה שאחריהן ייקבר החוק) ובמקביל לנסות למזער את הנזק אם החוק יעבור בכל זאת. את השיחות עם מוזס הסביר כצעד טקטי מול אויב, כמו שיחות אפשריות עם חיזבאללה וחמאס (והדגיש שאינו משווה את מוזס אליהם). הוא הציג בפני החוקרים תוכנית בכתב שהכינה יועצתו פרח לרנר למאבק בהצעת החוק וטען שמצא אותה במקרה כמה ימים קודם לכן. החוקרים הביעו ספקנות, כיצד זה התגלה המסמך אחרי קרוב לשנתיים של חקירות, וציינו שהוא הוכן באפריל 2014 – שמונה חודשים לפני האירועים – ולכן איננו רלוונטי. נתניהו עמד על כך שהמסמך מלמד שמדובר היה בתוכנית סדורה על-פי פעל. נתניהו המשיך ואמר כי החליט להקדים את הבחירות משום שהגיע למסקנה שמוזס הצליח להשיג רוב בממשלה ובכנסת (כולל מבין חברי הקואליציה) לטובת חוק ישראל היום. במצב זה, הסביר, יכול היה מוזס לגרום לכך ש"אנשים יכולים פתאום להתחיל לערער על החלטות שלך, על המנהיגות שלך, בתחומים אחרים... זה מצב מטורף וזה מה שגרם לי בסוף לקבל החלטה מטורפת על פניה אבל בסוף הגיונית". הוא טען, כי מוזס השיג השתלטות כזאת באמצעי סחיטה ושוחד מול חברי כנסת. "הוא בעצם פירק לי את הממשלה. אני יכול לנסות להילחם איתו, אני אקבל [את העונש] במרד בהצבעה הבאה בנושא אחר בכלל בכנסת. הוא יהרוג אותי כי הוא שולט בהם!". לדבריו, "זה באמת דבר מדהים ומה שעשיתי, אני חושב, זה די מדהים, נועז מאוד ומאוד ערכי, שלא עניין אותי כלום. עניין אותי רק דבר אחד, לא עסקה עם נוני מוזס... רציתי לבלום את החוק. זה כל מה שעניין אותי... הנושא היה השתלטות עוינת שלא הייתה כדוגמתה בתולדות המדינה של טייקון שהשתלט למעשה על הממשלה ועל הקואליציה". הוא טען שחברים ממשלה ובכנסת כבר הפכו ל"שאווישים" [נושאי כלים] ו"עבדים" של מוזס.

החוקרים שאלו את נתניהו אם רצה להשיג במגעיו עם מוזס שינוי בקו של ידיעות אחרונות כלפיו. הוא הכחיש בתוקף; הם הזכירו לו שאמר בחקירות הקודמות שרצה להגן על משפחתו וילדיו. נתניהו: "אני אמרתי דבר כזה?". ברנור: "לכן אתה לא רק משחק איתו בהונאות, אלא גם צריך אותו! זורק לו סוכריות מדי פעם, כדי להרוויח ממנו משהו". נתניהו השיב, כי רצה להוריד את גובה הלהבות רק כדי למנוע פרסומים שיפגעו בילדיו, ושוחח עם מוזס גם על האפשרות שימכור את ידיעות אחרונות. על הקלטת השיחות אמר נתניהו, כי היה צעד שאיש לא עשה לפניו: "האיש הזה [מוזס] חי במחשכים. הוא מפחד פחד מוות מחשיפה וכל הבריונות שלו וההשתלטות שלו נובעת מהיכולת שלו להפעיל מהמחשכים את כל [מילים לא ברורות]. ואז אני מחליט לחשוף אותו ואני יוצא נגדו, כי אני יודע שיש לי את ההקלטה. אני יודע שברגע שאני עושה את זה, גם היכולת שלו להפעיל את האנשים, כולם זזים הצידה, כולל השאווישים האלה שלו". נתניהו הסביר שהיה צריך להרוויח זמן כדי שיוכל לתפקד עד הבחירות, ולכן שוחח עם מוזס והקליט אותו. נתניהו אישר שניסה לשכנע את מייסד אורקל, לארי אליסון, לרכוש את ידיעות או להקים אתר אינטרנט מתחרה, ונפגש עשר פעמים עם נציגו, פול מרינלי. הוא דחה את עמדת החוקרים לפיה תיווך אליסון/מרינלי לבין מוזס, ואמר שפעל "לעודד" ולקיים את הבטחתו לבוחר – להכניס גיוון בשוק התקשורת; הוא הקדיש לזה זמן, הוסיף, "כי זה לב הדמוקרטיה". נתניהו הדגיש, כי אינו רוצה שהתקשורת תהיה רק ימנית, כשם שלא רצה שייסגר העיתון הימני היחיד [ישראל היום]. נתניהו דחה את הטענה שלחץ על שלדון אדלסון ב-2009 להימנע מהוצאת מהדורת סוף שבוע, כפי שביקש מוזס, באומרו שאיש אינו יכול להשפיע על אדלסון. לדבריו, "כולם, כל העיתונים" פנו אליו מחשש לגורלם כאשר החל להתפרסם ישראל היום, והוא משער שתיאר חששות אלו באוזני אדלסון. חפת העיד על שיחה במצודת זאב, בה העביר מסר ממוזס לנתניהו בנוגע למהדורת סוף השבוע של ישראל היום; נתניהו השיב שאינו זוכר שיחה כזאת. הוא הכחיש את דבריו של חפץ, לפיהם אדלסון נענה לבקשתו להגביל את המהדורה. מילצ'ן ניסה לתווך בין נתניהו למוזס, אישר נתניהו והוסיף: "ארנון הוא איש של שלום... הוא גם קצת מגזים לפעמים בחלקו, במה שהוא עושה, אבל הוא איש של שלום... הוא היה חבר של [שמעון] פרס והוא התיידד עם [יאסר] ערפאת, אז הוא אמר: אני יכול להביא הנה קבוצת כדורגל פלשתינית שתשחק עם קבוצת כדורגל ישראלית ואז יהיה שלום. ככה ארנון חשב... אז ארנון פה בטח חשב: גם הוא חבר של נוני, הוא חבר של שלדון, הוא חבר שלי, הוא יעשה שלום". לדברי נתניהו, ייתכן שהוא ידע על ההצעה שהעלה מילצ'ן – להגביל את מהדורת סוף השבוע של ישראל היום. אולם, אדלסון דחה אותה באומרו שכל המעורבים יישבו בכלא על כך.

בהמשך חזרו החוקרים לתיק 1000 ושאלו מדוע נתניהו לא ציין את מילצ'ן בדיווחו למבקר המדינה על ניגודי עניינים אפשריים. הוא השיב, כי לא ראה מקום לכך משום שלא פעל בעניינים הקשורים למילצ'ן; אם מישהו בניגוד עניינים זהו יאיר לפיד שעבד אצל מילצ'ן, טען. ברנור שאל מדוע נתניהו לא דיווח גם ב-2015, כאשר נאלץ להתפטר ממשרד התקשורת בשל חברותו עם שאול אלוביץ. נתניהו ענה: "כל העולם ידע על הקשר שלי עם מילצ'ן". החוקרים הראו שהיועץ המשפטי דאז של משרד האוצר, יואל בריס, סבר שהעדר הדיווח מהווה בעיה; "אז מבחינתו זה מהווה בעיה", הגיב נתניהו. בנוגע לרכישת הסיגרים אמרו החוקרים, כי בדקו עם ראשי לשכתו לשעבר של נתניהו ועם נהגיו את גרסתו, לפיה הם קנו עבורו סיגרים. ראשי הלשכה, למעט נתן אשל, אישרו שהיו רכישות אך אמרו שמדובר היה בסיגרים בודדים. שישה מבין שבעת הנהגים הכחישו זאת, נהג שביעי טען שרכש בחנות מסוימת – אך בעלי החנות אמר שמעולם לא ראה אותו. נתניהו שב ואמר כי בחודשים בהם לא קיבל סיגרים ממילצ'ן – קנה רבים בעצמו. החוקרים עסקו גם בסוגיית ערוץ 10 כפי שנדונה במאי 2015, ערב הקמת ממשלתו החדשה של נתניהו. לדבריהם, הרשות השנייה סברה שיש לדרוש מן הערוץ לשלם דמי זיכיון בסך 16 מיליון שקל כדי למנוע את סגירתו, בעוד האוצר סבר שיש לחכות לממשלה החדשה. נתניהו החליט ב-13.5.15 – יום לפני השבעת הממשלה – לאמץ את עמדת הרשות השנייה. לדבריו, מילצ'ן לא דיבר עימו והוא פעל על-פי עמדת היועץ המשפטי דאז, יהודה וינשטיין, לפיה אין לסגור את הערוץ – למרות שרצה מאוד לעשות זאת. נתניהו נשאל על הארכת הפטור ממס לתושב חוזר, ממנה נהנה מילצ'ן, החוק נכנס לתוקפו ב-2008 למשך עשר שנים, וכאשר חזר נתניהו לראשות הממשלה ב-2009 – הוא יזם את האפשרות להאריכו בעשר שנים, בניגוד לעמדת רשות המיסים. הוא אמר לחוקרים, כי חשב על כך כבר ב-2005 כדרך להביא ארצה הון של ישראלים, וכי ב-2009 – בעיצומו של המשבר הפיננסי – הייתה זו הזדמנות חד-פעמית לממש זאת. החוקרים ציינו, כי בשנים 2016-2013 ניסו משרד האוצר ורשות המיסים להסיר את אופציית ההארכה, אך נתניהו שלח את מנכ"ל משרדו, הראל לוקר, למנוע זאת. לדברי נתניהו, זו הייתה עמדתו המקצועית של לוקר, וכי משרד האוצר גם התנגד להשקעות בגדר ההפרדה ובתשתיות. "אז מה? בשביל זה אני ראש ממשלה. אני רואה פה הזדמנות לא נורמלית", אשר אכן עלתה יפה – וללא כל קשר למילצ'ן, שכלל לא דיבר עימו על מעמדו.