שני כלי התקשורת הללו מנסים באמצעות פרסומיהם, בין אם במפורש ובין אם מכללא, להשיג את המטרות הבאות: • להציג את ישראל כחלשה וכנקרעת עקב מחלוקות פנימיות. אפיון זה מאשש את החזון של המהפכה האיסלאמית הגורס, כי היעלמותה של ישראל היא בגדר גורל בלתי נמנע, שיבוא הן כתוצאה מן המאבק המזוין והן עקב מתחים פנימיים. מסר זה נועד לחזק את בעלי הברית של אירן ואת גרורותיה באזור ולהציב בפניהם חזון של ניצחון היסטורי (ובעל משמעויות דתיות). • לייצר אהדה בקרב קבוצות באזור ובמערב המקבלות את הנרטיב של "הכיבוש הישראלי הדורסני" ולתייג את המחאות בישראל כסממן נוסף של השסע הפנימי גם בסוגיה זו. • לעמעם ולהחליש את איומי התקיפה של ישראל ובעלות בריתה נגד מתקני הנשק להשמדה המונית (גרעין, טילים). בעיצומו של משבר פנימי באירן חשוב למשטר לייצר שכנוע עצמי, לחזק את הלכידות הפנימית ולהציב דימוי של עוצמה אל מול האיום החיצוני (מאמץ זה השתקף בין היתר בניסיונות להמעיט מן הנזק שנגרם בתקיפה באיספהן). דימוי זה מאפשר, לכאורה, את המשך המיזם הגרעיני ללא חשש. • להשוות את המחאות הציבוריות באירן לאלה שבישראל ולרמוז, כי הראשונות דועכות ובכך להציגן ככושלות, בעוד שהקרע בישראל מתעצם. "כיהאן" טען (6 בפברואר), כי "המחאות הנוכחיות בישראל שונות מקודמותיהן. כבר הרבה שבועות שעשרות אלפי תושבי השטחים הכבושים [בראיית המשטר באירן, ישראל כולה היא שטח כבוש] מפגינים נגד הממשלה הדיקטטורית והפשיסטית של נתניהו". הוא מייחס חשיבות לכך שמחאות אלה מתקיימות בערים רבות ולא רק בתל אביב - כנראה כהד לכך שבמערב עוקבים אחר היקף המחאות באירן ופריסתן. העיתון מציין שהמפגינים נשאו שלטים כמו "ממשלת נתניהו מסוכנת לשלום העולמי". על-פי הדיווח, המחאות בישראל מקיפות שכבות, איגודי עובדים ומגזרים רבים, שלמרות חילוקי דעות פוליטיים מאוחדים בדעתם לפיה ממשלת נתניהו מסוכנת. טייסים, רופאים, סטודנטים ופועלים מפגינים יחד, והדבר מגביר את התחושה שבקרוב תפרוץ מלחמת אזרחים. הדבר יצר קיפאון בעשייה של הממשלה הציונית, כי היא נקרעת בין המפגינים לבין חבריה הקיצוניים כמו איתמר בן-גביר, שאינם מרוצים מהביצועים החלשים של בנימין נתניהו בסוגיה הפלשתינית. נראה, כי דווקא החברים הקיצוניים בממשלת נתניהו עלולים להפיל אותה תוך חודשים ספורים. נתניהו וחבריו החריפו את המצב "עד כדי כך שטייס ציוני מאיים במפורש לרצוח אותו". יומון זה גם ציטט (31 בינואר) את דבריו של אהוד ברק, לפיהם "ישראל עלולה שלא להגיע לגיל 80, כי היא אט-אט הופכת לחבית חומר נפץ". לשיטתו של המשטר האירני, אמירה זו כנראה נובעת מהמחאות הרחבות נגד הממשלה החדשה, אך גם מכישלון מדיניות אגרוף הברזל מול האוכלוסייה הפלשתינית והזרמים המתנגדים בתוכה: "בכל יום הציונים נתקלים במבצעים של הפלשתינים האמיצים שאינם נרתעים ממוות והם חסרי אונים אל מול הפעילות הזו, מה שהביא את בן-גביר לאיים כלפי הפלשתינים הנאבקים בעונש מוות על-ידי כיסא חשמלי ובהרס בתיהם".

במקביל, אתר "נור ניוז" התמקד במחלוקת סביב קידום הרפורמה המשפטית. הוא פרסם (16 בינואר) מאמר תחת הכותרת "ירידה משמעותית באמון הציונים בעתיד המדינה העברית". לדבריו, "על-רקע הביקורת הנרחבת וההפגנות המופנות נגדו ונגד ממשלתו אמר ראש ממשלת הכיבוש, בנימין נתניהו, כי מיליוני ציונים הצביעו בעד הרפורמות המתמשכות במערכת המשפט, בעוד שהנשיא הרצוג אמר שהוא פועל מאחורי הקלעים למנוע קרע היסטורי בין הציונים, וקורא לסילוק מהיר של מצב החולשה שפקד את המדינה". האתר מתייחס למה שמכונה "סולם האופטימיות השנתי" שמפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה, ולטענתו נאמר בו, כי רוב הישראלים אינם סומכים על מוסדותיהם ורק 49% מהם בוטחים בעתידה של המדינה. ראוי להדגיש, בהקשר זה, כי על-פי התפיסה האירנית – ישראל היא למעשה "משטר ציוני" שמוסדותיו נאכפו בכוח על היהודים (שאינם עם אלא עדה דתית). במאמר תחת הכותרת "אין דבר כזה שמאלני, מרכזי או ימני בממשלת ישראל" כתב (20 בינואר) עורך האתר "נור ניוז": "לא משנה מי מנהיג כל ממשלה ישראלית חדשה ומה האידיאולוגיה של אותה ממשלה. הכיבוש הישראלי תמיד יתבסס על מערכת של קולוניאליזם ומתנחלים". לשיטתו של המאמר, "זה ימשיך להיות כך ויהי מה עד שחרור פלשתין". מאמצי הדה-לגיטימציה של אירן נגד ישראל, והניסיון לנצל את חילוקי הדעות והמחאות בישראל לקידום המטרות האנטי-ישראליות בזירה הפנימית והבינלאומית, מחייבים את ממשלת ישראל לשוב ולשדר (במעשה ובמסרי הסברה), כי השיח הפנימי אינו גורע מיכולתה לפעול להגנה על אינטרסים חיוניים, בשותפות עם ארה"ב ומדינות האזור או בכוחות עצמה. אין דין הפגנות ושיח ציבורי, חריפים ככל שיהיו, כדין מחאות נגד עריצות במשטר בלתי דמוקרטי - הבחנה הנעדרת מן הקו התעמולתי האירני. בהקשר זה, צריך להימשך המאמץ לרתום גופים בינלאומיים לגינוי השיח האירני האנטי-ישראלי, ולמקד את תשומת הלב של העולם המערבי בפעילותה החתרנית של אירן נגד מדינות המערב, בתפקידה בסיוע לרוסיה בהרס תשתיות והרג אזרחים באוקראינה, וכן בפגיעתה הברוטלית בזכויות אדם של אזרחיה במחאות האחרונות.