מה עוד צריך לקרות כדי שקואליציית הרודנות תוריד מעל סדר היום את ההפיכה המשטרית? מאות אלפי ישראלים מוחים מדי שבוע מזה כחמישה חודשים. אלפי מומחים מכל התחומים, כולל תריסר חתני פרס נובל, מזהירים נחרצות מפניה ומפני השלכותיה. מנהיגים זרים, ובהם הידידותיים ביותר לישראל, יוצאים נגדה. דירוג האשראי של ישראל נמצא בסכנה ברורה. כספים והשקעות יוצאים מן המדינה. אנשי מילואים מאיימים שלא להתנדב לשירות. נשיא המדינה מדבר על סכנות קיומיות. כל זה עובר מעל הראש של יריב לוין ושמחה רוטמן, אשר לכל היותר מציעים שינויים קוסמטיים. זה אפילו לא נכנס מאוזן אחת ויוצא מן האחרת, כי אז לפחות היה סיכוי שמשהו ייתקע בדרך. בנימין נתניהו, גדול השקרנים בתולדות הפוליטיקה הישראלית, הוא התגלמות הביטוי האמריקני "talking with both sides of the mouth": למאזינים זרים הוא מבטיח פשרה והסכמות, אך בישראל אינו עושה דבר כדי לממש זאת. באמת קשה לומר מה, אם בכלל, יכול לבלום אותם. מלחמה? רעידת אדמה? ונניח שהם ייבלמו איכשהו; הם יהיו מסוגלים לרפא את הקרעים האיומים והנזק העצום שגרמו במשך חודשים בודדים? הם בכלל ירצו לרפא אותם, או רק יחכו להזדמנות הבאה? יותר ויותר מתחזקת המסקנה, שזו ממשלה שחייבת להיעלם כמה שיותר מוקדם. לא נראה שיש פתרון אחר.

וזה לא רק בגלל ההפיכה המשטרית. מה עוד צריך לקרות כדי שהישרים וההגיוניים שבין תומכי הממשלה – ואני בטוח שיש רבים כאלה – יבינו שזו ממשלת עוון? ממשלה אשר הוקמה בחטא ומתקיימת בחטא. ממשלה אשר הוקמה תוך מתן אתננים אישיים ומפלגתיים חסרי תקדים, בדמות פירוק והרכבה של משרדי ממשלה, יצירת משרדי הבל והצפה במשרות של כלום ושום דבר. ממשלה אשר מתקיימת בחלוקה של מיליארדים על גבי מיליארדים לקהל בוחריה, על חשבון טובת הכלל ועתידה של המדינה. ציינתי עם הקמת הממשלה, שלטעמי נתניהו וחבורתו עברו את הרף שבין הפוליטי המסריח לבין הפוליטי הפלילי, בדמות מרמה והפרת אמונים בשל האתננים שחילקו וקיבלו. הרושם הזה מתחזק עוד יותר לנוכח הכספים הקואליציוניים העומדים להינתן בתקציב הקרוב – בעיקר למי שתרומתם הכלכלית למדינה היא מועטה ואף אפסית, על חשבונם של מי שנושאים בנטל הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה. וכל זה, כאשר הכנסות המדינה ממיסים יורדות (בין היתר בשל הבטחות קואליציוניות), עלולות לרדת עוד יותר (בין היתר בשל ההפיכה המשטרית) וכספים נוספים נזרקים לכל עבר כדי לקנות פופולריות. שימו לב לעוד נקודה חשובה במיוחד: הזלזול התהומי של הקואליציה הזאת באנשי מקצוע. כלכלנים, קצינים, אנשי ביטחון, משפטנים – כולם סופגים התעלמות במקרה הטוב ובוז במקרה הרע, אם הנתונים וההערכות שלהם אינם נושאים חן בעיני שואפי הרודנות. זהו אחד המאפיינים הבולטים ביותר והמסוכנים ביותר של משטרים סמכותניים, וזה מתחולל אצלנו כאן ועכשיו.

מה עוד צריך לקרות כדי שהאדם המסוכן ביותר בפוליטיקה הישראלית, איתמר בן-גביר, לא יהיה המופקד על בטחוננו האישי? העבריין המורשע הזה, תומך הטרור הזה, הגזען הזה, האיש הדוחף לפוליטיזציה של המשטרה, האיש המחבק שוטרים אלימים בתנאי שהם מרביצים למפגינים ולפלשתינים, הפירומן העלול להבעיר את כל המזרח התיכון וליהנות מכל רגע, האיש שמערכת הביטחון ממדרת מחשש שיפטפט. האשם העיקרי הוא מי שמינה אותו, תוך העדפה ברורה ביותר של האינטרסים האישיים והפוליטיים שלו על פני ביטחון המדינה וחיי אזרחיה; מי שהצהיר בבג"ץ שהוא "משוכנע ביתר שאת" בדבר התאמתו לתפקיד: בנימין נתניהו. מה עוד צריך לקרות כדי ששר האוצר הכי אדיש והכי מנותק בתולדות המדינה, בצלאל סמוטריץ', לא יהיה המופקד על בטחוננו הכלכלי? האיש שאין לו שום הבנה במקרו-כלכלה, האיש שמכזב אל מול נתונים מספריים, האיש שמזלזל במיטב אנשי המקצוע בארץ ובעולם, האיש המפזר לצרכים פוליטיים מיליארדים שאין בקופה, האיש המנהל כלכלת בחירות בלתי פוסקת, האיש המפגין שהיה בכלל רוצה להיות במשרד אחר. האשם העיקרי הוא מי שמינה אותו, תוך העדפה ברורה ביותר של האינטרסים האישיים והפוליטיים שלו על פני יציבות המדינה ורווחת אזרחיה; מי שמתיימר להיות "מר כלכלה" אך ממשיך לגבות את האדם שעושה בדיוק ההפך ממה שהכלכלה צריכה: בנימין נתניהו.

מה עוד צריך לקרות כדי שהשר לביטחון לאומי ומפכ"ל המשטרה יעופו מתפקידיהם, אל מול נתוני רצח חסרי תקדים? כדי שהממשלה והעומד בראשה יפסיקו את מסע ההרס שהם מנהלים ויתמקדו בתפקיד הבסיסי ביותר של כל ממשל – להבטיח את עצם חייהם של אזרחיו ותושביו? כדי שתיעשה עבודה יסודית ביותר לבחינת תפקודה של משטרת ישראל, מהמטה הארצי ועד לניידות התנועה, מהטיפול ברציחות ועד המאבק בגניבות סמארטפונים? כדי שהמשטרה תפסיק לטפוח לעצמה על השכם בהודעות מביכות לתקשורת, ובמקום זאת תבנה מחדש את אמון הציבור ותגייס אותו לעזרתה? המחשבות על תשובות אפשריות לשאלה הזאת הן איומות מכדי להעלותן על הכתב. עד להיכן צריך להגיע גל האלימות כדי לטלטל את צמרת הדרג הפוליטי. עוד יותר נוראה המחשבה, שאפילו הקצנה נוספת לא תעשה את זה. גם משום שהממשלה עסוקה כאמור בצורה אובססיבית בניסיון לקעקע את המשטר הדמוקרטי, וגם משום שאי-אפשר להצביע בה על מישהו שיוכל לבצע את המשימה. על אחת כמה וכמה – בפיקוד הכושל של המשטרה.

מה עוד צריך לקרות כדי שג'ו ביידן לא יתמודד לנשיאות ארה"ב? סקר שפרסמו השבוע וושינגטון פוסט ורשת ABC מצא, כי רק שליש מן האמריקנים מרוצים ממנו, בעוד כמעט שני שלישים סבורים שאינו מתאים מבחינה נפשית ופיזית לעוד קדנציה. נכון לשבוע שעבר, דונלד טראמפ מביס את ביידן, וגם רון דה-סנטיס גובר עליו. אבל ביידן מתעקש, בין הדמוקרטים אין שום מועמד בולט שיעז לקרוא תיגר עליו, והתוצאה עלולה להיות עוד ארבע שנים איומות ונוראות של טראמפ. מה עוד צריך לקרות כדי שדונלד טראמפ לא יתמודד לנשיאות ארה"ב? כתב האישום בפרשת סטורמי דניאלס לא פגע בו. פסק הדין האזרחי השבוע, בו נקבע שהוא תקף מינית עיתונאית לפני 27 שנים, כנראה לא ישנה דבר. אולי החקירות הגדולות באמת: אירועי 6 בינואר, הניסיון להטות את תוצאות הבחירות בג'ורג'יה, פרשת המסמכים המסווגים. אולי. אבל עשרות מיליוני אמריקנים כבר הוכיחו כזו דבקות בטראמפ, עד שממש לא בטוח שמשהו יכול לבלום אותו. מה עוד צריך לקרות כדי שג'ורג' סנטוס יעוף מבית הנבחרים? הרפובליקני הצעיר פברק כמעט את כל קורות חייו והשבוע הואשם ב-13 סעיפים פדרליים של מרמה, הלבנת הון ודיווחים שקריים. רק רוב של שני שלישים מן הצירים יכול להדיח אותו, אבל כרגע היו"ר קווין מק'ארתי מתייצב לצידו. הסיבה: הרוב הרפובליקני הוא בן חמישה קולות בלבד, והם עלולים לאבד את המושב של מחוז קווינס אם יהיו בחירות מיוחדות שם. אז מהי יושרה בסיסית לעומת אילוצים פוליטיים.

שמונה בני אדם נרצחו השבוע בטקסס ועוד עשרה נפצעו. מאז תחילת השנה היו בארה"ב למעלה מ-200 מעשי טבח בנשק חם – אירועים בהם נפגעו לפחות ארבעה בני אדם. בשנה שעברה כולה היו 647 כאלה, ובשנת 2021 – שיא של 690. לא מפתיע, במדינה בה ל-330 מיליון תושבים יש 400 מיליון כלי נשק, ואשר בחלקים ממנה ניתן לרכוש רובה אמיתי באותה קלות כמו אקדח קפצונים. מה עוד צריך לקרות כדי שסוף-סוף יהיו מגבלות של ממש על אחזקת נשק? המספרים בלתי נתפסים. בשנת 2021 היו בארה"ב 48,830 מקרי מוות בנשק חם (המספר הגבוה ביותר בהיסטוריה), מתוכם 54% התאבדויות ו-43% רציחות. זה אומר: 104 בני אדם ביום, מתוך 500 בכל העולם; 20% מן ההרוגים ב-4% מהאוכלוסייה. ל-100,000 תושבים מדובר ב-3.96 הרוגים, לעומת 0.47 בקנדה ו-0.04 בבריטניה. ארה"ב מדורגת עשירית בעולם במדד זה, כאשר מקדימות אותה רק מדינות אלימות במיוחד בדרום אמריקה ובאיים הקריביים. תומכי הנשק מתבססים על התיקון השני לחוקה: "מאחר שמיליציה ערוכה היטב נחוצה לביטחונה של מדינה חופשית, אין להגביל זכותם של בני אדם להחזיק נשק ולשאתו". זהו טיעון שקרי בעליל, שכן לא ניתן לנתק את חציו השני של המשפט מחציו הראשון. אם לא צריך "מיליציה ערוכה היטב", ודאי שאין זכות בלתי מוגבלת לשאת נשק. התיקון הזה נולד כאחת הפשרות בין המדינות לבין הממשל הפדרלי, ונועד למנוע מן האחרון לדכא בכוח את הראשונות, כך שגם תכליתו שוב אינה קיימת. האמת היא, שהלובי של ארגון הנשק (NRA) הוא החזק ביותר בוושינגטון ותורם (או שמא תאמרו: משחד) למחוקקים רפובליקנים מיליוני דולרים מדי שנה. מבחינת הימין, הזכות לשאת נשק הפכה לדגל מקודש, והעובדה שהוא טבול בדמם של רבבות חפים מפשע – לא תזיז אותם מדעתם. אז מה עוד צריך לקרות? שוב, אולי משהו איום ונורא וחסר תקדים וזוועתי; וגם זה בכלל לא בטוח.