מתחילת 2023 חלה עלייה ניכרת בתופעות האלימות החמורה והפשיעה המאורגנת בחברה הערבית ומספר מעשי הרצח הגיע להיקף חסר תקדים. בראייה שנתית, מדובר על אפשרות שמספר הנרצחים והנרצחות הערבים אזרחי ישראל יגיע ליותר מ-200. זאת בהשוואה ל-106 בשנה החולפת, שבה נרשמה ירידה של 16% במספר הנרצחים שעלה בהתמדה בשנים שלפני כן (מ-74 בשנת 2018 ל-115 בשנת 2021).
למקרי הרצח המתרבים בהתמדה (ולמגמה אקספוננציאלית צפויה), נודעת השפעה פסיכולוגית-חברתית מטלטלת על החברה הערבית. עיקרה: אובדן הביטחון האישי של אזרחי ישראל הערבים, המשליך על שגרת היום-יום ועל האמון במדינת ישראל ובמוסדותיה, ותחושה שהמדינה נוטשת אותם ומפגינה אדישות לגורלם.
נראה, כי מספר גורמים אחראים למצב זה. אחד מהם: המצוקה אליה נקלעו משפחות הפשע המרכזיות בחברה הערבית, בעקבות הפעולות האפקטיביות שננקטו נגדן אשתקד במסגרת תוכנית "מסלול בטוח". מצוקה זו הביאה לפיצול כוחות, בחלקו מכוון, בתוך כל אחת ממשפחות הפשע ול"חלוקת עבודה" ביניהן באזורי משנה. התפתחות זו הגדילה את מספר קבוצות הפשע וגרמה לריבוי סכסוכים ביניהן. לכך יש להוסיף את הזמינות של כלי נשק בחברה הערבית, עקב מה שמסתמן כהצפה באמצעי לחימה, שמקורם בעיקר מירדן ויהודה ושומרון.
בציבור הערבי הייתה ציפייה גבוהה להצלחתן של התוכניות הממשלתיות לטיפול בפשיעה ובאלימות, שביישומן חלה תנופה ניכרת ב-2022. זו התבטאה בתיאום הדוק בין משרדי הממשלה והגופים השונים (המשטרה, המטה לביטחון לאומי, השב"כ, רשות המיסים, הרשות להלבנת הון ומשרדי הממשלה), בהובלתו של סגן השר דאז יואב סגלוביץ ובגיבוי מובהק של ראש הממשלה (נפתלי בנט ויאיר לפיד) והקבינט המדיני-ביטחוני. זאת, בצד תנופה מחודשת בקידום תוכנית החומש השנייה, ומעל לכל – ביישום מערכתי מדוקדק ואיכותי של תוכנית "מסלול בטוח" שהובילה המשטרה תוך התגייסות משרדי הממשלה ורשויות האכיפה.
כל התוכניות האלו גובשו ויושמו בשיתוף מלא עם נציגי החברה הערבית, ברובד הארצי והמקומי. הן נועדו לייצר מענה רב-ממדי ורב-זרועי מתוזמן ומסונכרן מול הפשיעה המאורגנת והאלימות בחברה הערבית. ואכן, ההבנה בציבור הייתה, כי יש בתוכניות אלו כדי להביא למיטוט ארגוני הפשיעה, להפחתת האמצעים הכלכליים שלהם ולצמצום מספר כלי הנשק שבידיהם.
הצטרפותה ההיסטורית של מפלגה ערבית (רע"ם) לקואליציה, עם הבטחתה להעמיד את נושא המאבק בפשיעה ובאלימות בראש סדר העדיפות, הפיחה תקווה בציבור הערבי, כי נסללה הדרך המעשית להסרת קללה זו מקרבו, גם אם הדבר יארך זמן. אישי ציבור ומנהיגים בחברה הערבית התחייבו במוצהר למלא את חלקם בצמצום האלימות והפשיעה. זאת, בין היתר, באמצעות עידוד הציבור לשתף פעולה עם המשטרה, הוקעה וגינוי פושעים ועבריינים, מניעת לגיטימציה חברתית להפעלת אלימות פיזית כלפי נשים ולרצח על-רקע חילול כבוד המשפחה, והתנגדות להחזקת נשק ולכל שימוש בו. כיום, לעומת זאת, מתמקדים קולותיהם בביקורת חריפה על הרפיון מצד המדינה בטיפול בפשיעה.
