הבעיה של נתניהו ושל כולנו היא הרבה יותר מאשר גוטליב. בשנות ה-70 סיפר אפרים קישון על אליעזר גורנישט, חבר כנסת אלמוני מן הליכוד, שנדחק למקום בלתי ריאלי ברשימה. כאשר נדמה היה בטעות לראשי המפלגה שהוא מנהל שיחות על עריקה למערך, מזמן אותו מזכיר הליכוד לשיחה דחופה. גורנישט "הצביע על מחדלי ההנהגה, על אי-גידול משמרת ממשיכים, על בזבוז כספים, עיוותי דין וזוועות, שלא היו מנות חלקה של התנועה כל עוד הוא היה מועמד במקום ריאלי". זה בדיוק מה שעשה ועושה נתניהו. מאז החל משפטו, הוא וסביבתו ותומכיו מצביעים על ליקויי מערכת המשפט, חוסר הדמוקרטיה בה, ההטיה הפוליטית שלה והתערבותה בעבודת הממשלה, שלא היו מנות חלקה בטרם הוגש כתב האישום נגדו. זה התחיל בנאום ההסתה שלו בבית המשפט המחוזי בירושלים (אפילו דונלד טראמפ לא העז לעשות זאת בניו-יורק ובמיאמי) ונמשך ללא הרף בכל האמצעים האפשריים. יריב לוין הודה במפורש, שמשפט נתניהו העניק לו את הגיבוי לקידום הרפורמה. שיהיה ברור: הרפורמה לא הייתה נולדת בלא אישורו של נתניהו. הוא נתן ללוין יד חופשית להעניק לשותפות הקואליציוניות את כל מבוקשן ולהפוך אותו לשבוי בידיהן. הוא מינה את לוין לשר המשפטים. הוא גיבה בפה מלא את הרפורמה. הוא פיטר את יואב גלנט כאשר הזהיר מפניה. הוא התעלם חודשים ארוכים מן הנזק האדיר בכל התחומים שגרמה למדינה. הוא הסית נגד מתנגדיה. גם כעת הוא מסרב להוריד אותה מעל סדר היום. אתמול גילה נתניהו, שהוא יתקשה מאוד להחזיר את השד לבקבוק. מבין 15 הקולות שקיבלה גוטליב, היו כנראה לפחות עשרה של ח"כים מהליכוד – כמעט שליש מחברי הסיעה. כלומר: אם יש חמישה מורדים שרוצים לקבור את הרפורמה ולנסות לשקם את נזקיה, יש לפחות מספר כפול שרוצים לקדם אותה בכל מחיר. קשה לראות את נתניהו עומד בלחציהם. הציניות הרודנית של תומכי הרפורמה ניכרת בהתייחסותם ללשכת עורכי הדין. בהחלט אפשר לשאול האם בעידן של חופש העיסוק יש מקום ללשכה סטטוטורית. בהחלט אפשר לשאול האם ראוי שמי שמופיעים בפני השופטים יטלו חלק במינוי שלהם. אבל לא זה מה שקורה כעת. אין שום דיון ענייני. הכל אינטרסנטי וסחטני. תומכי הרפורמה למעשה אומרים, שהם יחכו לראות את תוצאות הבחירות בלשכה בשבוע הבא ואז יחליטו מה לעשות. אם ייבחר עמית בכר, המתנגד נחרצות לרפורמה, יחזרו לשולחן ההצעות להוציא את נציגי הלשכה מהוועדה לבחירת שופטים ולהפוך אותה ללשכה וולונטרית. אם ייבחר אפי נוה (הפסול לחלוטין מבחינה מוסרית), אשר על-פי ההערכות יהיה לכל הפחות נוח יותר לקואליציה, ההצעות הללו ייגנזו. זאת אומרת, שעמדתם של תומכי הרפורמה כלפי הלשכה תושפע במישרין מזהותו של העומד בראשה, ולא משום שיקול אחר: האם הוא יאפשר לנו להשתלט על בחירת השופטים או ימנע זאת מאיתנו. זה אמור לעורר חלחלה, אבל האמת היא שכבר התרגלנו. הרי אלו אותם אנשים שרצו ורוצים להשתלט על המשטרה, הספרייה הלאומית, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובנק ישראל. אלו אותם אנשים ששואפים להבטיח לנצח את שלטונם. אז מה זה בשבילם להפוך גם את לשכת עורכי הדין לעוד אחד מכלי ההרס.

בעוד חודש לא יהיה מנוס מבחירת נציג הקואליציה בוועדה – אלא אם כן הקואליציה חסרת המעצורים הזאת תעביר שינוי חקיקה או שינוי תקנון שיעניק לה עוד זמן (ואחר כך תזעק מרה כאשר בג"ץ יתערב). לוין אומר כמעט בגלוי שבכל מקרה לא יכנס את הוועדה בהרכבה הנוכחי. כפי שציינתי כאן בשבוע שעבר, בג"ץ בהחלט יכול לכפות עליו גם לכנס אותה וגם לקיים הצבעות, כולל לבחירת הנשיא הבא של בית המשפט העליון, כי המופקדים על ענייני הציבור חייבים להפעיל את הסמכויות שבידיהם. האם לוין יציית? כמו מאז תחילת הטרפת הנוכחית, זוהי שאלת המפתח. הימין הקיצוני כבר קורא לחוקק בצורה חד-צדדית את הרפורמה, מה שבהחלט עלול לצבור תאוצה. כאמור, יש בליכוד לפחות עשרה ח"כים שיתמכו במהלך כזה. החרדים אומנם שותקים, אבל תזכרו שאריה דרעי משתוקק לחזור לממשלה ושיהדות התורה דורשת להעביר כעת את חוק ההשתמטות. ומעל לכל: נתניהו לחיץ עוד יותר מאשר תמיד וחלש מאשר אי-פעם. בני גנץ ויאיר לפיד שגו קשות כאשר הודיעו שהשיחות בבית הנשיא לא יתחדשו בטרם יושלם הרכב הוועדה לבחירת שופטים. זה נראה כמו תירוץ, שהרי את מבוקשם קיבלו: יש לאופוזיציה נציגות בה. דומה שגם גנץ ולפיד נכנעים – לקיצוניים שבין מארגני המחאה, שמטרתם (הלגיטימית אך הבלתי-רלוונטית) היא להפיל את הממשלה. ההודעה שלהם נותנת לקואליציה את העילה להתקדם בכוחנות המאפיינת אותה. היא גם חסר ממלכתיות במובן הבסיסי ביותר: לא טורקים את הדלת בפני נשיא המדינה. גם לאופוזיציה יש אחריות. גם האופוזיציה צריכה לעשות הכל כדי להוריד מעל סדר היום, בצורה מוסכמת ומושכלת, את המהלך ההרסני ביותר בתולדות המדינה. גם היא חייבת להיות ערה למה שמתחולל בכלכלה, בחברה, בביטחון, ביחסי החוץ. גם היא חייבת לאפשר להתמקד באלימות חסרת התקדים המשתוללת ברחובותינו (קרוב ל-150 נרצחים בחצי שנה!). לא מאוחר להתעשת, להזמין קריאה של יצחק הרצוג ולהיענות לה. בינתיים במשפט נתניהו - שהוא המחולל של הניסיון הגלוי לבצע הפיכה משטרית – מכונת הרעל עובדת במלוא הקצב וממשיכה להזין את השד שנתניהו איבד שליטה עליו. סניגורו של נתניהו, עמית חדד, אמר השבוע שוב ושוב ליאיר לפיד, כי לשיטת ההגנה – לא נפל כל פסול בטיפולו בבקשתו של ארנון מילצ'ן להאריך את הפטור ממס לתושבים חוזרים. חדד פתח את החקירה הנגדית בהצהרה זאת ואף אמר שהוא מוכן לתת אותה בכתב. מה שלא הפריע למכונת הרעל של התועמלנים, הפועלת בשידור חי מתוך האולם, להמשיך ולהכפיש ללא הרף את לפיד ולדרוש להעמידו לדין. באיזשהו שלב נוצר רושם, שיש לפחות בפועל חלוקת עבודה: חדד ממלכתי מול בית המשפט, התועמלנים שופכים רפש מול ההמונים. זה יימשך ויתגבר לקראת עדותו של מילצ'ן עצמו ובמהלכה, החל ב-25 בחודש, בה מן הסתם נשמע רבות על המתנות שהרעיף על בני הזוג נתניהו לפי דרישתם (לגרסתו). התועמלנים מציגים אותו כעבריין מס נמלט, בעוד ההגנה מדברת על ישראלי שתרם רבות לביטחון המדינה, אדם רב פעלים וזכויות, חבר קרוב מאין כמותו של בני הזוג נתניהו. כך נוצרת האווירה שגוררת המונים לתמוך – בתום לב ומחוסר ידיעה – בניסיון לקעקע את יסודות הדמוקרטיה בישראל. גם כאן נתניהו לכל הפחות יושב בחיבוק ידיים. את התוצאות כולנו רואים.