אישור החלטת מועצת הביטחון של האו"ם ב-31 באוגוסט להאריך את מנדט כוח האו"ם בלבנון (יוניפיל) שווק כהישג מדיני ודיפלומטי של ישראל. זאת, לאור העובדה שמועצת הביטחון הוסיפה סעיף להסכם המאפשר לכוחות שמירת השלום בלבנון חופש תנועה לסייר בכל דרום לבנון, ולא רק באזור הגבול, וכן לפעול "באופן עצמאי". כלומר: כוח יוניפיל יוכל לבצע סיורי פתע בכל דרום לבנון, בניגוד למצב שלפני ההחלטה הנוכחית.
עם זאת, חשוב לצנן את ההתלהבות בצד הישראלי. ראשית, מכיוון שבהחלטה יש התייחסות כללית לכך שכוח יוניפיל צריך לפעול בתיאום עם צבא לבנון (גם אם צוין שהוא רשאי לסייר באופן עצמאי), ובכך יש משום אמתלה קלושה לצבא לבנון ולחיזבאללה לסכל סיורים של יוניפיל. שנית, מעבר לפלפולים על לשון ההחלטה, קשה להניח שכוח האו"ם יפעל בניגוד לרצון חיזבאללה.
אין לצפות שכוחות לשמירת שלום יעשו עבור ישראל את העבודה בדרום לבנון. בעבר כבר הוכח לא פעם, כי ברגע האמת, כוחות לשמירת השלום של האו"ם אינם מתפקדים. אף שיוניפיל הוסמך למנוע הברחות נשק מסוריה ללבנון, מאז הקמת הכוח לא צוין אף לא אירוע אחד של סיכול הברחת נשק. יוניפיל פועל בדרום לבנון מ-1978, ולמרות זאת לא הפריע לחיזבאללה להתעצם ולאגור מעל 200,000 טילים. לכן, אל לישראל לסמוך אלא על עצמה. חשוב להדגיש, כי באף זירה לא הצליח למנוע כוח האו"ם פעילות עוינת לישראל.
אשרור המנדט של יוניפיל מגיע על-רקע מתיחות מתמשכת בצפון בין ישראל לחיזבאללה. מתחילת 2023 התגרה חיזבאללה פעמים מספר בישראל. ב-13 במארס הפעיל מחבל לבנוני (ככל הנראה בשליחות הארגון, או לפחות בידיעתו) מטען צד דמוי כלימגור (המזוהה עם חיזבאללה) סמוך לצומת מגידו ואזרח נפצע קשה. ב-6 באפריל שיגרו פעילי חמאס בלבנון 34 רקטות לגליל המערבי ופצמ"רים למטולה, ככל הנראה בהסכמה שבקריצה מצד חיזבאללה. גם אם ארגון הטרור השיעי לא יזם או לא קידם את הפעולה, יש להניח שהוא היה מודע לה, בשל שליטתו הבלעדית בדרום לבנון.
ב-6 ביולי שוגר טיל נגד טנקים לעבר שטח ישראל, ובתגובה תקף צה"ל בירי ארטילרי את אזור השיגור. ב-21 ביוני הקים חיזבאללה שני אוהלים ובהם פעילים חמושים בשטח ריבוני של ישראל. כמו-כן, נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לפגוע בגדר הגבול. כך למשל, ב-12 ביולי ניסו פעילי חיזבאללה לחבל בגדר והורחקו על-ידי צה"ל באמצעות מטען הלם; שלושה מהם נפצעו. באותו יום פגעו פעילי חיזבאללה במצלמות תצפית קרוב לשער פאטמה בסמוך למטולה ואף גנבו מצלמה. לזאת מתווספים עשרות חיכוכים ואירועי חציית הקו הכחול על-ידי "חקלאים" ו"פליטים".
ככל הנראה, התגברות התעוזה מבחינת חיזבאללה מקורה בכרסום מתמשך בהרתעה הישראלית. ראשית, ישראל חתמה על הסכם הגבולות הימיים עם לבנון באוקטובר 2022 על-רקע איום מצד חיזבאללה לפעול צבאית נגד ישראל אם זו תחל להפיק גז ממאגר כריש ללא חתימה על ההסכם עם לבנון. במקביל, שלח חיזבאללה שלושה כטב"מים לעבר אסדת גז בישראל ביולי 2022. אישור ההסכם בעת שחיזבאללה מאיים על ישראל היה טעות. איומיו ופעולותיו של הארגון חיזקו את כוחו בזירה הפנים-לבנונית, אפילו בקרב המתנגדים לו. בלבנון טענו, כי ל"התנגדות" היה משקל באישור ההסכם על-ידי ישראל.
ההסכמה הישראלית לחתום על ההסכם יצרה מראית עין של כניעה ישראלית וחשש מאיומי חיזבאללה. יתר על כן: ממשלת ישראל נימקה את חתימתה בכך שהיא מנסה למנוע מלחמה עם חיזבאללה. נוסף על כך, ישראל לא הגיבה על מרבית ההתגרויות שחיזבאללה נקט בשנה האחרונה, לרבות הקמת האוהל הנמצא עדיין בשטחה. ההכלה הישראלית החלישה את ההרתעה מול חיזבאללה, והעלתה את רף התעוזה שלו.
