הנדוס לאחור וטכנולוגיות מדף
|
|
|
|
מעתיקה כטב"מים ישראליים ואמריקניים [צילום: וחיד סאלמי, AP]
|
|
שיגור הטיל הבליסטי על-ידי גורם לא-מדינתי מעיד על השתנות בתפוצה של טכנולוגיות מתקדמות ואמצעי לחימה ארוכי טווח וקטלניים. למדינות כבר אין מונופול על הפעלת טכנולוגיות מתקדמות, ואירן היא אחד האחראים המרכזיים לכך. אירן סיפקה לאורך שנים מל"טים, רקטות וטילים כמו גם ידע כיצד לייצרם לשלל גורמים לא מדינתיים, ביניהם חמאס, מיליציות עירקיות שיעיות, פלגים בסוריה, ובעיקר לחיזבאללה בלבנון. אירן מתפארת בשנים האחרונות ביכולות ייצור כטב"מים. העיסוק בתחום החל במחצית שנות ה-80 במהלך מלחמת אירן-עירק, אז הוצגו Ababil-1 ו-Mohajer-1 כ"חימוש משוטט" או למעקב וסיור. תעשיית הכטב"מים המקומית התפתחה והתקדמה בעקביות והייצור עצמו התרחב באופן ניכר מאז 2014, אז הוחל בייצור סדרתי של דגם ה-Shahed 129, הכטב"ם הנפוץ ביותר בצי האירני. מגוון הכטב"מים האירניים מבוסס בעיקר על יכולות "הנדוס לאחור" של מל"טים ישראלים ואמריקניים. נטען למשל, כי דגם ה-Shahed 129 זהה כמעט ל"הרמס-450" של אלביט מערכות. דגם ה-"Shahed 171" נחשב להעתק של הכטב"ם האמריקני RQ-170, שנפל בשלמותו בשטח אירן בדצמבר 2011. אירן הצליחה בעשורים האחרונים להרחיב את פורטפוליו הכלים - הן מבחינת גודלם והן מבחינת יכולותיהם, כאשר מעת לעת מגיעות עדויות בנוגע לרכיבים, חלקם מערביים, הנמצאים במל"טים ומגיעים לאירן מחו"ל באמצעות חברות קש שהקימה אירן כדי לעקוף את הסנקציות שהטילו עליה מדינות המערב. עיקר הצלחתה של אירן בתחום נובעת מזמינותן של "טכנולוגיות המדף" בעולמות התוכן המסחריים והאזרחיים, ביניהן: מכשירי ניווט, אמצעי הצפנה ואפילו מנועים. כל אלו, יחד עם השקעה מאסיבית מבית בתחום ההנדסה, אפשרו לאירן לצמצם פערים טכנולוגיים, לייצר ולייצא כמויות גדולות של כטב"מים במחירים אטרקטיביים לשלל שחקנים, שחלקם הגדול פועלים בימים אלה נגד ישראל כמו גם נגד גורמים אמריקנים במזרח התיכון.
|
נקודת מפנה במלחמה באוקראינה
|
|
|
|
עלולה להכריע לטובת רוסיה [צילום: AP]
|
|
נקודת מפנה בתפוצת אמצעי הלחימה האירניים נרשמה בעקבות המלחמה באוקראינה, כאשר אירן הפכה לגורם עולמי דומיננטי בתחום יצוא הכטב"מים ולספקית הגדולה ביותר לצבא הרוסי. כמדווח, אירן סיפקה לרוסיה שלושה דגמים של כטב"מים מתוצרתה: "Shahed 131" ו"Shahed 136", והמל"ט ההתקפי "Mohajer-6", המשמש לאיסוף מודיעין ונשיאת תחמושת. כל אותם כטב"מים, פשוטים וזולים לייצור, עלולים להכריע את מאמץ המלחמה לטובת רוסיה, שכן הם מסייעים לה להשלים פערים מבצעיים, בעיקר בבניית תמונת מצב. בעקבות הניסיון שצברו המל"טים האירניים במלחמה באוקראינה, מדינות נוספות הביעו התעניינות ברכישתם. בשנה האחרונה פורסמו מספר דיווחים שלפיהם אירן נתקלה בקושי לעמוד בביקוש הגובר למל"טים מתאבדים מצד מוסקבה והסתייעה לשם כך במפעל בסוריה, אך כעת הייצור צפוי לעבור למפעל הנבנה בסיוע אירני בשטח רוסיה, והוא מיועד לייצר 6,000 כלים. בנוסף, ב-18 באוקטובר פג תוקפן של ההגבלות שהטילה מועצת הביטחון על יכולתה של אירן לסחור בטילים מתקדמים, ביניהם כלי טיס בלתי מאוישים. כך יקל על אירן לייצא לא רק לרוסיה, אלא גם למדינות נוספות שעד כה אולי חששו מהמוניטין שהיה כרוך בעסקים עימה או התקשו להמשיך לרכוש ממנה: ונצואלה, סודן ואתיופיה, שכבר רכשו ממנה מל"טים, ביניהם מדגם "אבביל".
|
|
|
להעמיק את הטיפול באיומים קצרי טווח [צילום: וחיד סאלמי, AP]
|
|
התפתחות זו מאתגרת את ישראל, שכן חלק מהתמודדותה עם תפוצת אמל"ח אירני התבסס בשנים האחרונות על ניסיונות למנוע העברת נשק לשחקנים בגבולה, כשהבולט ביניהם הוא תקיפות אוויריות במסגרת המב"מ – המערכה שבין המלחמות. אמצעים אירניים שייוצרו ברוסיה עתידים לדרוש היערכות מתאימה של מערכת הביטחון ואולי גם שינוי תפיסות. גם אם השיטה מנעה הגעה של אמצעים מסוימים לידי אויבי ישראל, אין מדובר במענה מספק נוכח מגוון האמצעים והגורמים החמושים שישראל מתמודדת מולם כבר כעת, לא כל שכן במקרה של מלחמה בחזית הצפונית. עד עתה, ישראל לא נמצאה תחת מטחים משולבים שמעבר לגבול יכולות ההגנה האוויריות שלה, אולם אין הבטחה שהמצב יישאר כזה במקרה של עימות בחזית הצפונית. מגוון אמצעי הלחימה המופעל במלחמה כעת, שיתווספו אליו יכולות חדשות ובטווח רב-זירתי, אמור להיחשב דגל אדום לבניין כוח עתידי, כולל אמצעי לחימה ושינוי תפיסות בנוגע לאיום האווירי. כן ראוי לפנות, לנוכח צפי זה, לשיתוף פעולה עם מדינות נוספות, החולקות עם ישראל איומים. ביניהן מצויות מדינות סוניות פרגמטיות במפרץ הפרסי, שחלקן, דוגמת סעודיה (המתקפה על מתקני הנפט של ארמקו ב-2019) כבר נפגעו משמעותית משיגור מל"טים תוקפים על-ידי החות'ים. גם ארה"ב, שנרתמה לסייע לישראל, סובלת ממתקפות על כוחותיה מצד מיליציות המגובות על-ידי אירן, בעירק ובסוריה. על-פי פרסומים, ארה"ב זיהתה מספר קווי דמיון בין המל"טים ששימשו בתקיפה על מתקני הנפט לבין כלי טיס אירני המוכר בשם IRN-05. נציג משרד ההגנה הסעודי אמר כי נפלי המל"ט שאותרו על-ידי החוקרים באתר התקיפה הסעודי הם הוכחה לאשמה האירנית. נתונים שפרסם דובר צה"ל ב-9 בנובמבר חשפו, כי מתחילת המלחמה שוגרו 9,500 רקטות ועשרות כלי טיס לעבר שטחה של ישראל, 3,000 מתוכם בשעות הראשונות למלחמה. בעוד חלק מהשיגורים כושלים או מופנים לעבר מה שמערכות ההגנה מזהות כשטחים פתוחים, מערך ההגנה האווירית יירט 2,000 שיגורים של נשק תלול מסלול ועשרות כלי טיס עוינים מסוגים שונים. לצד ההצלחה היחסית נרשמו מקרי זיהוי כושל, למשל הפגיעה במבנה אזרחי באילת על-ידי מל"ט נפץ שהגיע מסוריה. בנוסף תידרש העמקת הטיפול באיומים קצרי טווח, בדגש על רחפנים מסוגים שונים. מתקפות הטילים והמל"טים מרצועת עזה ומלבנון והמתקפות מתימן, מסוריה ומעירק, מדגישות כיצד אירן מצמצמת את הסיכון שבעימות ישיר מול ישראל על-ידי נקיטת עימות מבוזר באמצעות גורמים לא-מדינתיים. מצופה שישראל, לצד ההתמגנות באמצעות מגוון הטכנולוגיות שהתעשיות הביטחוניות מאפשרות לה, תרחיב את מעורבותה בקואליציות עם מדינות בעלות אינטרסים משותפים. לצד שיתוף הפעולה עם ארה"ב, שגם מספקת לישראל אמצעים רבים כולל טילים המאפשרים יירוט באמצעות מערכת כיפת ברזל, יש לשקול שיתוף פעולה עם סעודיה ואיחוד האמירויות, בעיקר בתחומי המודיעין, הטכנולוגיה והיירוט. מדינות אלה, שהן בעלות משאבים ותעשיות ביטחוניות מתפתחות, חולקות עם ישראל לא מעט אינטרסים, לפחות בכל הקשור לאיום האירני.
|
|