על-פי הנתונים שחושף משרד התחבורה, כבר בשבת הראשונה למלחמה הופעלה תחבורה ציבורית חינם בהיקף של כ-3% מאשר בשגרה, שעלותה הייתה כ-1.5 מיליון שקלים. כבר בשעות הצהריים של ה-7 באוקטובר, נעשתה פנייה יזומה מטעם משרד התחבורה לגורמים בצה"ל הממונים על הסעים, במטרה לברר האם נדרשת הפעלה של שירותי תחבורה לטובת מערכת הביטחון, ובשעה 15:00 התבקש משרד התחבורה להפעיל רכבת ארצית. בהמשך לכך, בסביבות השעה 16:50 החלה רכבת ישראל להפעיל הסעות ברכבת עבור הסעת חיילים, משרתי מילואים וכוחות ביטחון. בנוסף לכך, נוכח פניית משרד הביטחון בבקשה להפעלת "נוהל חירום" להפעלת אוטובוסים ונהגים של מפעילי התחבורה הציבורית לצורכי צה"ל, הובאו אוטובוסים רבים מאוד לחניוני החרום, כבר מסביבות השעה 09:00. מתוכם, הופעלו מאות אוטובוסים על-מנת לתת מענה מיידי לצורך של הגעת חיילים בסדיר ובמילואים לבסיסים ברחבי הארץ לפי דרישות הצבא. יתרת האוטובוסים המתינו בחניוני החרום להפעלה.

לקראת סוף השבוע שלאחר מכן, נערכה בחינה של צרכי הפעלת תחבורה ציבורית בסוף שבוע זה על-ידי גורמי המקצוע במשרד התחבורה. משרד התחבורה אומר כי הבחינה נעשתה על-ידי מומחים בתכנון תחבורה ציבורית וקווי שירות, המכירים את השטח, לרבות את הקווים המשרתים את בסיסי צה"ל השונים. גורמי המקצוע שעסקו בבחינת הצרכים כאמור כללו ממוני תחבורה ציבורית מחוזיים ומינהלת התחבורה הציבורית, המסייעת לפעילות הרשות הארצית לתחבורה ציבורית. לאחר בחינה מקצועית זו הוחלט, כי באותו סוף שבוע יופעלו רכבות, אך לא קווי שירות בתחבורה הציבורית. במקומם, הופעלו למשך שתי שבתות (השנייה והשלישית למלחמה) הסעים ללא תשלום, במימון המדינה, שמטרתם המוצהרת הייתה להוביל נוסעים לבסיסי צבא גדולים בהם ידוע שעובדים במשמרות מסביב לשעון; קווים שיחברו בין מטרופולינים; וכן קווים שיובילו נוסעים לבתי החולים. מסמכי משרד התחבורה חושפים כי בסוף השבוע הראשון עלות הפעלת מערך זה הסתכמה בכ-2 מיליון ש"ח. ועדת מכרזים לקווי שירות, בהשתתפות נציגי משרד התחבורה ומשרד האוצר, שנחשפה לסכומי המימון הגבוהים, קיימה דיון שבו אושר תקצוב שירות הסעים לחיילים עבור סוף-השבוע ולאשר הפעלת מערך היסעים בשבתות עד תום המלחמה, תוך מתן מענה לצרכים המשתנים בתקציב שלא יעלה על 400 אלף שקל תוספת של כ-17% ביחס למערך הקיים. החלטה זו שונתה בהמשך. מערך ההסעים הייעודי למשרתי כוחות הביטחון עלה למדינה 557,000 שקלים - 341 אלף בשבת השנייה ו-216 אלף בשבת השלישית. סכום זה אינו כולל את קווי הרכבת, שעליהם יורחב בהמשך. למשרד האוצר התברר שהביקוש לשירות אפסי, ובחישוב שנערך נמצא כי המדינה מפעילה למעשה "אוטובוסי רפאים" בעלות אסטרונומית כמו במוניות מיוחדות ("ספיישל") ואף יותר מכך. כך למשל, בשבת השנייה עמד הסבסוד על 593 ש"ח לכל נוסע, ובשבת השלישית על 326 ש"ח (!!). בשירות ההיסעים בוצעו 322-336 נסיעות בעלות כוללת של 339-329 אלף ש"ח בהן השתמשו רק 555 נוסעים, קרי: ממוצע של בין 1.7 ל-3.1 נוסעים בכל נסיעה, באופן שאין לו שום הצדקה כלכלית או ביטחונית.

סוף ל"חגיגה"

משרד האוצר, שנוכח כי מירי רגב שופכת כספי ציבור לריק עבור נסיעות שבהן ממוצע הנוסעים עמד על 2-1 נוסעים לנסיעה, לא עמד מנגד. ב-26.10.23 פנה אגף תקציבים באוצר לאגף התקציבים במשרד הביטחון, לצורך בירור האם מערך ההסעים שמפעיל משרד התחבורה נעשה לאור בקשת צה"ל. ב-29.10.23 התקבל מענה מדהים מטעם אגף התקציבים במשרד הביטחון, שחשף כי בקשת הצבא ממשרד התחבורה הסתכמה בכך שקווי אוטובוס שמשרתים את החיילים באופן שוטף בשגרה לא יבוטלו במהלך הלחימה, ותו לא! במילים אחרות: משרד הביטחון כלל לא ביקש להפעיל בשבת הסעות או תחבורה ציבורית. באוצר הוחלט כי מאחר שאין דרישה מצד צה"ל ונראה שמדובר בעלות ממוצעת של מאות שקלים לנוסע, לא יאשר אגף תקציבים תקציב נוסף להסעות חיילים בשבת במימון המדינה. עם זאת הבהירו, כי ככל שמשרד התחבורה מעוניין להפעיל תחבורה ציבורית סדירה בשבת בהתאם לביקוש (שכאמור, לא היה) אין מניעה לכך מבחינת משרד האוצר.

לאחר שנוכחה כי לא תוכל להפעיל הסעות בשבת בדרך המלך, פנו השרה מירי רגב וצמרת משרדה לדרך עוקפת - הפעלה של כ-200 נסיעות, אך הפעם בתחבורה הציבורית, ובתשלום. המדינה מודה בתשובתה לבג"ץ מודה כי הדבר נעשה בניגוד לסטטוס-קוו. לצורך כך, הקצה משרד התחבורה כ-150 אלף שקלים. אולם גם תוספת שירות זו, שכאמור הייתה "בהמלצת גורמי מקצוע במשרד התחבורה" התבררה ככושלת ולא מותאמת לצרכים. במבחן התוצאה, השתמשו באוטובוסים רק 1,258 בני אדם - ממוצע של 5.9 נוסעים בכל נסיעה. זאת, לעומת ממוצע נוסעים מדגמי בנסיעה בין-עירונית ביום חול, העומד על 28 נוסעים בכל נסיעה. המדינה סיבסדה כל נוסע ב-116 שקלים (!!) בממוצע, אומנם פחות מאשר בשבועות הקודמים - אך הפעם לא רק למשרתי הביטחון אלא את כלל ציבור הנוסעים. מדוע למרות שמשרד הביטחון וצה"ל הבהירו למשרד התחבורה שאין צורך בתגבור השירות בשבת הופעלו הקווים? בתשובתה לבג"ץ מסבירה המדינה כי הקווים הופעלו ברקע "החשש מהתחממות בגזרה הצפונית". אלא שבדיקת News1 מעלה כי רק 2 מתוך 13 הקווים שהופעלו היו מיועדים לצפון הארץ. מדובר ב-30 נסיעות בלבד, שהן 14% בלבד מכלל הנסיעות שהופעלו באותה שבת (!!). ה"חשש" הביטחוני לא הועלה גם הפעם על-ידי גורמי הביטחון, ומי שהעלה אותו היו בכלל גורמי משרד התחבורה. בתשובת המדינה לא נאמר מי בדיוק, והאם מדובר בהנחיה ישירה מצדה של תא"ל (מיל') מירי רגב.

המדינה אומרת בתשובתה כי ההחלטה להפעיל באופן זמני שירותים של הסעים ותחבורה ציבורית במהלך השבת התקבלה כצעד חריג, כלשונה, בצוק העיתים: "שירותים אלה פעלו במשך ארבעה סופי-שבוע, כאשר מדי שבוע נערכה בחינה מקצועית ומבוססת נתונים של הביקוש לשירותים אלה והיקף השימוש בהם, לצד בחינת הנסיבות הביטחוניות, הצרכים החיוניים ועלויות ההפעלה". עוד הוסיפה כי נערכו שינויים והתאמות הנדרשות לכל שבוע. לקראת סוף-השבוע החמישי מאז פרוץ המלחמה נערכה על-ידי משרד התחבורה בחינה נוספת, בין היתר מול משרד האוצר ומול משרד הביטחון. רק הפעם השכיל משרד התחבורה להבין כי "אין הצדקה בעת הזו להמשיך להפעיל את שירותי התחבורה הציבורית בשבתות", ולפיכך הוחלט שלא להפעילם בשבת החמישית למלחמה. עם זאת, הועמדה הרכבת מדי סוף שבוע שחל מאז בכוננות למקרה חירום, על-מנת לאפשר הפעלה מיידית ככל שהדבר יידרש מטעמי ביטחון. ערב כניסת השבת החמישית, פנה ראש הרשות הארצית לתחבורה ציבורית עידן מועלם אל מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר, לבחינת הצורך בהמשך הפעלת מערך התחבורה הציבורית. הוא ציין כי גורמי המקצוע במשרד התחבורה להפעיל מספר מצומצם של קווי שירות בתשלום, כדי שהתחבורה הציבורית תהיה ערוכה לתת "מענה לצרכי ביטחון במקרה של התפתחות בחזית הצפונית". במענה לפנייה התמוהה, שבה ניסה משרד התחבורה להיכנס שוב לנעלי משרד הביטחון, במשרד הביטחון שבו והבהירו למשרד התחבורה כי מעולם לא היה צורך בדבר. רק לאחר שמשרד הביטחון העמיד את משרד התחבורה במקום, ויתר משרד התחבורה על רצונו להמשיך את השירות בשבת. למרות זאת, משרד התחבורה הנחה את רכבת ישראל - שבניגוד לאוטובוסים, הפעלת שירותיה מחייבת זמן היערכות ניכר - להעמיד מערך רכבות חרום בכוננות לקראת סופי השבוע שחלו בשבתות הבאות, כולל השבת הנוכחית, כך שיתאפשר להפעילו מיד בעת הצורך. מערך כוננות זה כולל 3 רכבות (בצפון, במרכז ובדרום) להפעלה מיידית בקיבולת של עד 6,000 נוסעים, ו-6 רכבות בקיבולת של עד 12,000 נוסעים, להפעלה בתוך שעתיים מרגע קבלת ההוראה.

כאמור, בשבתות הראשונות למלחמה הורתה השרה רגב לרכבת ישראל להפעיל בשבת שירות. עלות ההפעלה עמדה על למעלה מ-650 אלף ש"ח לכל שבת, כאשר היקף הנוסעים המשוער בסופי השבוע השונים נע בין 500 ל-1,900 נוסעים בשבת, לעומת היקפים גדולים לאין שיעור במהלך השבוע. בחישוב מהיר, מדובר בסבסוד שנע בין 350 ל-1,300 שקלים לנוסע (!!). שיעור החיילים מקרב הנוסעים עמד על כ-50% בשתי השבתות הראשונות וירד לכ-30% בשבועיים לאחר מכן. יצויין, כי חלק מן החיילים שנסעו ברכבת כלל אינם מעורבים בלחימה ואינם תומכי לחימה, אלא נסעו בה לטובת צרכים אישיים.

כ-250 עובדי רכבת עבור כמה מאות נוסעים

בניגוד לחברות ההסעים והתחבורה הציבורית הפרטיות, שבעצימת עין מצד משרד התחבורה מעסיקות עובדים ביום מנוחתם השבועי בניגוד לחוק מבלי שקיבלו לכך היתר מזרוע העבודה. רכבת ישראל, שהיא חברה ממשלתית, מקפידה על שמירת דיני העבודה ולמרות שהיה מדובר בהסעה של כמה מאות נוסעים נאלצה להביא לעבודה מספר גדול של עובדים שיעבדו בשבת, לרבות במוקד המידע. כ-250 עובדים הועסקו מדי שבת באישור משרד העבודה, עד כדי כך שברכבת ישראל עלה חשש שהפעלת הרכבת בשבת, ומחויבותה להעניק לעובדים שעבדו בשבת יום מנוחה חלופי תפגע ביכולתה לפעול באופן מלא ומיטבי בימי חול. כ-900 מעובדי רכבת ישראל גויסו לשירות מילואים. מחציתם אנשי אבטחה המהווים אוכלוסייה קרבית וצעירה המגויסת בדרך כלל ראשונה. בתשובת המדינה לבג"ץ הודה משרד התחבורה כי "הרכבת היא כלי תחבורה להסעת המונים המחבר בין עורקי תחבורה מרכזיים, וברי כי אינה מיועדת לתת מענה נקודתי לשם הגעה לבסיס צבאי זה או אחר עבור חיילים ששוחררו לחופשה קצרה או מחליפים משמרת במהלך סוף השבוע. בתחילת המלחמה (השבת השנייה) היה צורך לתת מענה לאלפי מגויסים בצווי 8 וכאלה שנרתמו לצו השעה, והגיעו ארצה מיעדים שונים בעולם בטיסות מיוחדות וייעודיות, לשם כך ובתיאום מלא עם גורמים ברשות שדות התעופה, הותאמה הפעלת הרכבת להגעתם. "לאחר ארבעה סופי שבוע של הפעלה, על-רקע שימוש מועט של נוסעים ברכבות בסופי השבוע, כמו גם על-רקע העלות הגבוהה מאוד של הפעלת אמצעי תחבורה זה, נמצא כי בעת הנוכחית אין הצדקה להפעלת הרכבת השבת", לשון התשובה.

התנועה לאיכות השלטון טענה כי הסיבה לביקוש הנמוך נבעה כתוצאה מהעדר פרסום בנושא. משרד התחבורה דחה את הטענה, והוכיח כי התקיים פרסום באמצעי התקשורת השונים, ברשתות החברתיות פייסבוק ואינסטגרם, וכן באתר הממשלה. עוד ציין כי פעילות הרכבת פורסמה אף באתר הרכבת ובשלל אתרי עיתונות מקוונת ובאתרים אחרים.