השופט: אריאל סלטו, בית משפט השלום בפתח תקוה המועד: יום ראשון, 17.3.2024, שעה 08:30 הנושא: מעצרים בשעה 08:30 אולמו של השופט אריאל סלטו כמעט שומם, למרות שזו השעה הקבועה לתחילת הדיונים. זהו גם המצב באולמותיהן של מיכל בר ומרים קראוס; נכון לשעה 08:50, בכל שלושת האולמות האיחור נמשך. סלטו נכנס לאולמו בשעה זו, אבל לא יכול לעשות הרבה: הנאשם התקשר לסניגור, אמר שהוא סובל מחום ולא יוכל להגיע, הסניגור אומר שלא צריך אותו, הוא אינו מגיש אישור וסלטו אינו מבקש כזה.
"אני לא מבין את ההתעקשות שלהם", אומר הסניגור על התביעה, וסלטו מגיב: "זה לשני הצדדים, מה ההתעקשות של אדוני, יש נהלים. תכף נשמע [את התביעה]". כעת מתחיל הבלגן שיאפיין את השעה הבאה. איש יחידת נחשון מתקשר מהאולם, סניגורים נכנסים ויוצאים. התובע מעדכן שבשעה 12:00 צפויה להתקבל חוות דעת לפיה נאשם אינו כשיר, הסניגורית אומרת שאינה יכולה לחכות עד אז, וסלטו אומר: "מה אתם צריכים ממני? דיון אחרי ה-25?"
הוא מכתיב בשם הצדדים: "אני רק כותב: בא-כוח המשיב: אני מסכימה לקיים את הדיון בהעדר המשיב כיוון שלא ניתן היום להביאו ובכוונתי לבקש דחייה על-מנת שתתקבל חוות הדעת הפסיכיאטרית בתיק העיקרי. בא-כוח התובע: אין התנגדות לדחייה". התובע מדייק בפרטים, סלטו דוחה את הדיון ל-1 באפריל ואומר שהחשוד יישאר במעצר עד אז.
הדרכה לנאשם מול עיני השופט עורכי הדין מדברים ביניהם וסניגורית אומרת ש"יש לנו עוד דיון של משוחררת". השעה כעת 09:00 וסלטו נותן בה מבט נוזף: "קבוע ל-08:30". הסניגורית: "היא עולה". התובע: "היא לא ברשימה, אני צריך להיערך". סלטו: "ב-6 במארס נתתי החלטה: הדיון יידחה פעם נוספת ל-17 במארס בשעה 08:30". התובע: "הכל יכול להיות, אני רק מבקש את כתב האישום וכל מה שיש". סלטו: "כל מה שיש - זה הרבה". התובע מבקש את ההחלטה האחרונה לגבי תנאי השחרור, סלטו מעדכן אותו וגם מעיר לסניגורית על סתירות בעמדתה. כל הזמן הזה - עורכי דין מדברים ביניהם.
הנאשמת מגיעה, סלטו אינו מעיר לה על האיחור, באת-כוחה שבה ומבקשת להקלת בתנאי השחרור, התובע התכונן במהירות ומשיב. סלטו: "תוקן כתב האישום, נכון? הוסרו חל מהאישומים". התובע אומר שזה לא מה שיש לפניו. סלטו: "הנה אני מדפיס. נמחק אישום חמש, אישום שבע, אישום ארבע. יש כל מיני עבירות שנמחקו" סלטו מעיין והתובע מסביר שמדובר רק באיחוד של האישומים ולא בתיקון מהותי. התובע מציין שהנאשמת במעצר בית לילי, אך סלטו שם לב לפרטים: "לא, מעצר אדם לילי".
סלטו מסמן לסניגורית שהיא אינה צריכה להשיב ומכתיב החלטה - תוך כדי שעורכי דין אחרים מדברים והוא אינו מעיר להם. הוא מתמצת את טענות הצדדים ומגיע למסקנה שניתן לבטל את תנאי השחרור בשל התיקון לקולא של כתב האישום, העדר עבר פלילי ועמידה בתנאי השחרור עד כה. סלטו כלל לא פנה לנאשמת במהלך הדיון; יש שופטים שהיו מוסיפים פנייה ישירה אליה - משהו בסגנון: הלכתי לקראתך, אל תסתבכי.
הסניגורים קובעים את סדר הדיון בתיקים וכעת מגיע תורו של נאשם (חולה סכיזופרניה) שבעניינו התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית שהתובע טרם ראה. סלטו: "כשיר". הסניגורית: "איך, איך, איך". סלטו: "נפלאות דרכי הפסיכיאטריה". אנשי נחשון מכניסים את הנאשם והסניגורית מעדכנת אותו בו במקום. סלטו שואל האם היא מסכימה לקיומן של ראיות לכאורה, היא משיבה בחיוב ומבקשת חוות דעת של שירות המבחן על אפשרות שילובו של הנאשם בגמילה מסמים.
הסניגורית שוב פונה לנאשם, מול עיניו של סלטו: "אתה חייב לצאת לגמילה, זה מה שהפסיכיאטר קבע. תבוא קצינת מבחן, אתה צריך להגיד לה שאתה רוצה לצאת לגמילה". שימו לב: היא מבטיחה לו תסקיר עוד לפני שסלטו החליט על כך ואף מתדרכת אותו מה לומר לשירות המבחן. היא ממשיכה: "עכשיו השופט ישאל אותך אם אתה יודע במה מאשימים אותך, אתה לא מודה". סלטו עושה זאת והנאשם משיב בחיוב; הוא מואשם שתקף את אביו הקשיש ואיים עליו. תוך כדי הכתבת ההחלטה, הסניגורית שבה ואומרת לו: "תגיד שאתה רוצה גמילה. זה חשוב מאוד".
עורכי דין מדברים בעת ההכתבה, סלטו עושה שקט - אבל זה לא ממש עוזר. מכשיר הקשר של איש נחשון מרעיש, סלטו שולח לעברו מבט וממשיך להכתיב. הוא מעצב בלשונו-שלו את טענות הצדדים: בשמה של הסניגורית הוא כותב שהנאשם "סובל מתחלואה כפולה - סכיזופרניה וסמים"; ובשמו של התובע: "לא מתנגדים לתסקיר כדי שתיפרס התמונה המלאה". סלטו משתמש כעת בנוסח מוכן, מורה על הכנת תסקיר ומציע שהדיון הבא יתקיים ב-1 באפריל; לבקשת הסניגורית, הדיון נקבע ל-5 במאי - ונזכיר שהלקוח שלה מצוי במעצר.
"לא, לא, לא, תן לו לטעון" כעת מתחוללת מהומה, מהסיבה הפשוטה שכמו שופטים רבים - סלטו מאפשר לעורכי הדין להחליט מי הבא בתור. "אני צריך ללכת לחדרה, באתי חולה, הייתי פה לפניך" - טוען אחד מהם. סלטו מסתכל בהם ללא אומר, ואני רושם: "מי שולט באולם??"
הדיון הבא הוא בעניינם של נאשמים בהעסקת 15 שוהים בלתי חוקיים, כולל מרצועת עזה, אותם מייצגים עוה"ד אנואר פריג' (בעיקר) ויוסף פרינטי; התובע הוא עו"ד אריאל אודרברג. כאשר פרינטי אומר ש"אנחנו מכירים את כל החארטות האלה", סלטו אינו מגיב. פריג' טוען ש"אנחנו חמישה חודשים אחרי ההחלטה" האחרונה על תנאי השחרור; סלטו מדייק אותו: "אנחנו חודשיים וחצי, כי זו ההחלטה האחרונה. חלוף הזמן הוא האם חלף זמן ניכר המצדיק עיון מחדש. זה לא עובד ככה. אדם נמצא במעצר בית מלא, בשלב מסוים הוא עובר למעצר בית לילי. כשיש הקלה בתנאים, בקשה לעיון חוזר היא מההחלטה האחרונה".
סלטו מאפשר לפריג' טיעון ארוך, למרות שהגיש בקשה בכתב והוא עצמו מפנה אליה. הוא מנסה להתערב כאשר אודרברג מגיב וסלטו קוטע אותו, אבל מאפשר לו להציג בטלפון החלטות מהשבוע האחרון. כאשר התובע מבקש שסלטו ידפיס לו אותן, פריג' עוקץ: "הוא צריך להכיר את ההחלטות"; סלטו: "הוא לא צריך להכיר. אם אדוני רוצה להגיש פסיקה - שיגיש בכתב". מכאן הדיון מתדרדר במהירות, כאשר הצדדים נכנסים שוב ושוב זה לדברי זה.
פה ושם סלטו מנסה, בקול ענות חלושה, להשתלט על הדיון. "לא, לא, לא, תן לו לטעון", הוא אומר לפרינטי. פריג' משיב בהרמת קול, אודרברג מתערב וסלטו לא מגיב אלא מאפשר לסניגור להאריך שלא לצורך. כאשר אודרברג עונה - ושוב הדיון מתמשך עוד ועוד - פריג' שוב מתפרץ וסלטו מנסה להשתיק אותו: "אני לא מנהל דיון בצורה הזאת". פרינטי מתפרץ וסלטו מפתיע את כולם: "די, אני לא מקיים דיונים ככה" - הוא קם ויוצא מן האולם. פרוטוקול הדיון מלמד, שהוא המשיך אותו לאחר מכן, בלא לתעד את התנהגותם של עורכי הדין משני הצדדים.
השורה התחתונה: ניהול לא טוב של דיוני המעצרים. סלטו אינו שולט באולם: הסניגורים קובעים את סדר הדיונים, שוררת בו מהומה, הוא מאפשר לדבר תוך כדי הכתבת החלטות. ראוי גם לציין את חוסר תגובתו לתדרוך הבוטה של הסניגורית לנאשם לקראת הכנת התסקיר. הדברים ירדו לשפל בדיון האחרון, בו סלטו נאלץ להגיע למצב הקיצוני של יציאה מהאולם. האחריות מוטלת כמובן בעיקר על עורכי הדין, אך יש לו חלק בכך שלא ממש ניסה לפני כן להחזיר אותם למסלול. יעילות: 7. מזג שיפוטי: 6.