החוקים והתקנות הקיימים בישראל בתחום זה, המיועדים להגן על ילדים ובני נוער מפני תכנים לא הולמים, אינם מספקים הגנה מספקת. הם גובשו בתקופה שבה הטלוויזיה הייתה המקור העיקרי לצריכת תוכן, ואינם מתייחסים למגוון הרחב של הפלטפורמות הקיימות כיום.
לדוגמה, החוקים הקיימים אינם מסדירים את נושא הסיווג והסימון של תכנים בפלטפורמות סטרימינג ובפלטפורמות שיתוף תוכן, כגון יוטיוב. בנוסף, הם אינם מטילים אחריות על ספקי תוכן בינלאומיים, כגון נטפליקס, להגן על ילדים ובני נוער בישראל.
המלצות ועדות ממשלתיות
בשנים האחרונות מונו מספר ועדות ממשלתיות לבחון את הנושא ולהמליץ על דרכים לשיפור ההגנה על ילדים ובני נוער. בין ההמלצות המרכזיות:
- הקמת רשות מאסדרת אחת שתפקח על כל ספקי התוכן, ללא קשר לטכנולוגיית השידור.
- צמצום האסדרה על ספקי תוכן מקומיים, ובמקביל, החלת חובות גם על ספקי תוכן בינלאומיים.
- קביעת כללים ברורים ומחמירים יותר להגנה על קטינים, כולל סיווג וסימון של תכנים, הגבלת שעות שידור של פרסומות והגברת האכיפה.
- קביעת אחריות משפטית של מפעילי פלטפורמות על תכנים בלתי חוקיים ופוגעניים, והקמת מוקד מקוון לדיווח על תכנים כאלה.
הצורך הדחוף ברפורמה
הנתונים המדאיגים על היקף החשיפה של ילדים ובני נוער לתכנים לא הולמים, לצד ההמלצות של הוועדות הממשלתיות, מדגישים את הצורך הדחוף ברפורמה מקיפה בתחום. רפורמה זו צריכה להתייחס למגוון הרחב של הפלטפורמות הקיימות כיום, ולהטיל אחריות על כל ספקי התוכן, מקומיים ובינלאומיים כאחד, להגן על ילדינו.