רייגן לא האזין לקרטר, בעוד בייג'ינג עשתה זאת – מציין פרידמן. סין שולטת כיום ב-80% מאספקת המערכות הסולאריות בעולם, והיא מייצרת אנרגיית שמש כפולה מהתפוקה האירופית ופי שלושה מזו האמריקנית. בניגוד לארה"ב, סין התחייבה במשך עשרות שנים להשקעה ממשלתית באנרגיית השמש, ומדיניות האנרגיה המתחדשת שלה לא השתנתה מדי ארבע/שמונה שנים כמו עם כל נשיא אמריקני. ב-1979 הציב קרטר יעד ל-2000: הפקת 20% מהאנרגיה בארה"ב ממקורות מתחדשים. לאחר זמן כפול, אנרגיה מתחדשת אכן מהווה 20% מתפוקת החשמל האמריקנית, אך חלק ניכר ממנה הוא אנרגיית רוח ואנרגיית מים; אנרגיית השמש היא 4% בלבד. אחת הסיבות היא שרייגן ויתר עליה לטובת ניצול הדלקים המאובנים הזולים שבאדמת ארה"ב. זה היה ב-1986 – אותה השנה בה הורדה המערכת הסולארית מגג הבית הלבן. דרושה סבלנות כדי להעריך כהלכה את מורשתו האמיתית של נשיא, ממשיך פרידמן. במשך 20 שנה לאחר תום כהונתו של קרטר, רבים ראו את המערכת הסולארית כפיל לבן – סמל לנשיא ליברלי ותמים. אבל אחרי 20 שנה נוספות, חזונו לאנרגיה מתחדשת נראה מתקדם להפליא – היסוד הנחוץ לארה"ב בטוחה יותר מבחינה כלכלית, סביבתית וגיאו-פוליטית. גם מורשת האנרגיה של רייגן סבוכה במבט לאחור. פיתוח מקורות הנפט והגז האמריקניים, לצד לחץ על סעודיה להפיק יותר נפט, הורידו את מחיר הנפט אל מתחת ל-20 דולר לחבית בשלהי שנות ה-1980. היה זה חלק מאסטרטגיה מכוונת להוביל לפשיטת רגל את בריה"מ, שהתבססה על הכנסות מנפט וגז. כך נפלה חומת ברלין, מזרח אירופה שוחררה, האיחוד האירופי התרחב וכיום הוא מן המובילים באנרגיה הנקייה. סמלים הם היבט חשוב של מנהיגות, מוסיף פרידמן. אנדי קרסנר היה עוזר שר האנרגיה בממשלו של ג'ורג' בוש הבן ושכנע אותו להאיר את עץ חג המולד בנורות לד. הוא אומר: "לסמליות יש משקל בפוליטיקה. מדובר בהמרת הדמיון לתצוגה, כך שאנשים יוכלו להבין כיצד ייראה עתיד טוב יותר". לקרטר היו כשלונות, אך חזונו בתחום האנרגיה – כמו גם בהובלה לשלום בין ישראל למצרים – ראויים להארה, ורצוי בנורות לד הפועלות על אנרגיה סולארית.