הרשות הפלשתינית כוננה בעקבות החתימה על הסכמי אוסלו, שהיו תולדה של השינוי הדרמטי שחוללה האינתיפאדה הראשונה הן בזירה הפלשתינית והן בזו הישראלית. לצד האתגר הביטחוני שהציבה בפני ישראל ההתקוממות הפלשתינית ביהודה ושומרון וברצועת עזה, התפתחו ערוצי הידברות בין גורמים ישראלים לנציגים פלשתינים, ובראשם אש"ף.
עיקר השינוי מבחינת אש"ף, שהנהגתו נמצאה אז בתוניס, היה הכרה במדינת ישראל. עם זאת, יאסר ערפאת, למרות שעלה על נתיב מדיני עם ישראל, המשיך לחשוב כמהפכן, לא נטש את אופציית הטרור ודבר בלשון כפולה. לעומת זאת, עידן אבו מאזן, שחלק על ערפאת לאורך כל תקופת נשיאותו, מתאפיין בתיאום ביטחוני מלא עם ישראל, במחויבות להסכמי אוסלו ובבחירה בנתיב המדיני ולא בהתנגדות אלימה.
לאורך השנים התקבעה הרשות בתודעת הפלשתינים, ואפילו בעיני יריבתה המרה חמאס, כמוסד לאומי שהתמסד בטריטוריה פלשתינית על סמך הכרה בינלאומית והסכמים חתומים. משום כך, אין לצפות שהרשות תתפרק בעצמה, וגם ניסיונות לנוון אותה ולהחלישה לא יכרסמו במעמדה כסמל לאומי.
מנגד, הקרסתה באורח חד-צדדי תעמיד את ישראל מול חזית משותפת, ערבית ובינלאומית, תעמיק את בידודה הבינלאומי ותאיץ את מגמת החרמתה מפורומים בינלאומיים וסחר עולמי. כשנשקלת אפשרות מאיימת זו, יש לזכור ולהדגיש, כי ישראל אינה ספרטה וסופר-ספרטה וגם לא תוכל להרשות מצב זה לעצמה, שכן יחסי הגומלין שלה עם העולם חיוניים להמשך קיומה. מהלך שיביא לקריסת הרשות הפלשתינית יקשור לישראל את האפיונים הבאים:
מדינה שאינה שוחרת שלום ואיננה מכבדת הסכמים שעליהם חתמה. בניגוד להושטת יד לשלום עד 2009, ישראל חדלה מיוזמות המשקפות חתירה לשלום ודחתה כל ניסיון להגיע להסדר עם הפלשתינים. הקרסת הרשות תעניק לדימוי זה גושפנקא רשמית ותטיל על ישראל את האחריות לכישלון התהליך המדיני עם הפלשתינים, להעצמת הסכסוך הישראלי-פלשתיני והישראלי-ערבי, ולהשפעתם השלילית על המערכת האזורית והבינלאומית.
מדינה המקדמת במודע מציאות של מדינה אחת בזירת הסכסוך, השולטת בכ-3 מיליון פלשתינים (בלי תושבי רצועת עזה), ומפעילה שתי מערכות חוק נפרדות, כלומר: מדינת אפרטהייד.
מדינה שהכריעה את המאבק בין פתח לחמאס לטובת חמאס. תמיכת ישראל בפיצול הפלשתיני הפוליטי (נוסף על הפיצול הגאוגרפי) ובהתעצמות חמאס ברצועת עזה, הייתה בין המניעים למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. אם ישראל תמוטט את הרשות, היא תכתיר למעשה את חמאס כנציג הדומיננטי, אם לא הבלעדי, של העם הפלשתיני.
משמעויות נוספות של המהלך:
קריסת הרשות תעניק ניצחון לדרך ההתנגדות הפלשתינית האלימה על פני דרך מו"מ להשגת הסדר מדיני, ברוח חמאס והאחים המוסלמים. להקרסת הרשות יהיו השלכות בעייתיות גם מבחינת מדינות ערביות הנאבקות באיסלאם הפוליטי, מבחינת הקצנה של מיעוטים המוסלמים ותסיסה אנטי-ישראלית ואנטישמית במדינות מערביות.
החייאת "ציר ההתנגדות", אחרי שישראל לחמה לפירוקו במהלך מלחמת חרבות ברזל. אירן ותנועות ההתנגדות שנתמכות על ידה עלולות להציג מהלך ישראלי למיטוט הרשות כחיזוק לטיעוניהן, בוויכוחים הפנים-ערביים ואיסלאמיים, בזכות מחיקת מדינת ישראל.
ויתור ישראלי על הנורמליזציה עם מדינות המפרץ המתונות ועל אופציה להרחיב את מסגרת הסכמי אברהם, לצד הנעת הכרה עולמית רחבה במדינה פלשתינית מעל לראשה של ישראל.
הפסקת התרומות של מדינות וגורמים בינלאומיים למימון צורכי החיים של הפלשתינים ביהודה ושומרון, והטלת נטל הקיום - על כל היבטיו – על ישראל.