היחסים בין דונלד טראמפ לבין הימין הקיצוני באירופה היו תמיד מביכים. הלאומנים באירופה קידמו בברכה את הדחיפה שנתן להם, אפילו כאשר דוקטרינת "אמריקה תחילה" שלו יצרה בעיות לארצותיהם. כעת הופכים יחסיהם עם וושינגטון לבעיה אמיתית, כאשר טראמפ מציב אתגרים לריבונות של אירופה ומתגרה בה – מנתח ניו-יורק טיימס.
בימים האחרונים נקטו הלאומנים האירופים בגישה מסתייגת ברורה כלפי טראמפ בשל הפעולה בוונצואלה, האיומים בנושא גרינלנד והבוז הגלוי ליבשת שהביע בנאומו בפורום דאבוס. נייגל פאראג', מנהיג Reform UK ובן ברית ותיק של טראמפ, אמר שאיומיו בנוגע לגרינלנד היו "פעולה עוינת מאוד". ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'יה מלוני, דחתה את טענתו לפיה חיילים אירופים מילאו תפקיד שולי בלבד באפגניסטן. ג'ורדן בארדלה, מועמד "המצעד הלאומי" לראשות ממשלת צרפת, אמר שאיומיו של טראמפ להטיל מכסים על ארצו הם "סחטנות".
הימין הקיצוני עדיין מסכים עם טראמפ בנושאי מפתח כמו ההגירה והשלכותיה, בעוד הממשל מהלל אותו בגלוי. אבל נכון לעכשיו, הזדהות פוליטית עם טראמפ נראית כמכשול משמעותי, במיוחד למפלגות השמות דגש על ריבונות וגאווה לאומית.
רק לפני שנה נראה היה, כי ממשל טראמפ יעניק לימין הקיצוני רוח גבית. הוא התייצב בגלוי לצד "אלטרנטיבה לגרמניה", תוך התעלמות מהסממנים הנאציים שלה. טראמפ וג"ד ואנס תמכו במנהיגת הימין הקיצוני הצרפתי, מרין לה-פן, לאחר שהורשעה במרמה ונאסר עליה להתמודד בבחירות. אסטרטגיית הביטחון הלאומי, שפורסמה בדצמבר, לימדה שהממשל תומך בו בכל רחבי היבשת.
אבל שבועות בודדים לאחר מכן נקלעו תומכיו ביבשת למצוקה, במיוחד בגלל גרינלנד ואיומיו להטיל מכסים על מדינות אירופה אם לא ייענו לו. האתגר גדול במיוחד, משום שמצביעי הימין מתייחסים ממילא בחשדנות לארה"ב. סקרים מלמדים, כי רבים מהם – בבריטניה, צרפת וגרמניה – ראו אותו בשלילה עוד לפני כן. רק 15% מן הגרמנים – שפל של כל הזמנים – רואים את ארה"ב כבעלת ברית ראויה לאמון.
כעת משתמשות מפלגות המרכז באיומיו של טראמפ כדרך להקניט את יריבותיהן מן הימין. מנפרד ובר, מנהיג סיעת המרכז-ימין הגדולה ביותר בפרלמנט האירופי, אמר בשבוע שעבר שעל אנשי הימין הקיצוני "להחליט האם הם אירופים אמיתיים או מושבה של וושינגטון".
בעלי בריתו של טראמפ ברחבי היבשת מגיבים לבעיה בהתרחקות ממנו, מתאר הטיימס. מלוני – הנוהגת לתאר את עצמה כגשר בין אירופה לטראמפ – הגיבה בחריפות יתרה לדבריו ולפיהם חיילי נאט"ו "היו קצת רחוקים מהחזית" באפגניסטן. 53 חיילים איטלקים נהרגו ו-700 נפצעו שם, הזכירה, והוסיפה: "ידידות מחייבת כבוד, תנאי בסיסי להבטיח את המשך הסולידרית שבבסיס הברית האטלנטית".
מנהיגי ימין שכבר התרחקו מטראמפ, מגדילים כעת את המרחק. בארדלה כבר היה זהיר בהתבטאויותיו כלפי טראמפ, ואמר שבחירתו מחדש "טובה לארה"ב ורעה לצרפת ואירופה". בעת משבר גרינלד הוא החריף את הטון: הבחירה שבפני אירופה היא בין "להיות וסאלים תחת מעטה של שותפות טרנס-אטלנטית" לבין תגובה עוצמתית. טראמפ כה בלתי פופולרי בצרפת, עד שהזדהות עימו הפכה לרעילה מבחינה פוליטית.
כמה מפלגות פופוליסטיות נכנסו לדממת אלחוט
כמה מפלגות פופליסטיות, במיוחד אלו שבמשך זמן רב יצאו נשכרות מהקשר עם טראמפ ותומכיו, נכנסו לדממת אלחוט. ראש ממשלת סלובקיה, רוברט פיקו, היה באחוזת מאר-א-לאגו ביום בו טראמפ איים להעלות את המכסים על כמה ממדינות אירופה בשל תמיכתן בגרינלנד. הוא העלה פוסטים על ביקורו – בלי להזכיר את גרינלנד.
בין מנהיגי AfD התגלעה מחלוקת פומבית בשאלה האם למתוח ביקורת על טראמפ בשל ונצואלה וגרינלנד, או להציגם כתיקון חיוני לסדר הבינלאומי. ביאטריקס פון-סטורק דחתה מכל וכל את דרישותיו של טראמפ לגבי גרינלנד ואמרה שהיא שייכת בבירור לדנמרק. אליס ויידל, יו"ר משותף של המפלגה, אמרה שהמבצע בוונצואלה היה הפרה של הבטחת טראמפ שלא להתערב במדינות אחרות.
לעומת זאת, היו"ר המשותף טינו צ'רופאלה נקט בגישה אוהדת יותר לטראמפ, באומרו שיש לדון מחדש על החוק הבינלאומי, והוסיף ש"וונצואלה שייכת לאזור ההשפעה של ארה"ב, כשם שאוקראינה שייכת לאזור ההשפעה של רוסיה". מקסימיליאן קרא, חבר בונדסטג מטעם AfD, תמך בעמדתו של טראמפ בנושא גרינלנד: "ארה"ב אינה יכולה להרשות שחלק ניכר מיבשת צפון אמריקה, עם מחצבים משמעותיים, יישאר מחוץ לשליטתה", כתב.