הסערה בצד ימין של הפוליטיקה והתקשורת השבוע בנוגע לאישור שנתן או לא נתן
אביחי מנדלבליט לפתיחה בחקירה נגד
בנימין נתניהו בתיק 1000, מבוססת במקרה הטוב על אי-הבנה, במקרה הפחות-טוב על הוצאת דברים מהקשרם, ובמקרה הגרוע – על כזבים מכוונים. כל שצריך לעשות הוא לשים לב לתאריכים ולתכנים – ואזי עולה לכאורה שאין יסוד לטענות ולהאשמות.
חוק יסוד ה
ממשלה מחייב לקבל את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה לפתיחת חקירה נגד ראש הממשלה. אם לא ניתן אישור כזה – החקירה כולה פסולה מיסודה וממילא לא ניתן להעמיד לדין על פיה. התמונה שהצטיירה עד כה בבית המשפט היא, שהאישורים של מנדלבליט בשלבים השונים של שלושת התיקים נגד נתניהו, לא ניתנו כולם בצורה שהיינו מצפים לראות: נייר מסודר, מפורט, מתוארך וחתום. למה? שאלה טובה, שמן הסתם תוצג למנדלבליט כאשר ההגנה תזמן אותו להעיד.
לשיטת התביעה, יש אישורים כנדרש באמירות של מנדלבליט בפרוטוקולים של ישיבות שונות שקיים בעניין תיקי נתניהו. מדובר בדרך כלל במקטעים בודדים מתוך פרוטוקולים שהושחרו ברובם (שכן מדובר בתרשומות פנימיות שאין חובה להציגן לנאשמים ולבית המשפט), שלדבריה יוצרים יחדיו את האישורים הנדרשים. לכך נוסף מזכר בחתימתו של מנדלבליט מ-5.1.2021 שהגישה התביעה לבית המשפט, ובו פירט את האישורים שנתן לפתיחת החקירות.
חשוב להעיר כאן: מדובר במזכר, לא בתצהיר – בניגוד לקיתונות שנשפכו השבוע על מנדלבליט, כאילו הגיש תצהיר שקרי. הפורמט של הגשת מזכר הוא חריג בפני עצמו, וכאמור מנדלבליט אמור להעיד ארוכות בבית המשפט, אבל מי שמייחס לו תצהיר שקרי – אינו אומר את האמת.
יש להדגיש עוד נקודה: בחלק מההתבטאויות השבוע נקראו השופטים לקבל את הבקשה להגנה מן הצדק ולהפסיק את המשפט. אלא שנתניהו כלל לא הגיש בקשה כזו. היא הוגשה בידי שאול ו
איריס אלוביץ ומתייחסת לפגמים הקשים שלטענתם נפלו בחקירתם – אבל לא לאישורי היועץ (הנוגעים רק לנתניהו). בית המשפט אינו יכול לקבל בקשה שלא הוגשה לו, ולכן גם בנקודה זו מדובר באי-אמירת אמת. את ההכרעה בבקשת אלוביץ דחו השופטים להמשך הדרך, בנימוק שעליהם לשמוע תחילה את החוקרים כדי לקבוע ממצאי עובדה בטענות שהועלו בה. בקשה של נתניהו – אין.