לפני שבועות אחדים פרסם
תום שגב בטור ההיסטורי שלו ב'הארץ' שיצחק שמיר היה אולי מרגל סובייטי. הוא כתב זאת אחרי שנכח בהרצאה של גדעון רמז ואיזבלה גינור שנערכה ב-17 ביוני, כלומר לפני כחודש, במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
אולי זאת הייתה טעות ואולי לא. אבל לא היה בהרצאת בני הזוג כל רמז לאפשרות ששמיר היה מרגל. אלא אם עושים השלכה מאוד ספקולטיבית על קביעתם שהסובייטים השקיעו מאמץ רציני עוד בשנות ה-30 להחדיר סוכנים שלהם למחתרות הלאומיות של היישוב היהודי בארץ ישראל. ייתכן שסוכן הנקוו"ד גייס את שמיר באריתריאה. אבל אם זאת לא בדיחה, אז החשדת שמיר בצורה כזאת היא לא אחראית ולא סבירה.
הרצאת רמז וגינור מסתמכת על מחקר מקיף שהם עורכים על הריגול הסובייטי בארץ ישראל בימי המנדט הבריטי וראשית שנות המדינה. בהרצאתם קבעו בני הזוג שמחתרת לח"י אכן פעלה באוריינטציה פרו-סובייטית בסוף שנות ה-40. גורמים סובייטיים אכן התפארו בכך שהחדירו סוכן לצמרת אחת המחתרות. לפחות שניים מהנהגת לח"י, יצחק יזרניצקי-שמיר ונתן ילין-מור, היו פרו-סובייטים. אבל רמז וגינור שמו את הדגש דווקא על ילין-מור. אני יודע את זה משום שבמקרה גם אני נכחתי בהרצאה. שאלתי אותם ספציפית על ילין-מור ועל משה סנה.
לגבי משה סנה הממצאים קובעים בצורה די חד-משמעית, על סמך לא מעט אקדחים מעשנים, שהוא היה "ללא ספק מודיע וסוכן השפעה. אולי סייען מרצון. ויש על כך דיווחים מהשגרירות הסובייטית בישראל", אמרו רמז וגינור.
לגבי ילין-מור הם אמרו שכנראה גם הוא היה סוכן סובייטי, אך כאן מדובר רק בראיות נסיבתיות המצביעות על נאמנותו לסובייטים. "למשל, אפילו המודעות של לח"י ב-1948 קרובות בנוסח שלהן יותר למק"י מאשר למפ"ם", אמרו רמז וגינור.
יש התלבטות לגבי רצח ברנדוט, המתווך מטעם האו"ם, בידי לח"י. רוב הניתוחים אומרים שאין אקדח מעשן לגבי קשר סובייטי להתנקשות. "אך לסובייטים היה עניין ברצח", אמרו השניים בהרצאתם. "הסובייטים, כמו לח"י, חשבו שברנדוט מייצג את הבריטים. מחליפו של ברנדוט, רלף באנץ', שלח את חפציו של ברנדוט, ומי שניסה ליירט את חבילת החפצים שלו באיטליה היה לא אחר מאשר אנתוני בלאנט, אחד מרביעיית מרגלי קמברידג' שפעלו בשירות הסובייטים".
החל בסיפור החפצים של ברנדוט וכלה ברצח המסתורי של הקצין הפולני ויטולד הולניצקי בירושלים כחצי שנה לפני רצח ברנדוט, מתקבלת תמונה של ירושלים כמרחשה דומה מאוד לווינה של אותם ימים. ירושלים כזירה לא שולית בכלל של המלחמה הקרה. החיסול של ויטולד הולניצקי הוא בהחלט אקדח מעשן לגבי הנכונות של צמרת לח"י לתת שירות לברית המועצות - ללא שום קשר למלחמת השחרור של עם ישראל באותה עת. הולניצקי חוסל על-ידי לח"י מטעם הסובייטים.
בזיכרונותיו כתב ילין-מור שזו הייתה טעות, מישהו הוציא אותו להורג לשווא. הולניצקי הפולני לא בגד ולא הלשין; הוא היה אחראי בירושלים מטעם ממשלת המנדט על נכסי האויב, דהיינו גרמניה ואיטליה. יותר מזה: בשנות ה-30 הוא היה דיפלומט פולני וידיד של
אברהם שטרן. הוא סייע אז למחתרות הלאומיות. אלא שב-1948 הוא זוהה על-ידי הסובייטים כאנטי-קומוניסט ומאוד פרו-אמריקני, שאף היה מתואם עם המודיעין האמריקני. בחודשים שלפני הירצחו, כבר באוקטובר 1947, הוא החל לחשוש שהוא מהווה מטרה ל"מחתרות פרו-קומוניסטיות" בירושלים. אבל לבני הזוג רמז וגינור יש עוד הרבה יותר פרטים מפתיעים על הנושא ובקרוב הם יפרסמו את ממצאיהם.
מה שבטוח הוא שרצח ברנדוט חיסל את לח"י בישראל. מבחינתו של ילין-מור, המאבק האנטי-אימפריאליסטי היה יותר חשוב מהקוממיות היהודית החדשה. הסובייטים העבירו את ההימור הארץ-ישראלי שלהם למפ"ם. שם כיכבו שני סוכנים בכירים שלהם, משה סנה וישראל בר. אבל זה כבר סיפור אחר.
