חמש שנים אחרי הגירוש, בשבת פרשת פינחס, הגיעו חברי מושב קטיף בפעם השנייה לאולפנת כפר-פינס. הפעם הראשונה בה הגיעו למקום הייתה באותו קיץ לפני חמש שנים, ושם הם העבירו את הלילה הראשון שלאחר הגירוש. חודשיים וחצי הם גרו באולפנה. ממנה עברו רוב התושבים למלון המלך שאול באשקלון, ומשם לכפר הנופש באשקלון. רק סמוך לפסח הם הגיעו לגבעה באמציה, שממנה הם מצפים, עד היום, לבניית יישוב הקבע.
בשנים קודמות ציינו חברי קטיף את הגירוש בטקס אזכרה שנערך בתשעת הימים. במהלך הטקס הוקרן סרט על החיים בקטיף שהזכיר את העקירה, אבל גם את הצמיחה ואת העתיד. השנה החליטה הוועדה המארגנת ללכת לכיוונים אחרים. "הרגשנו שאנחנו צריכים לעשות מעשה שיצמיח את הקהילה", אומרת מירי פריג'ה, חברת הוועדה. "יש לנו הרבה חבר'ה חדשים שהגיעו אחרי הגירוש, וחשבנו לעשות משהו שיחבר גם אותם למה שעברה הקהילה. אבל יותר מכל הרגשנו צורך להביע את הכרת הטוב. אחרי חמש שנים, כשאנחנו כבר לא בעמדת הישרדות, קלטנו כמה עשו בשבילנו בתחילת המסע הזה, כשהיינו בכפר-פינס.
"ואז שאלנו את עצמנו: ומה עשינו למענם, בתמורה על כל העשייה שלהם? נכון שעשינו מעין טקס, לפני שעזבנו, אבל זה היה ממקום אחר. פתאום קלטנו שכיבסו לנו ועשו לנו ולקחו אותנו ואנחנו היינו די פסיביים. הרגשנו צורך גדול להגיד תודה".
לא אצל כולם התקבל הרעיון בקלות. חלק מהמשפחות הרגישו שהזיכרון כואב מדי ושאינן מסוגלות לחזור לנקודה שמהווה עבורם סמל לימי העקירה הקשים. משפחות אחרות התלהבו מאוד. ההחלטה הייתה לכבד את אלו שבוחרים לא להצטרף, אבל לקיים את השבת למרות החששות.
"אני חייבת להגיד שכשנכנסתי לכפר משהו נצבט בי. היה לי קשה", אומרת פריג'ה. "אפילו השלט 'ברוכים הבאים מושב קטיף' הזכיר לי את השלט שהיה כשהגענו מהגוש. אבל הרגשתי שאני באה מעמדה אחרת, חזקה, כי יש לי בית ואנחנו לא מגיעים לכאן כמו באותו לילה, כאנשים שגורשו מהבתים שלהם, אלא מתוך בחירה, מתוך עוצמה".
הדס אברמוביץ', שהייתה חלק מהגרעין המייסד של קטיף, מספרת כי כששמעה על הרעיון של השבת בכפר-פינס, התלהבה. "הזיכרונות שלי מהמקום היו טובים ורגועים. נכון שהגענו לשם בגלל הגירוש וכשהיינו אבלים, אבל הנחיתה הייתה נחיתה רכה. המקום הזה עטף אותנו בדיוק בזמן הנכון. השקט, הפסטורליות, האווירה שהייתה זהה לשלנו מבחינה דתית וכפרית. לא נשארו לי משם זיכרונות קשים בגלל ההגעה לשם יום אחרי הגירוש. דווקא השלבים שעברנו אחרי שעזבנו את כפר-פינס היו טראומטיים. שמחתי להגיע לשם ממקום של הכרת הטוב. אני חושבת שהם עשו מעל ומעבר".
