מזמן לא נדרשתי לכמה ממחטות כדי לנגב את שפע דמעות הצחוק ההיסטרי שגרמה לי הצגה כה מענגת כמו זו. צוות מסיימי השנה של הסטודיו בירושלים של ניסן נתיב, תחת בימוי המופלא של מנהל הסטודיו שם - אריק עשת, יצרו הצגה שהיא מוצר מושלם להעלותו על במות מסחריות או רפרטואריות.
צ'כוב, שהיה רופא כפרי משועמם, הוא "המספר" בהצגה, שמתוודה כיצד באים לו הרעיונות לסיפורים. את דמותו החולמנית הבלתי רגילה, מגלם בהצלחה רבה ארז לבין. הסיפור המצחיק בשיאיו מכל היתר "הניתוח", הוא על כומר שמגיע לטיפול שיניים, ובהיעדר הרופא, "מטפל" בו מעין סניטר עם סינור של קצב טבול בדם. את העקירה של השן הוא מבצע באמצעות מברג. לא ראיתם סצנה מצחיקה מזו בחייכם, בביצוע אסף שצברג (העוקר) ונתן-אל לוי (הכומר). משהו נדיר.
בסצנה "מלחמה שקטה", נפגשים שני ווטרנים, קצינים עטורי מדליות, לוויכוח קבוע ביניהם, הפעם - על תפריט ארוחת צהריים שיבחרו. הדו קרב המילולי ביניהם נערך על-פי כללי קרב אמיתי. התיאורים שלהם את המנות, עוררו את מיצי כל הקהל ביכולת המשחקית המופלאה של שניהם - עמית אולמן ויפתח ליבוביץ'.
אותו עמית אולמן, בתפקיד מנוגד לחלוטין לקודם, עשה קטע של הפתיין האולטימטיבי, בצורה הכי מזהירה שאפשר. הוא מלמד את הקהל כיצד ניתן לכבוש את לבה של אישה נשואה, מבלי לדבר עימה או להביט בה בכלל - אלא רק דרך שיחה עם בעלה. בלבושו בחליפה לבנה מהודרת, עם כובע בורסלינו לבן שמוט ונעליים לבנות, הוא מעלה דמות שלא תישכח במהרה. יכולת משחקו של אולמן בשני תפקידים כה מנוגדים: כגבר יפה תואר ומקסים, וכזקן עקשן בסצנה הקודמת - לא תיאמן.
אסף שצברג (עוזר רופא השיניים מהסצנה שנ"ל) מפליא שוב יחד עם דני שפירא המצוין בקטע על משוגעת היסטרית (אודליה והב הנוקבת) המגיעה למשרד כדי לתבוע כמה רובלים שנגזלו ממנה. הסצנה מגיעה לרמות של טירוף מצחיק, גם היא. וכך כל יתר הקטעים.
חובה לציין שבכל תנועה והבעה של 16 השחקנים המוצלחים, מסיימי ביה"ס, בולט כתב ידו של הבימאי המעולה, אריק עשת. כל זה ביחד עם המוזיקה המקורית שכתב וליווה על הפסנתר גיא פרטי, התלבושות המוקפדות של דלית ענבר ואבי פליט, התרגום של ניסים אלוני - מעלה את הצורך להמליץ על העלאת ההפקה הנהדרת הזו בפני הקהל הרחב, כי מגיע לכולם ליהנות מתיאטרון טוב ומשובח, וגם לצחוק עם כל הלב.
