חפשו שם מוסר השכל, חפשו חוכמת חיים, חפשו העשרה אינטלקטואלית או אפילו ריגוש קטן - ולא תמצאו. אבל "תעלולי סקפן" שמציג תיאטרון החאן יודעת בהחלט לספק את הסחורה.
מה שמתחיל במסכת משפחתולוגית סבוכה ומאיימת המזכירה את נפתולי מסכת כתובות, מתבהר ומתגלה כסיפור פשוט בהרבה. בשפה של פעם נוסח נתן אלתרמן, מצליחים השחקנים על הבימה ליצוק חיים במחזה שכתב מולייר, מבלי שום צורך פוליטקלי קורקט ומתייפייף לשנות את השפה ו"לרדת אל העם".
ההומור כל-כך רחוק מזה של תקופתנו אנו, אבל יש בו מסע בזמן לדרמה תקופתית שההפלגה אליה נוסכת חיוך רחב על שפתי הצופה. כאשר פרצי הצחוק המתגלגלים ומכאיבי הבטן הגיעו לשמע צחוקה של ה"צוענייה" הססגונית, או למסע החיזורים הקופצני אחריה.
דקות ארוכות של הנאה צרופה היו מנת חלקי ומנת חלקו של הקהל שליווה את ההופעה במחיאות כפיים קצובות שנועדו להביע את ההנאה מהמשחק המעולה, מהשיח הקולח, מהעלילה המתגלגלת ובעיקר מהחינניות והתזזיות שניבטה בכל תנועת גוף ולשון של השחקן הראשי המבריק ויטלי פרידלנד.
בידור על רמה מקומדיה שלחה לא נס זה בדיוק זה. לכו לצפות ללא שום פקפוק.
