החופש לבחור

סקר TGI שפורסם השבוע מבטא היטב את העדפות הציבור: יותר ויותר אנשים קוראים את העיתון ישראל היום (35.2% לעומת 34.9%); יותר ויותר אנשים שהתפכחו מבינים ש"העיתון של המדינה", בראשו עומד ארנון (נוני) מוזס, בוגד שנים רבות בערכים ובעקרונות בסיסיים; יותר ויותר פוליטיקאים ופקידים בכירים ומנהלים ובעלי מקצועות חופשיים מבינים היטב: מוזס מוביל בעיתונו אג'נדה מסחרית, ולא עיתונאית. האמת אינה נר לרגליו. טובת הקוראים - בשמם ולטובתם כביכול פועלים עיתונאי ידיעות אחרונות - אינה מצויה במיקום גבוה בסולם העדיפויות שלו. מוזס פצח ערב פרסום הסקר בקמפיין תקשורתי אגרסיבי, שנועד לטשטש את המציאות. ניסיונו להציג את עיתון ידיעות אחרונות כעיתון חופשי, חוקר ואמין, נוגס עוד יותר באמינותו. על כזביו בשורה של פרשות ועניינים עמדנו כאן בהרחבה, במשך שנים, והצבענו על אופן ההתנהלות הבעייתית מצד "השקרן של המדינה".

אידיאלים לצד אמיתות

זר כי היה נתקל במסרים שהועלו במסגרת הקמפיין של ידיעות אחרונות - "רק עיתונות חופשית היא עיתונות אמיתית"; "רק עיתונות חופשית היא עיתונות חוקרת"; "רק עיתונות חופשית היא עיתונות אמינה" - יסכים בוודאי, ובצדק, כי אלה אידיאלים נעלים שאמורים להדריך את המו"לים והעורכים בישראל. אך מי שמצוי ברזי התקשורת ומכיר היטב את מעלליו של ארנון מוזס, יודע היטב: מוזס מוביל קו שיקרי ופוגעני ומגמתי ומעוות, שנועד בסופו של דבר להטעות ולהוליך שולל את ציבור הקוראים. המסרונים שמנסה מוזס להטמיע במוחם של אלה הנחשפים לקמפיין - "החופש לדעת"; "החופש לקרוא"; "החופש לחשוב" - היו יכולים להתקבל בקלות כמסרים חיוביים, לו היה מדובר בעיתון רציני, המספק מידע אמין ומבוסס, ומותיר לאותם קוראים את החופש לדעת את האמת, את החופש לקרוא מידע ופרשנות נקייה משיקולים זרים, ואת החופש לחשוב בלא שהקורא יוזן במידע מטעה ומסולף.

צרתו של ארנון מוזס

העובדה שארנון מוזס אינו ממהר להכות על חטא ולתקן דרכיו, תוביל, בטווח הנראה לעין, לצניחה נוספת ובלתי נמנעת בתפוצת העיתון ובמעמדו בקרב הציבור. התפתחות רשת החדשות באתרי אינטרנט עצמאיים תאיץ מגמה זו. צרתו של מוזס תתעצם בקרוב מגליונות סוף-השבוע - העוגן הכלכלי של העיתונות בישראל. אנשיו של אדלסון מרכזים מאמץ לנגוס עוד ועוד בשוק זה. אם ארנון מוזס, שהוא מנהל מוכשר ו"ממזר", לא יתפכח, ובהקדם, "הארגון" - כך מכונה ידיעות אחרונות בפי יודעי דבר, עלול להיקלע לסחרור כלכלי שסופו מי ישורנו; אם בכירי העיתון - עורכים, עיתונאים, מנהלים, וגם בעלי המניות, לא יקפידו לעשות מלאכתם נאמנה ולא יובילו לשינוי אמיתי, למען הציבור, עלול העיתון לאבד עוד מכוחו. העובדה שעיתון ידיעות אחרונות עולה באיכותו על עיתון ישראל היום, לא תעמוד לו, אם לא יבוצע שינוי, כאמור. העובדה שידיעות וכתבות רבות, רבות מדי, מזהמות את העיתון בכזבים ובחצאי אמיתות, תגרום ליותר ויותר קוראים להשליך את הארגז כולו כדי שלא להיחשף לתפוחים הרקובים ולחיידקים המזהמים.

מעלליו של ארנון מוזס

אין צורך להכביר מילים בדבר מעלליו של מוזס משנים רחוקות, כדי להוכיח כי מפלתו הייתה ידועה מראש. אחרי הכל, הציבור שנחשף לאמת באמצעות כלי תקשורת מעטים, ובראשם News1, יודע היטב להבחין בין טוב לרע ובין אמת לשקר. מדובר בתהליך ארוך, אך בטוח. די אם נזכיר את מעשיו של מוזס בשלוש פרשות: פרשת אהוד אולמרט, פרשת חיים רמון, פרשת מוזס-אדלסון, כדי ללמוד על התנהלותו הבעייתית והנפסדת. בשלוש פרשות אלה הוביל מוזס קו עיתונאי כוזב ומגמתי, שנבע משיקולים זרים:

• בפרשת אולמרט ניסה מוזס לחבל בחשיפות של News1 ובבדיקות של מבקר המדינה השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס ובחקירות שנפתחו בעטיין. גם במהלך המשפט המתקיים נגד אולמרט מגויסים כתבי העיתון לפרסום דיווחים מטעים וחצאי אמיתות;

• בפרשת רמון ניסה מוזס לחלץ את האיש מאימת הדין. התמיכה בו נמשכת גם בתקופה זו, משיקולים זרים, כמובן, למרות שהורשע בדין;

• בפרשת מוזס-אדלסון ניסה מוזס, והוא ממשיך בכך גם בימים אלה, לפגוע, בכל מחיר, בשרה ובבנימין נתניהו, בניסיון נואש לעצור את דהירת העיתון ישראל היום, שיוצא לאור על-ידי אדלסון, ידידו האישי של נתניהו. מוזס נוהג כפי שהוא נוהג, תוך פגיעה באינטרסים חיוניים של המדינה בכלל והציבור בפרט.

הטיפול המגמתי והפוגעני והמסולף בפרשות הנ"ל, בוצע על-ידי הכותבים והפרשנים הבכירים של ידיעות אחרונות, ונחום ברנע בראשם. כל אלה גויסו לשרת את המו"ל, המודרך משיקולים זרים. גם בעיתונים אחרים, ובהם מעריב (בן כספית) וישראל היום (מרדכי גילת) נוהגים, מזמן לזמן, לפרסם ידיעות ו"חשיפות" כוזבות ופוגעניות - וגם נמנעים מלתקן זאת, אך מוזס הגדיל לעשות מכולם בכזביו הרבים והסדרתיים. לכן אין אולי פלא, כי קוראים רבים משתמשים באחרונה בזכותם הטבעית - החופש לבחור. בנסיבות אלה, רק טבעי שרבים מהם מעדיפים לקבל ולקרוא את עיתון ישראל היום, המחולק חינם, במקום לשלם שקלים תמורת שקרים.