מחזהו של דייוויד אובורן "הוכחה", זוכה פרס הפוליצר, הטוני ופרס תא המבקרים של ניו-יורק לשנת 2001, עולה בתיאטרון הספריה - מהתיאטרונים המוקדשים אך ורק למחזות איכות. בהמשך לקו שהנחה גרי ביל"ו, מנהלו הקודם של בית צבי ומייסד תיאטרון הספריה, הצגות האיכות ב"ספריה" מבוצעות בידי שחקנים שלמדו בעבר בבית צבי, וכיום הם מקצועיים. כך גם הבימאי הפעם, יגאל זקס, בוגר בית צבי, שעשה עבודת בימוי מלוטשת, קצבית ומרתקת. ואין זה פשוט לעשות זאת עם סיפור המתרחש בבית אחד בתוך יומיים, אך מגולל פרשה סבוכה של מרקם היחסים בין האב (עמי ווינברג הוותיק), פרופ' דגול וחוקר בתחום המתמטיקה, לבין בתו האהובה, שנטשה את לימודיה כדי לטפל בו כשאיבד את שפיותו. במחזה נחשפות אמיתות על תקופת שיגיונו, כשהוא נשמע דווקא צלול והגיוני, וכן הבזקים לעבר, עוד לפני התקופה הזו, וגם כשהוא מופיע כרוח המת, והבת (ליז רביאן המרגשת, במשחקה הנוקב, הכה אמיתי והכנה) באה עימו חשבון, אך ללא טענות, עם המון אהבה. הופעתו של תלמידו לשעבר של האב, גיל ווייס מלא הקסם, שמבקש להגיע למעמקי המסתורין של מחקרו של האב, מכניסה ממד נוסף למרקם, כשהיחסים בין הבת והבחור הופכים מסלידה - מצידה - לאהבה. הופעת האחות קלייר (קרן סולקין-אדלר) המנסה לעקור את קייט מהבית שהצמית אותה וקטע את המשך לימודיה, גורמת להתנגדות. לדמות האב הקשיש לא נמצא בוגר בית צבי כה מבוגר, ועמי ווינברג, שועל במה ותיק, נרתם למעשה. הוא נכנס לתפקיד בצורה מושלמת, ומהווה את המנוע להתפתחות העלילה. אם כי ליז רביאן היא לב-ליבה של ההצגה במשחקה, ובהיותה הגיבורה הראשית. הבמה הקטנה של אולם שרגא פרידמן, אידיאלית למחזה כה מהודק, התופס את הקהל בגרונו. ייתכן שבמערכה השנייה ניתן היה לקצר במעט, ולשמור בכך על הקצב של קודמתה. בנוסף לבימוי המצוין של יגאל זקס, לתרגום של שמואליק לוי - מעצב הבמה זאב לוי יצר בחלל הזעיר הנתון את הבלתי אפשרי. התלבושות המגוונות שעיצב ברק חודיראן, ושכישרונו ניכר במיוחד באלו שעיצב לקייט (רביאן), מוכיחות את כשרונו, ומסבירות מדוע ערב קודם זכה בפרס או במלגה עבור יכולת העיצוב שלו. את המוזיקה עיצב אסף אבירם, גם הוא בוגר בית צבי וכעת תלמיד ב"רימון", ואת התאורה - יעקב סליב המנוסה. הצגה - מלאכת מחשבת.