"המשחק הדו פרצופי" הוא רגע שצריך להתעכב עליו. אם להתמקד, צריך להתעכב על הפעם הראשונה שבה יגאל שילון עלה לשידור עם השעשועון האידיוטי: זה קרה בסיום התוכנית "שישי חם", כשאורנה דץ, מיכל אמדורסקי ושרון חזיז עשו את הדבר הזה שטאלנטים עושים כשהם מעבירים את השידור לטאלנט שאחריהם - מתחנפים, מצחקקים, ובעיקרון משתפים פעולה כי אין ברירה אלא לשתף פעולה.
שילון העלה לשידור בזה אחר זה סמי-ידוענים:
דנה אינטרנשיונל, מני פאר ועינת שרוף. הוא אפשר להם להתאמן על המשחק, רגע לפני שהאנשים הרגילים לוקחים בו חלק. המשחק, למי שלא ראה, כולל שתי תמונות פנים של ידוענים שרותכו זו אל תוך זו לכדי פרצוף אחד וכעת על הצופים לנחש באילו שני ידוענים מדובר.
בכל מקרה, הידוענים שעלו לשידור החמיאו לשילון על המשחק - ידוענים תמיד מחמיאים זה לזה - וטענו שתענוג לראות אותו שוב על המסך, כי הגעגועים אליו היו גדולים. למה בדיוק הם התגעגעו: ככל הנראה למתיחות המושקעות שלו שניפחו אותם לממדים מפלצתיים. כעת, כמו בחיים שכאלה, הם עולים לשידור כדי להכיר לו תודה.
לאחר שהידוענים ניסו את כוחם, נפרד מהם שילון והודיע שבמהלך הערב הוא יטריד אותנו עוד כמה פעמים (הוא אומנם לא השתמש במונח "יטריד", אך זה מה שעשה בהמשך). כשסיים עם ההודעה, פרצופו הביט לעבר הצופים כשהוא ממתין לתוכנית הבאה שתעלה ותגאל אותו מהמעמד. אלא שהתוכנית הבאה לא הגיעה ושילון נותר תקוע מולנו שניות מספר, נצח במונחים טלוויזיוניים. זה היה רגע ערוץ ראשוני מובהק - כשל טכני בפרמיירה של תוכנית חדשה.
מדוע יש להתעכב על הרגע הזה? מפני שמעבר לדביליות הרגילה שמגולמת בשעשועון עצמו, ומעבר לרמייה שבהצגת המשחק (כדי לעלות לשידור צריך להיכנס למאקו ולא סתם "להתאמן", כמו שאומר שילון, אלא לצבור את הניקוד הכי גבוה במשך שבוע שלם. כלומר, להתמכר), ומעבר לסגידה הפתטית לסלבס - נדמה לי שקשת משדרת מצוקה.
יש משהו אומלל מדי ב"משחק הדו פרצופי", מעין עליבות של גוף שידור שאינו מבחין בגיבנת הצומחת מאחוריו. יותר מדי אלמנטים מזכירים את
רשות השידור בימי נפילתה: החל מהחוויה הוויזואלית המיושנת, דרך הבחירה ביגאל שילון, המשך במהות הריקה של המשחק עצמו וכלה באופן שבו פורצים אל כל תוכנית ומפריעים את זרימתה כדי לקדם אתר אינטרנט. יותר מדי היבטים של היעדר מחשבה חברו זה לזה, תופעה שלרוב מייצגת ניוון ועייפות.
"המשחק הדו פרצופי" נראה כמו סימפטום של שקיעה. יגאל שילון אומנם משווה אופי של מתיחה לשקיעה, אבל במובן מסוים הוא רק מבטל את האפשרות שמישהו יעשה משהו כדי לשנות את נתיב ההפלגה. אלו מרכיבים קלאסיים של טרגדיה.
- "המשחק הדו פרצופי", ערוץ 2, פריצות בשישי בלילה.
