הפרשה, ובעיקר החקירה, רק בתחילת הדרך. ככל ששמו של גלנט ימשיך להתנוסס בכותרות העיתונים, כך סביר להניח יתרבו השפנים האפשריים בכובע. יש מי שמברך על ההחלטה של ברק להתחיל את סבב שיחות המועמדים במועד מוקדם – כך לפחות יש מספיק זמן להתמודד עם הבלת"מים (אירועים בלתי מתוכננים). משפט אזהרה לסיום: בשבועות הקרובים צפויה נטייה תקשורתית להציג את מערך המועמדים החדש (שוב, בהנחה שגלנט מוכתם), בצבעים מאוד חדים. זה ראוי וזה לא ראוי. זה בעל ניסיון מבצעי עשיר והשני סתם פרווה. האמת היא שמרבית השמות שנזרקים לחלל הקריה בימים האחרונים ראויים. אף אחד מהם לא דומה לנפוליאון, אבל לכל אחד מהם ניסיון מספיק לפקד על הצבא גם בשנים הקשות שלפנינו. לצה"ל שלאחר עידן אשכנזי יש כוח אינרציה חיובי מאוד, ואיש מהם לא עשוי לקלקל אותו. אם בוחנים את רשימת הרמטכ"לים לדורותיהם מגלים שלפני בחירה מפתיעה, וגם לאחריה, תמיד נלוו לאירוע ספקולציות שליליות. לכן, אפשר לקרוא את הפרסומים בתקשורת גם בעין ביקורתית, ולזכור שהמבחן היחיד שממנו אפשר ללמוד על מפקד צבאי עליון הוא מבחן הזמן והמלחמה.

ה'יריב' הבולט ביותר של גלנט הוא הרמטכ"ל אשכנזי. חתול שחור עבר ביניהם מאז מבצע 'עופרת יצוקה'. בתקשורת הציגו את עניין חלוקת הקרדיטים כגורם למריבה. כביכול, כל אחד מהם נעלב מהכתרים שיוחסו לאחר. הסיבה האמיתית הסתתרה דווקא בקומה 14 בקריה - במשרד הביטחון. אהוד ברק היה זה שבלית ברירה אישר את המבצע, והוא גם זה שעצר אותו כשנדמה היה לו שצה"ל הגיע לשיא. ההחלטה של ברק, הביצוע והבישול של לובשי המדים. בפיקוד דרום התאמנו על המבצע במשך שנתיים. במטה הכללי הציגו אותו שוב ושוב למקבלי ההחלטות, הסבירו, דחפו. בימים כתיקונם, הקרדיט מגיע לכל המשתתפים בפעילות, עד רמת האוגדונר ומפקדי החטיבות. אלא שבאווירה שנוצרה סביב 'עופרת יצוקה', הציבור רצה גיבורים. בבאר-שבע נתלו שלטים ברחובות: 'גלנט, אנחנו אוהבים אותך'. בעיתונים פורסמו כתבות תחקיר על קדנציית אשכנזי, ובהן סופרלטיבים על גלנט איש הצפרדע שהפך למלך הדרום. רק לאהוד ברק, כמו בשיר הילדים, לא נשאר. כשפרשנים ביטחוניים החלו לשאול על תהליך קבלת ההחלטות, ולתהות למה המבצע הסתיים דווקא במועד שבו הסתיים, החלה גם מסכת הכפשות הדדיות. מריבת קרדיטים בין גלנט, שהפך לפתע ליד ימינו של ברק, לבין אשכנזי. בסבב המינויים שבא לאחר מכן עלו הקלפים על השולחן. ברק לא הסכים שאייזנקוט, ממקורביו של אשכנזי, יתמנה לסגן הרמטכ"ל. אשכנזי, שמינוי הסגן שלו נמצא בתחום אחריותו, לא הסכים שגלנט יתמנה. כך נבחר האלוף גנץ. מאחורי הקלעים התקוטטו ראש הלשכה של ברק יוני קורן ודובר צה"ל אבי בניהו זה עם זה. כל אחד דאג לבוס שלו בדרכו. המתח היה גלוי וידוע. מספיק היה לדבר עם אחד מהם כדי להבין את 'החיבה ההדדית'. כאמור, עד כאן אפשר היה להתייחס לעניין כמריבות טיפוסיות לעונת ההתמודדות על כיסא המפקד הצבאי העליון, מריבות ששיאן בזימון שהגיש אהוד ברק למועמדים, ללא ידיעת הרמטכ"ל, באותו שבוע שבו נורו רקטות בדרום והתנהלו חילופי אש עם צבא לבנון בצפון. ואז נוצר המסמך.

האפשרות שמישהו בקרבת הרמטכ"ל ייצר את המסמך היא קלושה מאוד. לאשכנזי יש אומנם בטן מלאה על ברק ועל בן בריתו גלנט - אפשר היה לחוש את זה השבוע בוועדת טירקל, בעקיצות הקטנות שבין השורות - אבל מי שמקורב אליו מכיר את הסלידה של האיש מאירועים כאלה. אמנם, אין בכך כדי לשלול את אחד מכיווני החקירה האפשריים, שלפיו מישהו באזור בניין המטכ"ל שם ידו בדרך פלאית על המסמך השלם. אותו איש מסתורין החזיק בו עד שהחליט להפוך אותו לאטרקטיבי יותר, הוסיף את הלוגו של אייל ארד מפורום החווה ודאג שיגיע באורח פלאי לתקשורת. לאיש אין ספק שהרמטכ"ל לא היה מעורב בכך. הוא ישר מדי. אבל על התפר שבין בניין המטכ"ל לבניין משרד הביטחון מסתובבים הרבה טיפוסים, וחלקם בהחלט מסוגלים לכך. לכאורה מדובר בחקירת פוסט-מורטם. מה כבר משנה מיהו יוצר המסמך ומיהו המזייף או המדליף כשכולם מלוכלכים בבוץ. אלא שכבר עכשיו ברור שההדלפה הזאת הצליחה בדבר אחד - רכבת המינויים המתוכננת הוסטה לכיוון שונה לגמרי מזה שהיה ידוע לפני שבוע. אם עד עכשיו המועמד הטבעי היה גלנט ואחריו אייזנקוט, שני האלופים הבכירים ברשימה, הרי שעכשיו יש כבר מי שמשך את הימורו על גלנט. בעיני הציבור כבר דבק בו כתם של פוליטיקאי. האפשרות היחידה שממנה הוא יוצא חלק היא זיוף שנעשה לשם הכפשה. הבעיה עם האפשרות הזאת היא תוצרי החקירה, או נכון יותר: מהירות החקירה. כדי לנקות את גלנט לחלוטין המשטרה צריכה להשיג הוכחות חותכות לכך שמישהו במשרד הביטחון או בסביבת הרמטכ"ל פעל כדי להפיל אותו. התוצאות חייבות להתקבל בשלושת החודשים הקרובים, כדי להשאיר מספיק זמן להכריז על הרמטכ"ל הבא. למשטרת ישראל יש הכישורים לפתור תיקים בצורה מהירה, אבל זה מעולם לא קרה כשבחקירה היו מעורבים כל כך הרבה אנשים רמי דרג. לכולם יש לו"ז צפוף ומשימות חשובות, וחוקרי המשטרה ייאלצו להתיישר על פיהם. המועמד השני, אייזנקוט, ניזוק גם הוא מהפרסום. עכשיו ברור שבלשכת ברק יעמדו על הרגליים האחוריות מול כל מתמודד שאשכנזי יציע. כך מגיעים בסופו של דבר לכושר האלתור הישראלי - שפנים חדשים שהמתינו כל הזמן הזה בכובע. אפשרות אחת היא לקחת את אחד מהמתמודדים הנוספים שהוכנסו לרשימה כדי להעניק לה רוחב מספק. ביניהם בולט בני גנץ, אלוף ותיק וסגן הרמטכ"ל הנוכחי. גנץ היה פשרה בתור סגן רמטכ"ל, ובחירה בו כרמטכ"ל עשויה להיות פשרה חוזרת. הוא ראוי לכל הדעות, אף שאינו בן טיפוחיו של אף אחד. שפן נוסף שמדברים עליו בשיחות הקפה בקריה הוא האלוף משה קפלינסקי, האיש שעזב לאחר מלחמת לבנון השנייה. קפלינסקי, סגן רמטכ"ל לשעבר, חבר של כולם. הוא אומנם כבר איש עסקים, ונכנס עמוק לניהול פרויקט הרכב הירוק של היזם שי אגסי, אבל מי שעוקב אחר הצהרותיו מגלה שהתבטא כי אם יקראו לו ישוב. יש תקדים למהלך כזה, אשכנזי עצמו, אלא שהחלטה למנות רמטכ"ל נוסף מבחוץ עלולה להעביר מסר בעייתי מאוד לצבא. אלופים יבינו שמוטב להשתחרר ולחכות לקריאה מאשר לעשות טעויות ולצבור כתמים בשירות פעיל.