ספקיות האינטרנט בישראל החלו לחסום החל מהשבוע, אתרי הימורים שונים באינטרנט. זאת, בעקבות צו חריג שהוציאה משטרת ישראל המורה להן לעשות זאת. הצו הוצא כחלק ממלחמה רחבה יותר של המשטרה בתופעת ההימורים הלא חוקיים בישראל, הכוללת בין השאר, גם פשיטות על בתי הימורים, החרמת ציוד וחסימת העברת המחאות בנקאיות לעסקי הימורים.
הראשונה לקיים את הצו השבוע הייתה 012 סמייל, אשר אמרה כי היא מחויבת לקיים כל צו וחוק במדינת ישראל. עם זאת, החברה הודיעה גם כי תפנה לערכאות משפטיות על-מנת לברר האם הצו אכן עומד בקנה מידה אחד עם רוח החוקים והתקנות הנהוגים במדינת ישראל. ספקיות האינטרנט האחרות הצטרפו גם הן, וכעת מי שמנסה לגלוש לאחד מאתרי ההימורים שנחסמו מקבל הודעת שגיאה על כך שהאתר לא קיים או לא נמצא.
מה הסכנה שבצעד כזה? הצו שהוציאה משטרת ישראל נתקל השבוע בביקורת לא מועטה, וכנראה שבלא מעט צדק. אין ספק כי מלחמתה של משטרת ישראל בפשיעה חשובה מאוד ואף חיונית להתנהלותה של מדינה מתוקנת, אך עם זאת, לא כל האמצעים במלחמה הזו יכולים וצריכים להיות כשרים. אחד מהאמצעים הבעייתיים הללו הוא הצו הנוכחי, אשר הסכנות שהוא מציב, מעלות סימן שאלה על עצם קיומו.
את אחת מהסכנות הללו לכל שוחר חופש, היינו מגדירים תחת הכותרת המדרון החלקלק. החוק כיום לא מגדיר בבירור עד כמה יש למשטרה סמכות להורות לספקיות האינטרנט לחסום תכנים באינטרנט, ובמיוחד כאשר מדובר באתרים שנמצאים מחוץ לגבולות מדינת ישראל. משאין הגדרה מדויקת כזו, שרטוט הגבולות בנושא נעשה על-ידי המשטרה עצמה.
היום מדובר בחסימת אתרי הימורים באינטרנט, אך מחר התופעה יכולה להתרחב. למשל, תכנים הכוללים אלימות או תכני פורנוגרפיה, כאשר גם פה, שאלת הגבולות היא שאלה בעייתית. מכאן, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במדרון חלקלק שבו המשטרה תחסום יותר ויותר תכנים שלא יהיו נגישים לאזרחי ישראל, וזאת מבלי שמישהו יפקח או יוכל להבטיח שמדובר בחסימה שנעשית לטובת הציבור הרחב ולא לטובת בעלי אינטרסיים פוליטיים או כלכליים.
עוד נזכיר בהקשר זה כוונות דומות שיצאו ממפלגת ש"ס לחסום אתרים פורנוגרפיים. אלה לא נכפו בסופו של דבר, אולם יש פה כדי להבין את המשמעויות והפוטנציאל בצעד הנוכחי.
האם ספקיות האינטרנט הם משטרה חדשה? מלבד זאת, המשמעות של ההוראה לספקיות האינטרנט לחסום תכנים באינטרנט, היא, לדעתנו, הפיכת הספקיות לזרוע אכיפה נוספת של החוק.
במדינה דמוקרטית, מדובר בנושא מאוד בעייתי, שכן על המשטרה מוטלת האחריות לתפוס את פורעי החוק ולעצור אותם מלבצע את פשעיהם, ולא על גופים מסחריים כדוגמת ספקיות האינטרנט. אם אתר מסוים עובר על החוק יש לפעול נגדו או נגד המשתמשים בשירותיו הלא חוקיים, אך נראה לא סביר להטיל את התפקיד לאכיפת החוק בו על-ידי גופים אחרים.
פגיעה בדמוקרטיה שתלך ותתרחב? ביקורת נוספת שנשמעה השבוע היא כנגד הצורה שבה נחסמו האתרים המדוברים. משתמשים שמנסים להגיע אליהם מקבלים הודעת שגיאה על כך שהאתר לא קיים או איננו נמצא. מן הראוי היה שהמשתמש יקבל במקום זאת הודעה ברורה על כך שהאתר נחסם בהוראת המשטרה ולא יוטעה ויחשוב שהוא איננו קיים כלל. הזכות לקבלת מידע נכון ואמיתי חשובה מאוד, במיוחד כשהמידע הזה נוצר בעקבות פעילות של אחת מהרשויות במדינה.
כדי להבהיר עד כמה הזכות הזו חשובה בדמוקרטיה נביא את הדוגמה הקיצונית של סין, שבה אתרי אינטרנט רבים שמציגים ביקורת על השלטון הסיני נחסמים באופן דומה, מבלי להודיע למשתמש על חסימתם. האזרחים הסיניים לא נחשפים לאתרים הללו ולביקורת שהם מותחים על הממשל, ובמקרים רבים כלל לא מודעים לכך שהאתרים הללו קיימים, מה שלא מאפשר דיון חופשי אמיתי.
עוד זווית היא ההתערבות בשבוע האחרון של ממשלת הודו בחסימת תכנים של מכשירי הסלולר בלקברי של חברת RIM, שמאפשרים להצפין את המידע. במקרה זה טענו השלטונות כי בלי לתת יכולת לפרוץ את המידע לשלטונות הביטחון, מכשירים אלה יכולים לשמש טרוריסטים.
האם הצעד בכלל יעיל? במקביל לכל הטיעונים עומדת עוד שאלה - האם החסימה בכלל יעילה? מבדיקה שערכנו עולה, שלמרות שהחסימה קיימת, ישנן דרכים קלות ופשוטות מאוד לעקוף את החסימה הזו ולהמשיך ולהשתמש באתרי ההימורים באינטרנט הספציפיים או באתרים תחליפיים. כך למשל, ניתן לעשות זאת על-ידי שרתי פרוקסי. מכאן, שעולה השאלה למה מלכתחילה היה צריך לצאת בצו שכזה, על כול ההשלכות שלו, כשברור שמי שירצה באמת יוכל להפר אותו?
מסקנות אופרטיביות בישראל אין תשתית חוקתית ראויה ומספקת המגדירה בצורה ברורה את הסמכות של המשטרה לחסום תכנים באינטרנט. לכן, נדרש דיון ציבורי וחשיבה רחבה ומעמיקה מצד גורמי החוק כמו הכנסת למשל וכמובן גם מצד האזרחים.
חשיבה בנושא צריכה לתכלול את כל ההשלכות הרחבות של חסימת תכנים באינטרנט ואת האפקטיביות שלהם, ובעיקר, להתתחשב בעקרונות המוצקים של הדמוקרטיה,
חופש הביטוי וחופש המידע.
ברמה המעשית, היינו רוצים לתרום לדיון ציבורי ולעורר אנשים לחשוב על ההשלכות של צעדים אלה על כל אחד מאיתנו. אם נוסיף את התמונה הרחבה של מאגר המידע הביומטרי ומכמונות המהירות הדיגיטליות שיוצבו בקרוב, שגם בהם רוצה הממשלה לשלוט במעשינו ובחיינו, הרי שהרעיונות עליהם דיבר אורוול בספרו 1984, נראים כיום קרובים מתמיד.
ולבסוף טיפ מעשי ומיידי לכל אחד - כדאי ליהנות כמה שרק אפשר מההווה, בגלל שעוד שנים ספורות, נתגעגע בערגה לשנת 2010.
הטבעת המתהדקת על הפרטיות התופעה המדוברת היא עוד צעד מעורר מחשבה על חיי היום-יום הצפויים לנו בשנים הקרובות. על אספקטים נוספים לאותו נושא, אולם מזווית אחרת, כתבנו בשבוע שעבר במסגרת המשמעויות לחדשות
בכתבה על הטבעת המתהדקת על הפרטיות.
