ב-21 באוגוסט 2010 נחנכה רשמית תחנת הכוח הגרעינית הראשונה של אירן בבושהר, שנבנתה על-ידי רוסיה. נראה שבכך הגיעה לקיצה פרשה ממושכת זו, שהפכה בשנים האחרונות למעין מנוף ללחצים בינלאומיים על אירן ולוותה בסימני שאלה עד השלב האחרון. אירוע השקתה של התחנה צוין בטקס חגיגי במעמד סגן נשיא אירן וראש הסוכנות הגרעינית שלה, עלי אכבר סאלחי וראש הסוכנות הגרעינית הרוסית (ROSATOM) סרגי קיריינקו. לקראת הטקס הוחל בהכנסתם לליבת הכור של 163 מוטות הדלק הגרעיני שהובאו מרוסיה ונפתח שלב ההכנות להתנעת התחנה הצפוי, כנראה, בסוף ספטמבר 2010.
הקמת מרכז כורי כוח לייצור חשמל בבושהר החלה עוד בזמנו של השאח. פרויקט זה היה, ככל הנראה, חלק מתוכנית אב גרנדיוזית שכללה בין היתר את האפשרות לייצר נשק גרעיני. הכורים היו אמורים להיות מוקמים על-ידי מספר חברות זרות, כאשר צמד הכורים הראשונים היה בהקמה, בעת נפילת משטר השאח, על-ידי החברה הגרמנית KWU. עבודות ההקמה של הכור הראשון שהחלו בשנת 1974 הושלמו כדי 85% בעת המהפכה, אך הופסקו לחלוטין בעקבות כך. העירקים הפציצו את מרכז הכורים מספר פעמים בעת המלחמה עם אירן. עם תום המלחמה בין השתיים סירבה החברה הגרמנית להמשיך בעבודות ההקמה והאירנים נאלצו לחפש מדינה אחרת אשר תהיה מוכנה להמשיך בפרויקט.
האירנים ראו בהמשך הפיתוח מטרה יוקרתית שכן, על פניו, לא היה צידוק כלכלי להקמת כורי כוח באירן הן בגלל הזמינות של הנפט לייצור חשמל והן בגלל ההשקעה הגבוהה הנדרשת להקמת כורי כוח. ב-1995 חתמה רוסיה עם אירן על חוזים להשלמת בניית שני הכורים הראשונים על-ידי התקנת כורים רוסיים מטיפוס VVER-1000 במבנים המקוריים ששרדו מזמן השאח. אלו הם כורים גדולים שכן כורים קטנים יותר אינם כדאיים כלכלית בטכנולוגיות של היום. עם זאת, ברור היה כי יהיה צורך בשינויים יסודיים במבנים שכן ממדי הכורים הרוסיים היו גדולים מכדי להתאים למבנים הגרמניים.
החוזה הראשון, עם חברת Atomstroiexport היה בסך 800 מיליון דולר. עם הפעלתו אמור הכור לספק 915 מגה-ואט חשמל. כמו בכל פרויקט לא שגרתי, ארכה הקמת הכור הרבה מעבר למצופה ועלתה הרבה יותר מהאומדן הראשוני. לאחר משא-ומתן ממושך, חתמה אירן עם רוסיה על חוזה לאספקת הדלק הגרעיני לכור. לפי חוזה זה יהיה על אירן להחזיר את הדלק המוקרן לרוסיה. המטרה של חוזה זה היא להבטיח לאירן אספקת דלק, שאין ביכולתה לייצר (עדיין) ולהבטיח כי הדלק לא יוכל לשמש להפקת פלוטוניום על אדמת אירן. רוסיה התחילה לספק את הדלק לאירן בדצמבר 2007. הטענת הדלק לתוך הכור החלה כאמור ב-21 באוגוסט 2010. לקראת מועד זה התעוררה בעולם המערבי סערת רוחות, כולל טענות שהכור יכול לשמש לצרכים צבאיים.
הכור בבושהר הוא מטיפוס (PWR (Pressurized Water Reactor, המשתמש בדלק אורניום מועשר בסביבות 4%. לאחר הקרנתו בכור ניתן אומנם להפיק מדלק זה פלוטוניום, אך בהפעלה רגילה לא יהיה חומר זה באיכות המתאימה לשימוש בנשק גרעיני. אפילו אם יוחלט להפיק מהדלק פלוטוניום ידרוש הדבר מתקן הפרדה גדול ממדים, ומתקני עיבוד נוספים.
אם נתייחס באמון מלא לאירנים, לא צריכות להיות לאיש טענות מעין אלו, שכן הדלק ישמש אך ורק להפעלת הכור ויוּצא מרשות האירנים לאחר מכן, כך שלא יוכל לשמש להפקת הפלוטוניום. עם זאת יש לזכור, כי ניתן, בתנאי הפעלה מסוימים, להפעיל את הכור כך שהפלוטוניום שייוצר בדלק יהיה מאיכות "צבאית" - המתאימה לשימוש בנשק גרעיני. אפשרות נוספת היא שהאירנים אכן יוכלו ויתחילו לייצר בעצמם את הדלק לכור. במקרה כזה, פרט למחויבות להסכם הפיקוח עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ולאמנה לאי הפצה של נשק גרעיני - ה-NPT, לא תהיה להם כל מחויבות חיצונית לספק את הדלק הגרעיני. בכל מקרה, מדובר בסדרי גודל של כמה שנים עד שהאירנים יוכלו להתחיל בפעילות הפקת פלוטוניום, אף אם יהיה זה מהדלק הרוסי, תוך אי-כיבוד ההסכמים עמם.
מסלול פיתוח הנשק הגרעיני, כפי שהדברים נראים כיום, עובר דרך מתקני העשרת האורניום ורכישת הפוטנציאל להעשיר את האורניום לרמה צבאית. במקביל, האירנים מקימים כור קטן שיעודו העיקרי, ככל הנראה, הוא להפקת פלוטוניום באיכות צבאית. רק אם מסלולים אלו יסגרו בפניהם יפנו, אולי, האירנים לשימוש בכור בבושהר כמקור לחומר הבקיע עבור נשק גרעיני. עצירת הפעלת הכור בבושהר היום לא תשנה את לוח הזמנים של הפרויקט הגרעיני הצבאי ולו ביום אחד.
ההכרזה הרוסית על כוונתה להתחיל בטעינת הדלק הגרעיני בתחנת הכוח הגרעינית ב-21 באוגוסט לוותה בסדרת הודעות רוסיות, אמריקניות ואירניות לגבי משמעותה והשלכותיה של ההחלטה. הרוסים פרסמו כמה הודעות המצדיקות את החלטתם, לפיהן התחנה הגרעינית לא רק שאיננה מחזקת את תוכניתה הגרעינית של אירן, אלא אף מסייעת בבלימתה, בהיותה ההוכחה לכך שלאירן אין צורך בהפקת אורניום מועשר משלה. בנוסף, חוזרות ונשנות ההדגשות, שהתחנה תופעל בפיקוח מרבי של סבא"א ושהמערכת הבינלאומית, קרי "השישייה" בכלל וארצות הברית, בפרט אינם מתנגדים, למעשה, להפעלתה. כן מוזכרת העובדה שבמקום נמצאים אלפי מומחים רוסיים, שילוו את עבודת התחנה בשלביה הראשונים.
בארצות הברית פורסמו הודעות אחדות (של הבית הלבן ומחלקת המדינה), לפיהן התחנה בבושהר איננה חלק מהתוכנית הגרעינית הצבאית והפעלתה אף מוכיחה, שלאירן אין צורך באורניום מועשר וברור שהמשך פעילות העשרת האורניום מכוונת לתכלית צבאית. קולות נוספים (שלא בשם הממשל) השמיעו דעות מנוגדות, המזהים את התחנה בבושהר כמרכיב בתוכנית גרעינית צבאית וקוראים לתקיפתה המיידית.
האירנים, מצידם, מיהרו לבשר שאין בכוונתם לחדול מתוכניתם הגרעינית, היות ועליהם להיערך להקמת 20 כורים דומים בעתיד (טענה שעוררה גיחוך אפילו מצד הרוסים), ובאותה ההזדמנות הכריזו (סגן הנשיא עלי סלאחי) על הקמת תחנת כוח נוספת, שלישית במספר, שתחל ב-2011. עם זאת, ביום הפתיחה מותנה במידה מסוימת נימת ההסברה האירנית.
ההחלטה הרוסית על פתיחת תחנת הכוח הגרעינית בבושהר בעיתוי הנוכחי איננה מובנת מעליה. יוזכר שרוסיה נסוגה לאחרונה מתמיכתה המתמשכת באירן, לרבות ההגנה על תוכניתה הגרעינית מפני הלחץ הבינלאומי, והצטרפה לסנקציות הבינלאומיות, במסגרתן נראה היה שתמשיך לגרור רגלים בהתנעת התחנה בבושהר (ולא חסרים תירוצים "טכניים" לעשות זאת). ברקע לכך גם ההבנות שהושגו בין רוסיה לארצות הברית בנושא האירני, כחלק משיתוף הפעולה בזירה הבינלאומית, המוכרת כתוכנית "אתחול" (RESET), וגם התגובה הרוסית הכואבת ל"הסכם טהרן" (הסכם אירני-טורקי-ברזילאי להעברת האורניום המועשר מחוץ לאירן). מאז קיימת מתיחות רוסית-אירנית רבה, המלווה ברטוריקה אירנית מתלהמת אופיינית, בעוד רוסיה יחד עם שותפיה ל"שישייה" פועלת לביטולו של "הסכם טהרן".
שני תנאים צריכים היו להתקיים כדי שהרוסים יחזרו בהם ויחליטו על התחלת הפעלת התחנה הגרעינית בבושהר דווקא בעיתוי הנוכחי.
א. הסכמה, או לפחות הבנה שקטה עם ארצות הברית. אחרת, מבחינתה של רוסיה, מדובר בהפרת משטר הסנקציות וגם בשבירת שיתוף הפעולה הרוסי-אמריקני, המתפתח בחסות התוכנית "אתחול", שמזכה את רוסיה בהישגים חיוניים.
ב. הסדר, או לפחות השגת ההבנה עם האירנים, כי אחרת מדוע תעניק רוסיה מתנה יקרת ערך כגון הפעלת הכור הגרעיני, בעיצומו של משטר הסנקציות נגדם. להסבר המפתיע הזה יכולה להיות רק סיבה אחת: השבת ההבנה הרוסית-אירנית ההדדית על-כנה והשגת הסדר כלשהו לגבי האורניום האירני, הפעם לטובתה של רוסיה.
יוזכר, שבשנים האחרונות נמשך המשחק הרוסי הדו-ערכי ביחס לאירן, בכלל, וביחס לתוכניתה הגרעינית, בפרט. המהפך החיובי בהתנהלות זו הייתה תמיכתה של רוסיה בארצות הברית בנושא הסנקציות נגד אירן בתמורה לוויתורים אמריקניים החיוניים לרוסיה. עתה, לפחות למראית עין נראה שרוסיה, במקביל, מאותתת לאירן על כוונתה לתמוך בה. השאלה הפתוחה היא, האם רוסיה שבה למדיניותה הדו-ערכית ובכך, משיגה שדרוג של מעמדה בזירה הבינלאומית או שמדובר במהלך מתואם, שבסופו נתבשר על התפתחויות לגבי המדיניות האירנית.