מורדילו ב"אנימקס"

ג'ירמו מורדילו, או "מורדייו" בצרפתית, הקריקטוריסט יליד ארגנטינה היה אורח מרכזי בפסטיבל. איוריו ההומוריסטיים, הצבעוניים ונטולי המילים זכו להצלחה כבירה בעולם. הדמויות החוזרות שלו הפכו לסימני היכר וטביעת אצבע שאין לפספס. לאורך השנים נוצרו על-פי איוריו גם כ-400 סרטי אנימציה קצרים ושלל מוצרי מרצ'נדייז שהפכו את מורדילו לאימפריה כלכלית. מורדילו נולד ב-1932 בבואנוס איירס לזוג מהגרים מספרד ומגיל צעיר החל לעסוק באיור. בגיל 18 החל לעבוד כאנימטור באולפנים בארגנטינה וכעבור שנתיים החל לפרסם איורים וקומיקס בעיתונים מקומיים. ב-1955, בעקבות שלטון הדיכוי בארגנטינה, עבר להתגורר בלימה, פרו, שם עבד במשרד פרסום גדול. ב-1960 עבר לניו-יורק, שם פרסם איורים לכרטיסי ברכה של חברת הולמרק. בהמשך מצא עבודה במחלקת האנימציה של אולפני פראמאונט. כשאיבד את עבודתו שם עבר לפריס. הוא השתקע בצרפת בעקבות אהבה ונישואין, אך מכיוון שלא ידע צרפתית צייר ללא מילים. כך - החיסרון הביא להצלחה. מורדילו, שבשבוע שעבר מלאו לו 78, היה נינוח, מלא הומור והתמסר בעונג לשאלות הקהל והמנחה, הידיד והמעריץ, מישל קישקה, הנמנה עם הקריקטוריסטים החשובים בארץ. מהו תהליך עבודתך? אני לא אינטלקטואל. אני עובד מתוך אינסטינקט. כמו החיות. אני מצייר קריקטורות ללא מילים. sans parole זה אוניברסאלי, ומובן בכל מדינה. זה מאפשר פרשנויות רבות. האדם הקטן אותו אני מצייר נמצא בכדור הארץ. אני לא מאייר פוליטי. אני הומניסט. באיור אחד שעשיתי נראה אדם מובל לכלא משום שהעז לצבוע את ביתו בוורוד, בניגוד לצבע האפור של כולם. מבחינתי זה היה היגד נגד הטוטליטריזם. אולם בסין ראו בכך פגיעה במערכת ב-system ושמחו שהושלך לכלא ואף שמו את הציור על כריכת הספר. מהו מקור ההומור שלך? מישהו אמר שההומור הוא ביטוי מנומס של ייאוש. אצלי הוא ביטוי של פחד. ההומור בא מתוך חרדה. לכן בישראל יש הרבה הומור... בגלל המצב. אני מזדהה עם כל אלה שחרדים. האם הדמויות החוזרות - הג'ירף, הליצן - הן ביטוי של האלטר אגו שלך? שאלו את הסופר גוסטב פלובר מי זו מאדאם בובארי. הוא אמר: זה אני. אצלי זה ההפך. הציורים שלי יותר ידועים ממני. מזהים אותם מיד. ב-1968 ציירתי ג'ירף שעשה תחרות עם סוסים וניצח כי הצוואר שלו ארוך. אשתי אהבה את התמונה וכדי למצוא חן בעיניה, המשכתי עם הג'ירף... מהו סוד הצלחתך? אני מנסה להצחיק. זה לא מחושב. אני מאייר מיום היוולדי ואני ממשיך באותה התלהבות. אני בן 78. קם מוקדם בוקר וניגש ישר לשולחן עבודתי. אחר-כך ממשיך בסדר היום. אתה אופטימיסט או פסימיסט? בבסיס אני אופטימיסט, אך לאור המצב בעולם נהייתי פסימיסט. אני מנסה להילחם בזה בעזרת חוש ההומור שלי. אם היה לי שרביט קסם הייתי מבטל את האסונות שהאנושות עוברת, השיטפונות בפקיסטן, הרעב. אני לא אדם דתי. אני מנסה להיות הומניסט ולא יכול להתעלם מהסבל האנושי. מה הם הנושאים האהובים עליך? כדורגל, איור וסינמה. בעיקר ספורט. זו שפה בינלאומית, כמו מוזיקה. בילדותי בארגנטינה שיחקתי כדורגל רחוב. בחופשת הקיץ לא לקחו אותנו לנופש, זה כל מה שהיה לי לעשות. כיום אני משחק גולף. בניגוד לדעה הרווחת בארץ, באנגליה, למשל, זה לא ספורט של הצווארון הלבן. בקריקטורה אחת על כדורגל בו נעלם הכדור המסר הוא 'אל תשחקו רק עם כדור אחד'. ולשאלה לאן נעלם שם השופט, הוא ענה: 'השופט הלך להביא את הכדור'... אהבה וזוגיות הם נושאים מרכזיים אצלי. זה המקור של העולם. זהו נושא אהוב עלי ומובן בכל העולם. מתוך 4,000 רעיונות עשיתי כ-1,800 איורים, מתוכם אני אוהב רק 300-250 ('ראו איזו ביקורת עצמית יש לו', מעיר קישקה). האם אי-פעם היה לך מחסום יצירתי? פעם אחת היה לי מחסום פיזי, ממשי. ב-1995 היה לי שיתוק מוחי ל-48 שעות, נלחמתי בזה וזה עבר. מעבר לזה לא היה לי מעולם מחסום יצירתי. אולי זו הסיבה לאריכות ימים. אני רוצה להגשים עוד הרבה מרעיונותיי. ההתלהבות גם היא חשובה מאוד. מהי הטכניקה שלך? בעבר, לפני 20 שנה, ציירתי עם דיו נוזלי. ראיתי שזה לא עמיד באור ודוהה. ב-2007 עברתי לאקריליק ולפני חודשיים עברתי לאקוורל. גם זו התחדשות בעיניי. רנסנס. למה עזבת את ארגנטינה? לא עזבתי. אני חוזר לשם כל שנה. אני מושפע מהציירים הגאונים של ברזיל וארגנטינה. למעשה, הספרדים והאיטלקים ייסדו את ארגנטינה והביאו לשם את הסגנון הקלאסי. העתקתי אותם עד גיל 12. לקח לי 25 שנה למצוא את הסגנון האישי שלי. עכשיו אני לוקח את הציורים הקלאסיים שלי מלפני 40 שנה ומעביר אותם לאקריליק. מאין האף הגדול של האיש בציורים שלך? בארה"ב ציירתי כרטיסי ברכה. היה צורך בדמות ללא זהות וללא מין כדי שתתאים לזכר ולנקבה. לא נתתי לזה שם. אך זה הפך לסימן היכר שלי. מהו תהליך היצירה שלך? כעיקרון, קודם נולד אצלי הרעיון, אחר-כך אני חוזר למצוא סיבה להעלות אותו לציור. לדוגמה, היה לי חשק לצייר ספינת פיראטים; כתירוץ לצייר זאת, ציירתי בהמשך טור של האנשים מהספינה בתור לאוהל של זונה. מצא חן בעיניי שילוב של ג'ירף עם אף של פיל. אז ציירתי קודם פיל וג'ירפה יוצאים לדייט... אין לי הקלות של הציור שיש לכמה מעמיתיי, אבל יש לי חשק יצירתי וטכניקה שמחפים על חוסר זה. הקושי הזה אינו נראה כי אני פדנט, עובד קשה... איפה אתה מאכסן את הציורים שלך? אני לא יכול להיפרד מהציורים המקוריים שלי. אני לא מוכר אותם... כך אני גם מבזבז את הכסף וגם מאבד את ציורי. אני מאכסן אותם בבנק רוטשילד במונקו. אבל אל תלכו לשם...