אגד ברוורס - גם בירושלים...

על-פי נתונים ממשלתיים, בתקציב 2009 הוקצב סכום של קרוב ל-200 מיליון שקלים לסבסוד התעריפים של התחברה הציבורית. זה כלל סובסידיה ישירה לכלל מפעלי התחבורה הציבורית בסכום של יותר ממיליארד שקל והיתרה להנחות - לנכים, לקשישים, לנוער, שגם הם לקוחות של אגד ומכניסים כסף לקופתה; למיגון אוטובוסים, לסככות ועוד. נוסף על כך, בתקציב נכללה העברה בסך 331 מיליון דולר לרכישת אוטובוסים. חברת אגד, שהיא אגודה שיתופית, מספקת 55% מכלל כל השירות של תחבורה ציבורית. על-פי ויקיפדיה, היא מפעילה יותר מ-3,000 אוטובוסים ב-1,000 קווים ומדי יום היא מוליכה כמיליון נוסעים. אינני מדבר על חברות-בת שהיו לחברה זאת, כולל נצבה, אשר בבעלותה היו מתחמי תחנות, שטחי מסחר, מבנים וכיו"ב שהניבו לה הון משמעותי מאוד, ועל חלקם היא ויתרה אך הכספים שהיא עשתה שמרה לעצמה ומעט מאוד, אם בכלל, לפיתוח ולשיפור השירות. זאת חברת-ענק אשר נמנית עם היונקים הגדולים של העטינים הציבוריים, במישרין ובעקיפין. והיא מעזה להתלונן על נזקים כספיים, באיום של חרם דתי. אולם, כפי שאני חוזר ומציין, כמעט בכל פוסט אשר עוסק בעושק ציבורי ובזלזול באזרחים, כי האשמה, כן האשמה, ברובה, נופלת על שכם האזרחים. במדינות דמוקרטיות אחרות, כמו ארה"ב, אנגליה, פינלנד, קנדה ועוד - זה לא היה קורה. לא משום שהממשלה היא נדיבה, אלא משום שהאזרחים מפעילים את זכויותיהם בכל ימות השנה ולא רק ביום הבחירות. זאת, כיחידים בקשר עם נבחריהם, או כשדולות חזקות שיש להן השפעה רבה על החלטות הממסד. בישראל יש גופים פעילים, אך הם עדיין מעטים והרוב הוא כהגדרה הקלאסית - רוב דומם-אפאתי. מצד אחד, בכל עניין הוא מטיל את האחריות על הממשלה ומצד שני, הוא עושה מעט כדי לגָבות את הצעקות בפעילות אקטיביסטית. עד כה התגובה לא התרוממה מעל לפרסום הודעות כמו ההודעה של "פורום נעים":

• "אנו חברי פורום נעים בירושלים (אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, 15 דקות, והחברה להגנת הטבע, התנועה הירוקה, תושבים בירושלים, גמלאים ועוד) קוראים לתוכנית אב לתחבורה ומשרד התחבורה לשפר את מצב התחבורה בירושלים לאלתר.
  מצב התחבורה הקשה, אינו מעודד נסיעה בתחבורה הציבורית ושגרת חיים סבירה בעיר.
  לאחר סדרה של פגישות והתקשרויות מול תוכנית אב לתחבורה ומשרד התחבורה, קצנו בהתעלמות מצרכי האוכלוסיות השונות בעיר ואנו עומדים לפתוח בצעדי מחאה כנגד המצב המתמשך שאין סימנים להקלה בו. לשם כך הקמנו את פורום נעים בירושלים, איחוד הארגונים למען תחבורה ציבורית טובה. אנחנו בפורום נעים בירושלים מאמינים שהגיע הזמן לשינוי. חרטנו על דגלנו 3 מטרות מרכזיות: מידע, שותפות, אמינות. אנו דורשים מידע אמין וזמין על מסלולי קווים וזמנים. אנו דורשים שותפות של הציבור בקבלת ההחלטות במטרה לזהות בעיות ותקלות ולהשפיע על מערך התחבורה בהתאם לצרכים האמיתיים של התושבים. אנו דורשים אמינות של המידע ושל השירותים. אנו דורשים שיפור מערך התחבורה לציבור הסטודנטים...
  רק אם ייענו דרישות אלה, שיתוף ציבור איכותי ורציני תוך הקשבה לצורכי התושבים, יוחזר אמונם של התושבים והסטודנטים במערכת התחבורה הציבורית".

יש גם פורום התחבורה בירושלים, בלי נעים, יש מועדון משתמשי התחבורה הציבורי, יש אתר במסגרת נענע שקרוי "למען תחבורה ציבורית יעילה בירושלים" ועוד. אלה בחישות קטנות על שפת הים. הם לא גורמים אף לא לגלים נמוכים. גם באתר הסטודנטים יש מקום לתלונות בכתב. אז מה...

אביא כאן קטע ממכתב שכתבה הירושלמית, לאה ירושלמי, למדור מכתבים למערכת (הארץ, 17.8.10); לאחר שהיא פותחת בביקורת על קיום חברה מונופוליסטית, שפועלת לא לטובת לקוחותיה אלא לטובתה שלה, היא מתלוננת על תדירות נסיעה של חצי שעה למקומות מרכזיים, המתנות ממושכות של שלושת-רבעי שעה, צפיפות גדולה, מנועים ישנים שמרעידים את הרכב, מדרוג קשה בעליות ובירידות. "תלונות הנוסעים לנהגים נענות בבוז או בזלזול, כי ידוע להם שאין דרך אחרת. בערים אחרות ההתייחסות שונה בתכלית. הזיכיונות ניתנו למפעילים אמינים ולא מונופוליסטיים, שלא רק ששיפרו את השירות אלא אף הצליחו להוריד את מחיר הנסיעה". אשר לרכבת הקלה, כותבת לאה ירושלמי: "גם הרכבת הקלה, אם וכאשר תופעל, לא תפתור את הבעיה הבסיסית אלא בתחום צר מאוד". לאה ירושלמי מכירה טוב מאוד את עירה ואת דרך החתחתים הביורוקרטית סביבה. עכשיו התבשרנו על הארכת הקו של הרכבת הקלה מפסגת זאב לנווה יעקב בצפון ומהר הרצל למרכז הרפואי בהדסה במערב. מאז כהונתו של טדי קולק הפנטזיות בכל הקשור לפיתוח ירושלים הן רק בקומה אחת נמוכה מאשר הרקיע. לשם הקשר מהיר מאוד - מבחינת הביצוע, הם נמצאים במרתף בגובה החפירות בעיר דוד. מילא, אם הכל יילך כשורה, ושם דבר לא הולך כשורה בירושלים, הקטע הצפוני, על בסיס הביצועים בעבר, הוא עניין לעוד 8-5 שנים. ואילו המערבי בקטע בין צומת אורה לבין הדסה, על כל הפיתולים במורד חד של הדרך, זאת מלאכה הנדסית מסובכת ביותר. ודאי שהיא יכולה להיעשות, אבל אצלנו - כשאומרים שיש סיכום בין הממשלה לבין עיריית ירושלים - אז אומרים. העיתונות כותבת - אז כותבת. אבל גם כאשר במקרה זה לא יהיה מכרז בשיטת "בוט" אלא הביצוע יהיה של הממשלה ועיריית ירושלים - שותפות זו לא מבשרת טובות. עכשיו נוספה עוד בשורה - הגשר, זה גשר המיתרים דמוי סירת מפרשים, שמאז הושלם טענתי שהמלך הוא ערום. אלה שלא חשבו כמוני מסכימים איתי. אבל מילא מיתרים, התעורר החשש שהגשר לא יוכל לשאת את הרכבת הקלה. מה שהגשר יחד עם המסילה נושאים על גבם זה בזבוז של מיליארדים. ירושלים לא זקוקה לסוג כזה של תחבורה, ורכבים חשמליים - trams - שקשורים בחוטים עיליים היו מקטינים את ההוצאה בצורה דרסטית - בתנאי שלאוטובוסים יהיה נתיב משלהם, כפי שיש למסילת הרכבת. ואם בכך לא די כדי להעכיר את האווירה הירושלמית, הופיע מנכ"ל "סיטי-פס", יאיר נווה, בעת נסיעת ניסוי מתוקשרת השבוע, וצוטט כאומר שהוא תומך בהקצאת קרונות מסוימים לגברים ולנשים כמו בקווי "מהדרין" של מי אם לא של חברת אגד. רק בישראל יכול להיות דבר כזה שראש חברה אשר גרמה במשך שנים סבל לתושבי העיר, לא עמדה בלוח הזמנים, ובמצח נחושה מנסה למשוך נוסעים חרדים לנסוע ברכבת הקלה (בפי ירושלמים "רכבת קללה") ככה שטהרן תיחשב למתקדמת לעומת ירושלים. ובכלל, הרכבת הקלה היא עורקית. אין נתיבי רוחב, כמו ברכבות תחתיות בעולם או ברחובות כמו למשל בוושינגטון, מנהטן או פריז. כי בירושלים, גם אילו היה רצון טוב, הדבר בלתי אפשרי. הרחובות המתפתלים יפים למטיילים ברגל. הם מאוד לא יפים לנוסע אפילו ברכב פרטי, על אחת כמה וכמה רכב ציבורי. הטופוגרפיה של ירושלים, האתנו-גרפיה והממסד-גרפיה הם פקעת מסובכת, בלשון המעטה. ואם אתם רוצים ליהנות מסיפור טוב, הנה ידיעה שהופיעה בדה-מרקר ביום ה' האחרון (26.8.10): אחרי פיילוט ארוך שהחל באגד בנובמבר 2009, עומדת החברה להשיק שירות גלישה אלחוטי (WiFi) בכמה קווים בין-עירוניים. השירות יושק בשבועות הקרובים ב-20 קווים, ובהם קו 480 העמוס בין תל אביב לירושלים, וכן הקווים 953, 963, 962 ו-966 המקשרים בין הגליל והגולן לירושלים. ההשקעה הכספית במיזם היא כ-85 אלף שקל עד כה. ה-WiFi באוטובוסים יינתן ללא תשלום. בנוסף, אגד בוחנת הקמה של פורטל ייעודי לגולשים, שיעלה בשלב החיבור של הגולש לאינטרנט וייתן מידע רלוונטי. בקיצור, חברת אגד עוסקת ב"מחר" ואל תבלבלו לה את הראש ב"היום", בשל נסיבות אלה ואחרות החלופה היחידה בירושלים, לסוסים ולחמורים, הם האוטובוסים, וכל עוד שהם יובלו בידי אגד, כפי שהם מולכים כיום - המצב לא רק שלא ישתפר, אלא יחמיר. אפשר מאוד שהבעיה תיפתר בדרך הטבעית. כלומר עיר שלא טוב ולא נעים לחיות בה נעזבת, ואם האוכלוסיה מצטמצמת, והאוכלוסיה היהודית, גם החילונית, אבל לא רק - מצטמצמת - גם התחבורה יכולה להיות נסבלת. מאידך-גיסא, הממשלה והעיר רוצות מאוד למשוך לירושלים. אז מושכים, וחבל נקרע.

אז הנה דוגמה קטנה - מוזיאון ישראל המחודש זכה לחשיפה אדירה, גם בכתבות, בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה וגם בפרסומת. וזה אכן מושך. אז מה קורה, נגיד, בימי ג', כאשר המוזיאון פתוח עד 9 בערב. תל אביבים יוצאים בשעה ארבע או חמש בדרך לירושלים. אלא מה, הפקק בכביש מספר 1 הוא כה גדול שמשך הנסיעה הוא כשעה וחמישים דקות. כלומר, אם תגיע למוזיאון בשעה 7, עדיין תהיינה לך שעתיים לטעום, ויש מה לטעום. אלא מה, צריך למצוא חניה, וזה עניין של חצי שעה ומעלה לחנות במרחק של קילומטר. אז יש מוזיאון מפואר ואין סביבו חניה מספקת. רק דוגמה קטנה אחת, אך כידוע בירושלים ישנה מחרוזת גדולה וכבדה מסוג זה שתלויה על צווארה הנטוי. להשוואה - מדוע נרחיק לחו"ל? נביא דוגמה מתל אביב. מה שאגד עושה בירושלים בכל הקשור בתחבורה שלה, העלובה, הרשלנית, המפגרת, הצפופה, המוזנחת - לא יכול היה לקרות בתל אביב. כאן הנוסע לא צריך לנחש לאן הקו מוליך. בכל תחנה מוצמדת מפת הנתיב. בירושלים, בסככות, יש מודעות על שמרטפים, צָבָעים בקבלנות וקצת גרפיטי מודרני. כמובן שמוזכרת תקנה שאין להדביק מודעות על הסככה, אבל למי זה אכפת, כאשר האכיפה בבירת ישראל - החל בבנייה בלתי חוקית ועד לניקיון - שואפת כמעט לאפס. בתל אביב, לאט-לאט מתרבים צגי המדיה באוטובוסים שמאירים את תחנת התחנה הנוכחית, את התחנה הבאה ויש גם אודיו שמלווה את הצג. אני יודע שזה לא יהיה נעים לשמוע, וגם לא להשמיע על-ידי מי שחי בירושלים 35 שנה; אבל המחדל הגדול ביותר בירושלים הם הירושלמים, בייחוד החילונים שעדיין נשארו שם. הם לא אסרטיביים, לוחמניים מספיק, בדברים הגדולים. פה ושם, בעזרת גופי סביבה, ימנעו הריסת בית, או קולנוע ותיק, או חיסול בריכת שחייה למען נדל"ן; אבל בדברים גדולים כמו איכות החיים מאקרו - ותחבורה ציבורית שייכת למאקרו הזה - הם כשלו. הם מסתגרים ב"שמורות" שלהם, מעין מובלעות חילוניות בעיר חרדית. וכתב ערוץ 1 שדיווח על הסליחות בעיר קורא לה בכתבה פתטית "עיר ללא הפסקה". שערו בנפשכם - יום אחד, במסגרת מאמץ לצמצום זיהום האוויר בבירת ישראל, ביחד עם צמצום הזלזול של אגד בלקוחותיה בירושלים, לא נוסעים באוטובוסים. ומי שיש לו רכב פרטי, ייסע בין התחנות בשכונה שלו ויאסוף נוסעים. כדי להפוך זאת לצבעוני יותר, הייתי מביא באותו יום לירושלים סוסים מרחבי הארץ עם כרכרות, וציבור הרוכבים יירתם למשימה הזאת, וזה גם יקבל חשיפה גדולה. אני משוכנע שבמסגרת מאמץ מאורגן כזה יהיו הרבה מתנדבים. זאת תהיה חגיגה. "עיר נהדרת". מעניין אם חברת אגד תבקש סבסוד ממשלתי על ההפסדים שנגרמו לה על-ידי הציבור החילוני, נכון יותר - החולני אשר זקוק מאוד לטיפול נמרץ, כמו התחבורה הציבורית. החשש הגדול הוא שהחילוניים בירושלים יוסיפו לאפשר לחרדים לדחוף אותם כמו עדר, ועדר לא זקוק לתחבורה ציבורית.